שביתות האקלים (ספטמבר 2019)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שביתות האקלים, ספטמבר 2019
לוגו שביתות האקלים
לוגו שביתות האקלים
תאריך התחלה 20 לספטמבר 2019
תאריך סיום 27 לספטמבר 2019
מקום גלובלי
מטרה דרישה ממנהגי העולם לנקוט פעולות לצמצום התחממות כדור הארץ
שיטת המאבק הפגנות
אירועים קשורים
שביתת בתי הספר למען האקלים

שביתות האקלים שהתקיימו בספטמבר 2019, הן סדרה של שביתות ומחאות שהתקיימו בתביעה ממנהיגי העולם לנקוט בפעולות בנוגע לשינויי האקלים. מוקדי השביתות הופעלו ב-4,500 מוקדים ב-150 מדינות, מתוכם 1,000 מוקדים באזורים שונים של ארצות הברית[1]. על פי מספר הערכות בכלי התקשורת, אם סופרים גם האירועים הלא-מאורגנים שהצטרפו לאירועי שביתה, האירועים התקיימו בסך הכל בכ-185 מדינות ברחבי העולם[2], וכך או אחרת שביתות האקלים שהתקיימו בספטמבר 2019 נחשבות באמצעי התקשורת כמחאת האקלים הגדולה ביותר בהיסטוריה[3][4].

אירועי המחאה התמקדו בתאריכים ה-20/9 וה-27/9, ובמידה חלקית גם בתאריכים שביניהם, זאת על רקע פסגת האקלים של האו"ם (אנ') שהתקיימה ב-27/9. במידה מסוימת אירוע השביתות העולמי הוא אירוע המשך של שביתת בתי הספר למען האקלים, שאורגנה מוקדם יותר באותה שנה על ידי גרטה טונברי.

מארגני המחאה דיווחו על למעלה מ-4 מיליון משתתפים ברחבי העולם[3], בהם כ-1.4 מיליון משתתפים בגרמניה[5], כ-300,000 משתתפים באוסטרליה[6], למעלה מ-300,000 משתתפים במחאת האקלים הגדולה ביותר בהיסטוריה של אנגליה[7], ולמעלה מ-250,000 משתתפים באירוע המרכזי של ניו יורק[2]. התמיכה ההמונית לוותה גם ידי תמיכה מאורגנת של למעלה מ-2,000 מדענים מ-40 מדינות[8].

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שביתות האקלים שהתקיימו בספטמבר 2019, היו המשך לגלי מחאה ושביתות עולמיים שהתקיימו בחודשים שקדמו לכך, והאירוע העולמי השלישי בסך הכל, והגדול ביותר לזמנו. בגל השביתות העולמי הראשון שהתקיים במרץ 2019 השתתפו 1.6 מיליון איש מיותר מ-125 מדינות[9]. הגל השני התקיים במאי 2019 על רקע הבחירות לפרלמנט האיחוד האירופי, ובו אורגנו מוקדי מחאה ב-1,600 אירועים ב-125 מדינות[10].

עוד טרם גל השביתות של שנת 2019 הפכה גרטה טונברי, נערה בת 16 משוודיה, לאדם המזוהה עם שביתות אלו, לאחר שהייתה פעילה באירועים מקומיים בשוודיה, ונחשבת למקור השראה לאירועים העולמיים, זאת אף על פי שהיא איננה מהמארגנים של גלי השביתות הבינלאומיים. המארגנים הם קבוצה של נערים, תלמידי תיכון וחטיבות ביניים ממספר מדינות בארצות הברית. ארגון המחאה קיבל רוח גבית מחברות שונות, ביניהן מיקרוסופט ובן אנד ג'ריס, שאיפשרו לעובדיהן לקחת יום חופש מהעבודה כדי להצטרף למחאה[11][12].

השביתות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצד מדינות רבות נוספות, גם בישראל צוינו השביתות למען האקלים, ובאירועי המחאה השתתפו מאות תושבים, רובם תלמידים, בחמישה מוקדים - ירושלים, תל אביב-יפו, באר שבע, חיפה וסח'נין. את האירועים ליוו במידה מסוימת גם ארגונים הפועלים למען הסביבה. החברה הישראלית סודהסטרים היא החברה היחידה שהציעה לעובדיה יום חופש בכדי להשתתף באירועי המחאה[12].

אוסף תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שביתות האקלים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]