פוליאסטר (סרט)

פוליאסטר
Polyester
	כרזת הסרט בארץ בהפצה המקורית
בימוי	ג'ון ווטרס
הופק בידי	ג'ון ווטרס; מייקל וייט; רוברט שיי
תסריט	ג'ון ווטרס
עריכה	צ'ארלס רוגרו
שחקנים ראשיים	דיוויין, טאב האנטר,; אדית מאסי, מינק סטול
מוזיקה	כריס שטיין, דבי הארי,; מייקל קאמן
צילום	דייוויד אינסלי
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	Dreamland
חברה מפיצה	New Line Cinema
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	29 במאי 1981; 22 באוקטובר 1982
משך הקרנה	85 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	דרמה קומית
תקציב	$300,000
הכנסות באתר מוג'ו	polyester
	דף הסרט ב־IMDb

פוליאסטר (באנגלית: Polyester; הופץ במקור בישראל בשם "שגעון של משפחה") הוא סרט קומדיה שחורה אמריקאי משנת 1981, בבימויו של ג'ון ווטרס ובכיכובם של דיוויין, טאב האנטר, אדית מאסי ומינק סטול. כשיצא הסרט לאקרנים, הצופים בבתי הקולנוע קיבלו כרטיסי "גרד והרח", שאפשרו להם להריח את מה שמתרחש על המסך באמצעות כרטיסי גירוד. הטכנולוגיה, שהומצאה על ידי ווטרס במיוחד עבור הסרט הזה, נקראה "Odorama" - או "חוויית ריח".

הסרט הוא סאטירה על החיים בפרברים כולל נושאים כמו גירושים, הפלות, ניאוף, אלכוהוליזם, פטישיזם והדת.

סגנונו של הסרט הוא פרודיה על סרטי מלודרמה, ובמיוחד סרטיו של הבמאי דאגלס סירק.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חייה של עקרת הבית השמנה פרנסין פישפו מתמוטטים סביבה. היא גרה בבית בפרברים של מעמד הביניים בבולטימור, מרילנד. בעלה, אלמר, הוא איש גס רוח חובב חליפות פוליאסטר, אשר בבעלותו בית קולנוע פורנוגרפי, דבר שמביא לכך שמפגינים נגד פורנוגרפיה עטים על ביתם, וגורם לה להיות מנודה מחברת הנשים האחרות בקהילה. ילדיה הם הבת המפונקת לולו, והבן העבריין דקסטר, אשר מסניף דבק ומניב הנאה ברקיעה על רגליהן של נשים. בנוסף, יש את אמה הסנובית וחובבת הקוקאין, לה רו, אשר גונבת מפרנסין ודאגתה היחידה היא "זמן השופינג היקר" שלה.

פרנסין מחפשת נחמה אצל חברתה הטובה קאדלס קובינסקי, אישה רפת-שכל ועשירה. קאדלס הייתה פעם סוכנת הבית של משפחת פישפו, אך היא ירשה סכום כסף גדול ממעבידיה הקודמים. לה רו נוטרת לה על כך טינה, ומתנגדת לחברות שפרנסין רוחשת לה, בהיותה "מקרצפת רצפות". קאדלס מנסה לעודד את פרנסין ללא הצלחה.

כשפרנסין מגלה שאלמר מנהל רומן עם מזכירתו, סנדרה סאליבן, היא מתעמתת איתם במוטל בו הם נפגשו, ודורשת גירושים. פרנסין נופלת לתוך מעגל דיכאון ואלכוהוליזם, ומצבה מורע בשל התנהלות ילדיה: לולו נכנסת להריון מחברה העבריין בובו, ומצהירה בחדווה על תוכניותיה להפיל. דקסטר נעצר אחרי שרקע ברגלה של אישה בסופרמרקט, והאלימות הסדרתית שלו מתגלה לכל.

לולו מגיעה לקליניקה כדי לעשות הפלה, אך בכניסה מתעמרים בה מתנגדי ההפלות. היא בורחת הביתה, ומנסה לגרום לעצמה להפלה. פרנסין מתקשרת למוסד לנערות בהריון, ושתי נזירות מיד מגיעות לבית, חוטפות את לולו, נועלות אותה בתא המטען, ומסיעות אותה למוסד. בינתיים, בערב האלווין, בובו וחברו יורים בלה רו, אשר הגיעו להחריב את בית פישפו. לה רו מצליחה להגיע לאקדח, ויורה בבובו למוות. לולו חוזרת הביתה מהמוסד, ומגלה את גופתו של בובו, ומנסה להתאבד על ידי הכנסת ראשה לתנור. פרנסין מגיעה הביתה, רואה זאת, ומתעלפת. לאחר התרחשויות אלה, חייה של פרנסין מתחילים להשתנות. דקסטר משוחרר מהכלא, וחוזר למוטב. לולו חווה הפלה בעקבות ניסיון ההתאבדות שלה, ומחליטה לשנות את חייה, והופכת מילדה מרדנית להיפית שעושה מקרמה. פרנסין מתעמתת עם לה רו. גם במישור חיי האהבה שלה חל שיפור, בדמותו של טוד טומורו אשר נוהג במכונית ספורט ראוותנית, ואשר מציע לפרנסין נישואים.

אך במהירה, מתגלה כי טוד ולה רו מנהלים רומן, ורוקמים מזימה לגזול מפרנסים את הסדר הגירושים שלה ולגרום לה לאבד את שפיותה. בינתיים, אלמר וסנדרה פורצים לבית כדי לרצוח את פרנסין, אך פוגשים בדקסטר ולולו אשר מסכלים את מזימתם. דקסטר רוקע על רגלה של סנדרה, והיא יורה באלמר בטעות. לולו משתמשת במקרמה שלה לחנוק את סנדרה. קאדלס והנהג הגרמני שלה, היינץ - שהוא גם ארוסה - מגיעים אף הם, ודורסים את לה רו ואת טוד.

הדמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרנסין פישפו (Francine Fishpaw) - דיוויין
טוד טומורו (Todd Tomorrow) - טאב האנטר
אלמר פישפו (Elmer Fishpaw) - דייוויד סמסון
קאדלס קובינסקי (Cuddles Kovinsky) - אדית מאסי
סנדרה סאליבן (Sandra Sullivan) - מינק סטול
דקסטר פישפו (Dexter Fishpaw) - קן קינג
לולו פישפו (Lu-Lu Fishpaw) - מרי גרלינגטון
לה רו (La Rue) - ג'וני רות וייט
בובו בלסינגר (Bo-Bo Belsinger) - סטיב בטורס
היינץ (Heintz) - האנס קראם

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסרט לוהקו רבים מהשחקנים הקבועים שלו מקבוצת ה"דרימלנדרס", שכללה את דיוויין, אדית מאסי, מינק סטול, מרי ויוויאן פירס, קוקי מילר, שרון ניספ, מרינה מלין, סוזן לאו, וג'ין היל. אך בשונה מסרטיו הקודמים, רק שניים מהם - דיוויין ואדית מאסי - היו בתפקידים מובילים בפוליאסטר, ואילו האחרים שיחקו תפקידים קטנים אם כי חשובים לעלילה.

זה היה הסרט הראשון של ווטרס שהתקרב באיזשהו אופן למיינסטרים, ואפילו זכה לדירוג R (מתחת לגיל 17 רק בליווי מבוגר) בניגוד לסרטיו הקודמים שכולם היו בדירוג X (מוגבל לגיל 17 ומעלה) או ללא סיווג. לראשונה, ווטרס זכה למימון והפצה מאולפנים גדולים ולא פעל כהפקה עצמאית. שינוי נוסף הוא במיקום של הסרט, שמתרחש בפרברים ולא בשכונות העוני והפשע כמו בסרטיו הקודמים.