שגית זלוף נמיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שגית זלוף נמיר
Sagit.jpg
לידה 15 ביולי 1978 (בת 44)
קריית ביאליק, ישראל
לאום ישראלי
מקום לימודים
תחום יצירה צילום
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שגית זלוף נמיר (נולדה ב- 15 ביולי 1978) היא אמנית ישראלית העוסקת בצילום. במקביל לעשייתה האמנותית שגית היא מרצה לצילום ואמנות, אוצרת ומלווה אמנותית. ביצירותיה עוסקת שגית בגוף, מגדר וזהותה המזרחית.[1]


ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שגית זלוף נמיר נולדה בקריית ביאליק למשפחת פועלים יוצאת עיראק ושומרת מסורת. אימה הייתה עקרת בית ואביה פועל בבתי הזיקוק של חיפה. רגשות מעורבים ליוו את ילדותה, אותה העבירה בין חיים מסורתיים לחלומות גדולים. בלימודיה במחלקה לצילום של ויצו חיפה החלה ליצור ולייצג את העולם ממנו באה. עם סיום לימודי התואר הראשון בהצטיינות ב-2004 הפכה למרצה במחלקה, וב-2005 החלה את לימודי התואר השני באמנות בין תחומית באוניברסיטת תל אביב. מאז ועד היום היא יוצרת, מרצה ואוצרת במסגרות שונות. תערוכת היחידה הראשונה שלה "כל מלאך הוא נורא" הוצגה ב-2005 במסגרת סדרת "נדבך" לאמנים צעירים בבית האמנים ירושלים, באוצרותו של שמחה שירמן. מאז הציגה בכ־8 תערוכות יחידה ובעשרות תערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם.[2] במהלך השנים 2011–2014 הייתה חברה ב"אינדי" גלריה שיתופית לצילום.

זוכת ציון לשבח מטעם פרס בקי דקל לאמנית עכשווית מצטיינת לשנת 2020, מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר. [3]

תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2005 - "קרוב כמו מחט", גלריית המדרשה, המדרשה לאומנות בית-ברל.[4]
  • 2005 - "כל מלאך הוא נורא", נדבך, בית האמנים, ירושלים[5]
  • 2006 - "זמן פצע", הגלריה לצילום ע"ש מורל דרפלר, האקדמיה לעיצוב ויצו חיפה[6]
  • 2008 - "צ'ינקו", גלריה D&A, תל אביב
  • 2010 - "מטמורפוזה", מרכז אמנות, מוסררה, ירושלים
  • 2011 - "שבריר", גלריה אינדי, תל אביב
  • 2013 - "in vitro", גלריה אינדי, תל אביב[7]
  • 2015 - "ברירה טבעית", גלריית המרכז האקדמי ויצו חיפה.[8]
  • 2019 - "חג'יבדה", אוצרת אירנה גורדון. גלריית מנשר.[9]

תערוכות קבוצתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2006 - Vision/Action, Hebrew Union College-Jewish Institute of Religion Museum, New York
  • 2008 - "הפוחלץ השואג", מוזיאון בית שטורמן, עין חרוד[10]
  • 2008 - Photography from Israel, the Bohem Tradecenter, Germany
  • 2008 - "מבוי סתום", גלריה רוזנפלד, תל אביב[11]
  • 2009 - "דו"ח שנתי", גלריה קימא, תל אביב
  • 2009 - "ארכאולוגיה של בניה", מוסררה, ירושלים
  • 2010 - "חלון אל המציאות", המרכז לאמנויות, מוזיאון חיפה לאמנות
  • 2010 - "לחלום מציאות?", גלריה פירמידה, חיפה
  • 2010 - "בשר ודם", קלישר, תל אביב
  • 2011 - "ושיודע/ת לשאול", מכללת הדסה, ירושלים
  • 2011 - Wizo in NY, Ben-Rimon Gallery, New York
  • 2011 - יריד "צבע טרי" 4, אמנית חממה, תל אביב
  • 2011 - "שוורצע וילדע חייה", גלריה Zemack, תל אביב
  • 2011 - "טריטוריה מרחבית", גלריה אינדי, תל אביב
  • 2012 - "יחיד/רבים", הגלריה לאמנות בטבעון[12]
  • 2012 - "נראות גברית", בית האמנים, תל אביב
  • 2012 - "סוף העולם", גלריית מיוחס, תל אביב
  • 2012 - "אחד מאחד", גלריית מנשר, תל אביב
  • 2013 - "Anti Aging" בית האמנים, תל אביב
  • 2015 - "פגיעות", מקום לאמנות, תל אביב
  • 2016 - "לבן על לבן", מוזיאון מאנה כץ, חיפה[13]
  • 2016 - "Mediterranean", גלריה לצילום תל חי
  • 2017 - "לו החליט הליוס להטות את השמש", גלריה "המעבדה", תל אביב
  • 2018 - "עיניים גדולות", גלריה על הצוק, נתניה.[14]

פרויקטים מיוחדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2011- 2014 - מקימה וחברה בגלריה "אינדי", גלריה שיתופית לצילום עכשווי
  • 2014 - הפקת והנחיית "התמגדרות",יום עיון בנושא מגדר, מוזיאון חיפה לאמנות בשיתוף מוזיאון העיר חיפה
  • 2016-2018 - שופטת בתערוכת "עדות מקומית"[15]
  • 2019 - חברה בוועדת השיפוט האמנותי של photo is:rael.
  • 2020 - אוצרת התערוכה הקבוצתית ״נגופים״ במוזיאון חיפה לאמנות עכשווית, תחת אשכול תערוכות המגיב לתקופת הקורונה.[16]

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הילה ברנר, "מדע שימושי", עכבר העיר, 2013
  • הילה ברנר, "נקודת שבירה", עכבר העיר, 2011
  • עוזי צור, "מציור לצילום לציור", גלריה, "הארץ" 2011
  • ד"ר קציעה עלון, "הפסקת אוכל", גלובס, 2008
  • "מחוץ למסגרת", גלריה, "הארץ", 2008
  • Jerusalem Post, "Eye Behind The Lens" 2005
  • "זום על הפצע", 7 לילות, 2005.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הברירה הטבעית של שגית זלוף נמיר, אתר kedailadaat.com,2015.
  2. ^ שגית זלוף-נמיר, אתר minshar.org.il ,2017.
  3. ^ ורד נסים היא זוכת "פרס בקי דקל" לשנת 2020 מטעם העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל, באתר ערב רב Erev Rav
  4. ^ פנים חדשות: שגית זלוף-נמיר, אתר haaretz.co.il,2005.
  5. ^ תערוכת צילום: כל מלאך הוא נורא, אתר news1.co.il,2005.
  6. ^ האסתטיקה של הכאב, אתר ynet.co.il,2006.
  7. ^ שגית זלוף נמיר - אין ויטרו, אתר galleryindie.com,2013.
  8. ^ שגית זלוף נמיר - ברירה טבעית, אתר wizodzn.ac.il,2015.
  9. ^ חג'יבדה - שגית זלוף נמיר, אתר הארץ, 2019.
  10. ^ הפוחלץ ששאג, אתר ynet.co.il,2008.
  11. ^ התערוכה הקבוצתית "מבוי סתום" בגלריה רוזנפלד, אתר ynet.co.il,2008.
  12. ^ יחיד/רבים - תערוכה קבוצתית, אתר tivon-lib.co.il,2012.
  13. ^ זה לבן על לבן, אתר hms.org.il,2016.
  14. ^ על אוכל באמנות ותרבות ישראלית, אתר netanyanet.co.il,2018.
  15. ^ לתפוס את הרגע, אתר journalism.co.il,2017.
  16. ^ "נגופים", באתר מוזיאוני חיפה - שישה מוזיאונים במסגרת אחת