שידול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שידול הוא מונח משפטי המתאר מצב בו אדם אחראי בשל כך שהביא אדם אחר לביצוע עבירה פלילית או עוולה אזרחית.

שידול במשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרציונל המשפטי לעבירת השידול הוא הרצון להעניש לא רק מי שביצע את העבירה בעצמו, אלא גם שותפים אחרים. לעתים קרובות קו הגבול בין מבצע בצוותא, מסייע ומשדל הוא דק ביותר. כך, למשל, במקרה הנפוץ של כנופיית עבריינים, מנהיג הכנופיה המפעיל לחץ או מעודד את העבריינים לביצוע הפעולה, יקשה לעתים להוכיח את מעורבותו הישירה בעבירה כמסייע או כשותף, ויהיה קל יותר להוכיח את מעורבותו כמשדל.

במשפט המקובל הייתה מקובלת עבירת ה-"incitement", שעיקרה שכנוע, עידוד, או הפעלת לחץ על אדם אחר לביצוע עבירה. עבירה זו הוחלפה במשפט הבריטי בשנת 2007 ב-Serious Crime Act 2007 בשלוש עבירות שונות המבחינות בין סוגים שונים של שידול וסיוע.

שידול במשפט הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשפט האזרחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אחריות משתף ומשדל

סעיף 12 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] במשפט הישראלי, מטיל "אחריות משתף ומשדל" על "המשתף עצמו, מסייע, מייעץ, מפתה למעשה או למחדל, שנעשו או שעומדים להיעשות על ידי זולתו, או מצווה, מרשה או מאשרר אותם, יהיה חב עליהם". הוראת החוק הינה חריג לכלל בדיני הנזיקין לפיו אחריות מוטלת רק על מי שמקיים את כל יסודות העוולה הנזיקית, הוא המבצע הישיר. כלומר, יחודה של הוראת חוק זו הוא בהטלת אחריות לעוולה על צד שלישי שאינו המבצע הישיר של העוולה הנזיקית, על בסיס זיקה של הסכמה או למעשה של המבצע הישיר. זיקה זו נוצרת אם האדם שהוא הצד השלישי בצע את אחת הפעולות המנויות בהוראת החוק ביחס לעוולה שבוצעה - במעשה או במחדל - על ידי המבצע הישיר.

במשפט הפלילי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שידול במשפט הפלילי הוא עבירה נגזרת בדומה לנסיון ולסיוע. על פי סעיף 30 לחוק העונשין "המביא אחר לידי עשיית עבירה בשכנוע, בעידוד, בדרישה, בהפצרה או בכל דרך אחרת שיש בה משום הפעלת לחץ, הינו משדל לדבר עבירה". על פי סעיף 34 לחוק זהה עונשו של המשדל לעונשו של עובר העבירה העיקרי.

משדל לא ישא באחריות פלילית בשלושה מקרים - אם מנע את עשיית העבירה לה שידל, או הודיע מבעוד מועד לרשויות על הכוונה של המבצע העיקרי לבצע את העבירה, או אם העבירה לה שידל הייתה מסוג "חטא" כאשר הכוונה היא לעבירות שעונשן עד שלושה חודשי מאסר. נסיון לשידול דינו בדרך כלל חצי מעונשו של המשדל, אולם בחוק חריגים רבים בעניין זה.

על פי הפסיקה‏[1] לצורך התקיימות היסוד הנפשי הנדרש לשם הרשעה בשידול יש להוכיח שתי דרישות - "ראשית, על המשדל להיות מודע לכך שיש בהתנהגותו כדי להביא את האחר (ה"משודל") לידי ביצוע העבירה נושא השידול. דרישה זו עניינה מודעות לטיב ההתנהגות המשדלת וכן מודעות לקיומו של אחר הזקוק להנעה מנטלית על-מנת לבצע את העבירה נושא השידול. שנית, על המשדל להתכוון להביא את המשודל לידי ביצוע העבירה יעד השידול. לשון אחר, השידול צריך להיות מלווה בשאיפה – מטרה – מצד המשדל כי העבירה נושא השידול אכן תבוצע, על כל יסודותיה, על ידי ה'משודל'".

עבירות רבות בחוק העונשין אוסרות על שידול להתנהגויות מסוימות שאינן בכלל עבירה כשלעצמן -

  • סעיף 148 לחוק העונשין אוסר על שידול לתשלום דמי חבר להתאגדות אסורה.
  • סעיף 193 לחוק העונשין אוסר על שידול קטין לשתיית משקה משכר.
  • סעיף 201 לחוק העונשין אוסר על הבאת אדם לידי מעשה זנות.
  • סעיף 202 לחוק העונשין אוסר על הבאת אדם לידי עיסוק בזנות.
  • סעיף 205 לחוק העונשין אוסר על פרסום שירותי זנות.
  • סעיף 216 לחוק העונשין אוסר על שידול קטין מתחת לגיל 16 לקבץ נדבות.
  • סעיף 302 לחוק העונשין אוסר על שידול להתאבדות.
  • סעיף 402 לחוק העונשין קובע כי המשדל אדם במרמה לעשות מסמך דינו כמזייף, וכי המשדל אדם במרמה להשמיד מסמך וכתוצאה מכך נגרם לו נזק כספי, דינו כמי שקיבל דבר במרמה

העונש בשל עבירות אלו אינו אחיד, והוא נקבע לכל עבירה באופן ספציפי, על פי חומרתה.

סעיפים מסוימים בחוק העונשין אוסרים על "הסתה" השונה משידול בדרך כלל בכך שהשידול מכוון לאדם מסוים, בעוד שהסתה מכוונת לציבור של אנשים שאינם מסוימים:

  • סעיף 109 לחוק העונשין אוסר על הסתה להשתמטות משירות צבאי.
  • סעיף 110 לחוק העונשין אוסר על הסתה של חייל לאי ציות לפקודה חוקית.
  • סעיף 144ב לחוק העונשין אוסר על הסתה לגזענות.
  • סעיף 144ד2 לחוק העונשין אוסר על הסתה לאלימות או טרור.
  • סעיף 166 לחוק העונשין אוסר על הסתה למעשי איבה כלפי מדינה ידידותית.
  • סעיף 289 לחוק העונשין אוסר על הסתה להימנע מתשלומי חובה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ע"פ 8469/99 אביגדור אסקין נ. מדינת ישראל, פ"ד נה (2), 65