שארל רפפורט
.jpg) | |
| לידה |
14 ביוני 1865 ליטא  |
|---|---|
| פטירה |
17 בנובמבר 1941 (בגיל 76) קאור, צרפת |
| שם לידה |
Хоне (Хонон Липманович) Рапопорт |
| מדינה |
צרפת, האימפריה הרוסית |
| מקום קבורה |
בית הקברות מונפרנאס |
| מפלגה |
הפלג הצרפתי של אינטרנציונל העובדים, המפלגה הקומוניסטית של צרפת |
  | |
שׁארְל רַפַּפּוֹרְט (קרי, רַפּוֹפּוֹר, בצרפתית: Charles Rappoport; 14 ביוני 1865 – 17 בנובמבר 1941) היה פוליטיקאי קומוניסטי מיליטנטי ליטאי-רוסי וצרפתי, עיתונאי וסופר. אינטלקטואל יהודי וחוקר רב לשוני,[1] הוא כונה "האדם הדגול של הרדיקליזם הצרפתי".
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]רפופורט נולד בשטעטל של דוקשטי בפלך קובנה של האימפריה הרוסית (ליטא של ימינו), גדל באזור יהודי מסורתי. הוא למד בגימנסיה בווילנה, והיה עיתונאי בכתבי עת בעברית.[2] הוא נכנס לפוליטיקה במסגרת נרודניה ווליה (מפלגת "רצון העם") הרוסית, לימים מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית. הוא היה חבר באיגוד המהפכנים הסוציאליסטים הרוסים, יחד עם חיים ז'יטלובסקי (מייסד), מ' מ' רוזנבאום וש. אנ-סקי. הוא נאלץ להימלט מרוסיה לאחר שהשתתף בניסיון ההתנקשות הכושל של נרודניה ווליה בצאר אלכסנדר השלישי ב-1887. הוא למד באוניברסיטה בשווייץ, ולאחר מכן היגר לצרפת.
הוא התמקם בפריז בסוף המאה ה-19, והפך לאזרח צרפתי ב-1899. רפופורט היה גורם מרכזי בגיוס יהודי פריז דוברי יידיש לתנועת הסוציאליזם;[2] בשנת 1901, הוא הקים את Groupe des ouvriers israelites, מועדון ומקום מפגש לסוציאליסטים יהודים ברחוב וייל-די-טמפל של הפלעצל.
כמרקסיסט, רפופורט הצטרף לאגף הצרפתי של אינטרנציונל הפועלים (אנ') (Section Française de l'Internationale Ouvrière, SFIO). ב-1914 הוא גינה את הסכמת ה-SFIO לכניסה למלחמת העולם הראשונה. כצימרוואלדיאן מוקדם הוא לא היה רפורמיסט ולא מודרניסט באידאולוגיה שלו. ב-1917 נידון לשלושה חודשי מאסר בשל נאומיו התבוסתניים נגד המלחמה. בעקבות המשפט כתב את המסה Devant les juges militaires ("לפני שופטים צבאיים").[3] עם פול וייון-קוטוריה (אנ') ואלבר טרה, רפופורט היה נציג של הקומינטרן ("האינטרנציונל השלישי"; 1919–1943). בקונגרס טור (אנ') של ה-SFIO בדצמבר 1920, הוא היה חלק מהרוב שייסד את המפלגה הקומוניסטית של צרפת (Parti communiste français, PCF), ונבחר לוועדת ההיגוי. הוא השתתף בעריכת הביטאונים של המפלגה הקומוניסטית ל'הומניטה ו-"revue communiste".[3] ואף על פי שבשנים 1922–1923 תמך בקבוצה של פרוסאר, בעקבות הסטליניזציה של ה-PCF בסוף שנות ה-30, הוא התנגד מאוד לקו שהמפלגה נקטה בו ולתמיכה בברית המועצות, והוא עזב את ה-PCF ב-1938.
ב-18 בספטמבר 1923 הגיע לביתו של רפופורט מנקה בן 32 וקצין רוסי לבן לשעבר, בכוונה להתנקש בחייו. עם זאת, רפופורט היה אז בשטרסבורג, ובתו פאני פתחה את הדלת במקומו. כאשר נודע לקצין שהיא בתו של רפופורט, הוא ירה בה מטווח אפס. לאחר מכן הוא הסגיר את עצמו למשטרה. דיווח מאותו זמן מצביע על כך שפאני כנראה שרדה.[4][5]
בזמן מלחמת העולם השנייה, הוא פרש לסן-סירק-לאפופי (אנ'), שם מת ב-1941. אפשר לקרוא על קברו בבית הקברות מונפרנאס בפריז את הכתובת הבאה: Le socialisme sans la liberté n'est pas le socialisme, la liberté sans le socialisme n'est pas la liberté ("סוציאליזם ללא חופש אינו סוציאליזם, חופש ללא סוציאליזם אינו חופש").
כתביו
[עריכת קוד מקור | עריכה]רפופורט היה מחברם של יצירות רבות כגון La Philosophie de l'histoire comme science de l'evolution ("הפילוסופיה של ההיסטוריה כמדע האבולוציה", 1903), Un peu d'histoire: origines, doctrines et méthodes socialistes (קצת היסטוריה: מקורות, דוקטרינות ושיטות סוציאליסטיות, 1912), La Révolution sociale ("המהפכה החברתית", 1912), ו-Pourquoi nous sommes socialistes? ("למה אנחנו סוציאליסטים?", 1919). ב-La Crise socialiste et sa solution, par Charles Rappoport ("המשבר הסוציאליסטי ופתרונו, מאת שארל רפופורט", 1918), רפופורט דן בהתפתחותו האינטלקטואלית והאידאולוגית. הביוגרפיה של ז'אן ז'ורס, Jean Jaurès: l'homme, le penseur, le socialiste ("ז'אן ז'ורס: האיש, ההוגה, הסוציאליסט", 1915), שנכתבה לאחר הירצחו, נחשבת לביוגרפיה הטובה ביותר של ז'ורס.[6] האוטוביוגרפיה של רפופורט, Une vie révolutionnaire: 1883-1940: les mémoires de Charles Rappoport ("חיים מהפכניים: 1883-1940: זיכרונותיו של שארל רפופורט"), פורסמה ב-1991.[7]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Charles Rappoport Archive at marxists.org
- Charles Rappoport at Worldcat
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Wohl, Robert (1 ביוני 1966). French Communism in the Making, 1914-1924. Stanford University Press. pp. 214–. ISBN 978-0-8047-0177-8.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 1 2 Wasserstein, Bernard (1 במאי 2012). On the Eve: The Jews of Europe Before the Second World War. Simon and Schuster. pp. 65–. ISBN 978-1-4165-9427-7.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 1 2 "רַפַּפּוֹרְט, (רַפּוֹפּוֹר) שׁרְל (חָנָא, חָנָן)", האנציקלופדיה העברית (כרך לא, עמ' 301), חברה להוצאת אנציקלופדיות, תשל"ט.
- ^ "Communist not home, so foe shoots daughter instead". The St. Louis Post-Dispatch. St. Louis. 18 בספטמבר 1923.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Communist Rappaport's Daughter Shot by a Wrangel Officer". The Jewish Telegraphic Agency. New York City. 24 בספטמבר 1923.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Besier, Gerhard; Piombo, Francesca; Stokłosa, Katarzyna (2006). Fascism, Communism and the Consolidation of Democracy: A Comparison of European Dictatorships. LIT Verlag Münster. p. 93. ISBN 978-3-8258-9657-7.
- ^ Rappoport, Charles; Lagana, Marc (1 בינואר 1991). Une vie révolutionnaire, 1883-1940: Les mémoires de Charles Rappoport. Editions MSH. ISBN 978-2-7351-0423-9.
{{cite book}}: (עזרה)