שביתת בתי הספר למען האקלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שביתת בתי הספר למען האקלים
Start of the FridaysForFuture Demonstration 25-01-2019 Berlin 28.jpg
תאריך התחלה 15 במרץ 2019
מקום ברחבי העולם
משך העימות נמשך
עילה פעולה לא מספקת לדעת גרטה טונברי בשביל לעצור את ההתחממות הגלובלית
מטרה הגברת הפעולות של ממשלות העולם למען עצירת ההתחממות הגלובלית
הצדדים במאבק
תלמידים ברחבי העולם ממשלות ברחבי העולם
דמויות בולטות
גרטה טונברי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שביתת בתי הספר למען האקלים (שוודית: Skolstrejk för klimatet), הידועה גם כ"ימי שישי לעתיד"(FFF), נוער לאקלים, שביתת אקלים, שביתת נוער למען האקלים, היא תנועה בינלאומית של תלמידי בתי ספר שמפסיקים את לימודיהם כדי לקחת חלק בהפגנות בדרישה לפעול למניעת התחממות נוספת של כדור הארץ ושינוי אקלים. התארגנות תלמידים החלה לאחר שתלמידת בית הספר השוודית, גרטה טונברג, הפגינה באוגוסט 2018, מחוץ הפרלמנט השוודי, כשהיא אוחזת שלט בו נכתב "Skolstrejk för klimatet" ("שביתת בית הספר לאקלים").

האירוע הגדול ביותר של מחאת תלמידים עולמית התקיים ב-15 במרץ 2019 בו שבתו כ-1.6 מיליון תלמידים ותלמידות מ-125 מדינות בעולם. התקיימו הפגנות ביותר מ-2000 מקומות ברחבי העולם.[1] בישראל היו כ-13 מוקדי מחאה, שהגדולים ביניהם הם תל אביב וירושלים, והשתתפו בהם כמה מאות תלמידים. מטרת המחאה היא לגרום לממשלות בעולם לעמוד בהסכם פריז ולחוקק חוקים למען האקלים.[1] שביתות מתקיימות מדי יום שישי במקומות שונים בעולם.

רקע למחאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-12 בדצמבר 2015 נערכה ועידת האקלים בפריז. ועידה זו הייתה פורצת דרך במחויבות מדינות העולם לצמצום פליטת גזי חממה. על הסכם פריז חתמו רוב מדינות העולם, וביניהן ישראל.[2] כל מדינה הציבה לעצמה יעדים, והתחייבה לעמוד בהם. אף על פי שהמדינות הציבו לעצמן יעדים, לא כולן עמדו בהתחייבויות שלהן. על פי מחקר בכתב העת Nature, אף אחת מהמדינות המתועשות הגדולות לא יישמה את המדיניות שהתחייבה לה ולא עמדה ביעדי הפחתת הפליטות.[3] ב-20 באוגוסט 2018 גרטה טונברי, תלמידה שוודית שהייתה אז בכיתה ט', הפגינה מול בניין הפרלמנט השוודי בדרישה מממשלת שוודיה לעמוד בהתחייבויות שלה בהסכם פריז.[4] טונברי החליטה להפגין כל יום שישי מול בניין הפרלמנט השוודי למען האקלים, ובנובמבר 2018 תלמידים ברחבי העולם הצטרפו אליה.[5]

שם המחאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחאה נקראת מחאת ה-12 מכיוון שדו"ח ה-IPCC (וועדת האו"ם האחראית על מצב האקלים) אומר כי אם תושבי העולם ימשיכו לנהוג כפי שהם נוהגים כיום, בעוד כ-12 שנים הטמפרטורה העולמית הממוצעת תעלה ב-1.5 מעלות צלזיוס, והעולם יגיע לנקודת אל חזור.[דרוש מקור] כתוצאה מכך תעלה הסכנה לגלי חום כבדים, גשמים כבדים (בעיקר צפונית מעט לקו המשווה) המעלים את הסיכונים להצפות, יובש כבד במקומות (כדוגמת המזרח התיכון, ובין היתר ישראל) וכן הלאה. נכון לדו"ח ה-IPCC משנת 2018, הטמפרטורה העולמית עלתה כבר במעלה אחת מעל הטמפרטורה הממוצעת לפני המהפכה התעשייתית, דבר זה מורגש במקומות מסוימים ברחבי העולם. לעלייה של 2 מעלות במקום 1.5 תהיה השפעה הרסנית.[6]

התרחבות המחאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מנובמבר 2018, החלו להתארגן ברחבי העולם, שביתות תלמידים בהשראת טונברי. באוסטרליה אלפי תלמידים החלו לשבות בימי שישי תוך התעלמות מקריאתו של ראש הממשלה, סקוט מוריסון, "יותר למידה בבתי ספר ופחות אקטיביזם".[7] בזמן שהתקיימה בקטוביץ' פולין, כנס במסגרת אמנת המסגרת של האו"ם בנושא שינויי אקלים, שבתו תלמידים בלפחות ב-270 ערים ברחבי העולם.[8] בדצמבר, הצטרפו לשביתות בתי ספר מקנדה,[9] גרמניה, פינלנד, דנמרק,[10] שווייץ,[11] בריטניה וארצות הברית.[8] בפברואר 2019 נערכה השביתה הראשונה ביפן.[12]

בגרמניה וברטניה תלמידים דרשו לשנות את החוקים ולהוריד את גיל ההצבעה ל-16.[13][14]
שרת הסביבה הבלגית, ג'וק שובליג', התפטרה ב־5 בפברואר 2019, לאחר שטענה שלסוכנות הביטחון הממלכתית היו עדויות לכך שביתות בית הספר בבלגיה הן קוספירציה. סוכנות הביטחון דחו את טענתה והיא אולצה להתפטר.[15]

בברטניה מעל ל-200 אקדמאיים, מתוכם מעל למאה פרופסורים, חתמו על מכתב תמיכה בשביתת בתי הספר למען האקלים. בין היתר במכתב נאמר כי "העובדות הטרגיות והנואשות" של משבר האקלים המפתח - והיעדר הפעולה המשמעותית של הפוליטיקאים - משאירים לצעירים אפשרויות מעטות אלא לקחת את העניינים לידיים.[16]

אירועים מרכזיים ברחבי העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-15 במרץ 2019, נערכו הפגנות ב-125 מדינות ברחבי העולם. כמיליון אנשים הפגינו ב-2000 אירועים שונים.[17][18]

ב-24 במאי 2019, נערכה בפעם השנייה הפגנה ב-1600 ערים. הפגנה זו התקיימה במקביל לבחירות לפרלמנט האירופי 2019, במטרה להשפיע עליהן.[19] סקרים שנערכו באותה העת מראים שמשבר האקלים היה נושא חשוב עבור המצביעים בבחירות, בייחוד עבור המצביעים הגרמנים.[20]

בין חמישה לתשעה באוגוסט 2019 נערכה באוניברסיטת לוזאן כנס בינלאומי בהשתתפות 450 צעירים מובילי שביתת בתי הספר מרחבי אירופה.[21]

במסגרת שביתות האקלים שהתקיימו במהלך חודש ספטמבר 2019, השתתפו כארבע מיליון מפגינים ברחבי העולם. צעירים לקחו חלק בהפגנות בכל רחבי העולם.[22]

המחאה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

את המחאה בישראל התחילה ענבל וסלי, תלמידת תיכון הכפר הירוק. המחאה תוכננה על ידי תלמידים וקיבלה עזרה ותמיכה ממגמה ירוקה. המחאה בישראל התקיימה ב-13 מוקדים שונים בארץ מצפון ועד דרום. דרישות המחאה הן:[23]

  1. קידום מעבר מהיר וצודק ל-100% אנרגיה מתחדשת עד שנת 2030.
  2. קידום חוק האוסר מכירה של פלסטיק חד פעמי.
  3. סגירת נתיבים למכוניות פרטיות ופינוי נתיבים לאוטובוסים חשמליים.
  4. הטלת מס גבוה על מוצרים מהחי.
  5. תוכניות לימודים מקיפות על משבר האקלים בכל כיתות הלימוד מכיתה א'-י"ב.

בוועידת האקלים בפריז ישראל התחייבה לעמוד ביעדים המוגדרים נמוכים ביחס לשאר מדינות המפותחות.[24] לדוגמה: הגעה ליעד של 7.7 טון פליטות גזי חממה לנפש בשנת 2030; 17% התייעלות אנרגטית בצריכת חשמל; 17% ייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות; 20% הפחתה בנסיעה פרטית וכדומה. אף על פי שמראש ישראל הציבה לעצמה יעדים נמוכים, היא לא עומדת בהם.[25]

תוצאות המחאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות המחאה בחודש מרץ, יזם מזכ"ל האו"ם כינוס דחוף בנושא האקלים לחודש ספטמבר. בישראל לא הייתה התייחסות של הממשלה למחאה.[26]

אירועי המחאה היו גל ראשון של מחאות בינלאומיות. גל שביתות עולמיות נוסף התקיים במאי 2019, והגיע להיקף דומה יחסית,[27] וגל השביתות השלישי שהתקיים בספטמבר 2019, על רקע פסגת האקלים של האו"ם (אנ'), הפך, על פי הערכות בתקשורת העולמית, לאירוע מחאת-האקלים הגדול ביותר בהיסטוריה[28].[29]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Fridays For Future, www.fridaysforfuture.org
  2. ^ נציגים מ-175 מדינות חתמו על הסכם האקלים, הארץ
  3. ^ David G. Victor, Keigo Akimoto, Yoichi Kaya, Mitsutsune Yamaguchi, Prove Paris was more than paper promises, Nature 548, 2017-8, עמ' 25–27 doi: 10.1038/548025a
  4. ^ Andrew Norton, The Paris Agreement always needed Extinction Rebellion and Greta Thunberg, Climate Home News, ‏2019-04-24 (באנגלית)
  5. ^ הנערה שנלחמת בשינויי האקלים: "המנהיגים מתנהגים כמו ילדים", ynet, ‏2018-12-06
  6. ^ Impacts of 1.5°C of Global Warming on Natural and Human Systems
  7. ^ Bard Wilkinson CNN, Australian school children defy prime minister with climate strike, CNN
  8. ^ 8.0 8.1 Carrington, Damian (4 בדצמבר 2018). "'Our leaders are like children,' school strike founder tells climate summit". The Guardian (באנגלית). ISSN 0261-3077. בדיקה אחרונה ב-14 באוקטובר 2019. 
  9. ^ Karin Larsen, Metro Vancouver students cut class to demand action on climate change, CBC, Dec 07, 2018
  10. ^ La "grève du climat" rassemble des centaines d'étudiants alémaniques, rts.ch, ‏2018-12-22 (בצרפתית)
  11. ^ S. W. I. swissinfo.ch, a branch of the Swiss Broadcasting Corporation, More than 1,000 Swiss pupils strike over climate, SWI swissinfo.ch (באנגלית)
  12. ^ KYODO NEWS, Youth strike for climate change movement reaches Japan, Kyodo News+
  13. ^ Josef Saller & Uli Hauser, Ragna, Linus, Ronja und Florian: Sie schwänzen den Unterricht, um die Welt zu retten, stern.de, ‏2019-01-30 (בגרמנית)
  14. ^ Lottie Tellyn, Opinion: Grown-ups have failed on climate change – so us kids are going on strike to save the planet, The Independent, ‏2019-02-14 (באנגלית)
  15. ^ Boffey, Daniel (5 בפברואר 2019). "Belgian minister resigns over school-strike conspiracy claims". The Guardian (באנגלית). ISSN 0261-3077. בדיקה אחרונה ב-27 באוקטובר 2019. 
  16. ^ Taylor, Matthew (13 בפברואר 2019). "Academics back UK schools' climate change strikes". The Guardian (באנגלית). ISSN 0261-3077. בדיקה אחרונה ב-27 באוקטובר 2019. 
  17. ^ Eliza Barclay, Photos: kids in 123 countries went on strike to protect the climate, Vox, ‏2019-03-15 (באנגלית)
  18. ^ editor, Damian Carrington Environment (19 במרץ 2019). "School climate strikes: 1.4 million people took part, say campaigners". The Guardian (באנגלית). ISSN 0261-3077. בדיקה אחרונה ב-3 בנובמבר 2019. 
  19. ^ Isabelle Gerretsen CNN, Global Climate Strike: Record number of students walk out, CNN
  20. ^ SUYIN HAYNES, Students From 1,600 Cities Just Walked Out of School to Protest Climate Change. It Could Be Greta Thunberg's Biggest Strike Yet, Time (באנגלית)
  21. ^ S. W. I. swissinfo.ch, a branch of the Swiss Broadcasting Corporation, Lausanne environment activists call for action on global warming, SWI swissinfo.ch (באנגלית)
  22. ^ "Protesting Climate Change, Young People Take to Streets in a Global Strike". The New York Times (באנגלית). 20 בספטמבר 2019. ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-14 בנובמבר 2019. 
  23. ^ שביתת תלמידים למען האקלים - שאלות ותשובות
  24. ^ אמנת האקלים הישראלית - בעקבות הסכם פריז לקראת סדר עולמי חדש -, מגמה ירוקה
  25. ^ כשהמדינה עם הכי הרבה ימי שמש מייצרת הכי פחות חשמל, גלובס, ‏2019-02-12
  26. ^ "אנחנו בנקודה קריטית וכולנו נקראים לדגל", ynet, ‏2019-03-25
  27. ^ School strike for climate: Protests staged around the world, BBC
  28. ^ How big was the global climate strike? 4 million people, activists estimate., VOX
  29. ^ Across the globe, millions join biggest climate protest ever, הגרדיאן