שמואל גרינגאוז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שמואל גרינגאוז (גם גרינהויז) (1900 בטילזיט (פרוסיה המזרחית) – 1972 בארצות הברית) היה כלכלן יהודי גרמני-ליטאי-אמריקאי, ניצול השואה, ונציג בכיר של העקורים היהודים במחנות העקורים, מיד לאחר מלחמת העולם השנייה, באזור הכיבוש האמריקאי בגרמניה.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמואל גרינגאוז למד פילוסופיה, משפטים וכלכלה בגרמניה, צרפת, איטליה ורוסיה, וקיבל את הדוקטורט שלו בשנת 1928 מאוניברסיטת ברן על עבודת גמר על הכלכלן מיכאיל טוגן-ברנובסקי. עד 1939 עבד כעורך דין בקלייפדה.

לאחר פלישת גרמניה הנאצית לברית המועצות בשנת 1941, נכלא גרינגאוז בגטו קובנה, שבו שימש כסגן מנהל משרד העבודה במועצת הזקנים.[1] עם חיסול הגטו ביולי 1944 גורש למחנה הריכוז דכאו בשנת 1944 והיה עובד כפייה באחד ממחנות המשנה קאופרינג

לאחר השחרור פנה גרינגאוז להשתתפות בהקמת עזרה עצמית יהודית, למען דאגה לאינטרסים החיוניים של העקורים היהודים. במחנה העקורים לנדסברג באוקטובר 1945, הכוח האמריקני הכובש קבע בחירות לנציגות המחנה. הקבוצה "האיחוד הציוני" בראשות גרינגאוז הפכה לכוח החזק ביותר, והוא נבחר ליושב ראש נציגות המחנה בת שבעה החברים. במחנה התגוררו לעיתים 5,000 תושבים, בגלל זרימת הפליטים ממזרח אירופה. כעורך דין הגן גרינגאוז על מנהיגי "מרד מחנה לנדסברג" שאירע באביב 1946, במסגרתו אירעו הפרות סדר על ידי ניצולי השואה לאחר ששני יהודים נהרגו בירי של חיילים גרמנים שפעלו תחת שלטון הכיבוש האמריקאי בגרמניה.[2]

במחנה העקורים לנדסברג פורסם ביידיש החל מ-8 באוקטובר 1945 העיתון "לנדסברגר לאגר-צייטונג", ששמו שונה לאחר מכן ל"יודישע צייטונג" - עיתון ביידיש באותיות לטיניות. העיתון הגיע לתפוצה מרבית של 15,000 עותקים. העורך הראשון היה רודולף וולסונוק, שנפטר זמן קצר לאחר מכן, ב-1946, כתוצאה מהשלכות מאסרו במחנות הריכוז.[3] ברוך הרמנוביץ' וגרינגאוז לקחו על עצמם את עריכת העיתון.

נציגי היהודים במחנות העקורים באזור האמריקני נפגשו ב-1 ביולי 1945 במחנה העקורים פלדאפינג. הוועד המרכזי של היהודים המשוחררים בבוואריה הוקם כדי לייצג את האינטרסים של היהודים תחת ממשל הכיבוש האמריקאי בגרמניה. ההכרה על ידי צבא ארצות הברית התעכבה, אך הוועד הועבר למבנה זמני במינכן ב-11 ביולי 1945. בינואר 1946 נבחר הרופא זלמן גרינברג לנשיא הוועד המרכזי של היהודים המשוחררים באזור הכיבוש האמריקני. כיורשו דוד טרגר, הפך גרינגאוז ליו"ר מועצת הוועד המרכזי. גרינגאוז השתתף בקונגרס הראשון של היהודים המשוחררים באזור הכיבוש האמריקאי בגרמניה, ב-27 בינואר 1946 בבניין העירייה במינכן. גרינגאוז הצליח להביא את רשויות הכיבוש האמריקאיות להכיר רשמית בוועד המרכזי כשותף למשא ומתן בספטמבר 1946. הוועד המרכזי היה קבוצת הייצוג היחידה המוכרת רשמית מבין קבוצות הפליטים השונות באזור הכיבוש האמריקאי. 

בשנת 1948 היגר גרינגאוז לארצות הברית ועבד בניו יורק עבור ארגון ההשבה לרכוש יהודי ועבור ועידת התביעות. הוא פרסם מאמרים בכתב העת Jewish Studies על המבנה הסוציולוגי של הגטאות בתקופת הכיבוש הגרמני. גרינגאוז היה ביקורתי כלפי ספרות הזיכרון העכשווית, אותה ראה כ"יודוצנטרית ואגוצנטרית." מחקריו הסוציולוגיים משנת 1950 צוטטו כמקורות היסטוריים על ידי כריסטוף דיקמן (בספרו מדיניות הכיבוש הגרמנית בליטא 1941–1944), שישים שנה לאחר מכן.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מ. ג'. טוגן ברנובסקי ותפקידו בכלכלה תאורטית. קובנה, 1928; ריגה: סלמנדרה, 1928. 
  • ניצחון בעלות הברית ועם ישראל (נאום שנשא בפגישת הניצחון החגיגית של האסירים הפוליטיים היהודים לשעבר בלנדסברג ב-24 באוגוסט 1945). Landsands Landger M. Neumeyer, 1945. 
  • עתידה של התרבות היהודית. בתוך: Jüdische Rundschau, מאי / יוני 1946, 22–24
  • על נטישת השרידים היהודים באירופה. בתוך: Jüdische Rundschau, יולי 1946, עמ' 5–7
  • מיקום: היסטוריה, תוכנית, ביצועים. בתוך: Jüdische Rundschau, יוני 1947
  • הגורל היהודי כפי שרואים זאת העקורים, Commentary,‏ 4 בדצמבר 1947
  • הזדמנויות האנטישמיות הגרמנית החדשה: הצהרתו של קורט שומאכר ועמדת היהודים המשוחררים בגרמניה. בתוך: Aufbau, 31 באוקטובר 1947, עמ '3
  • המדיניות הגרמנית החדשה שלנו והעקורים. מדוע יישוב מיידי הוא הכרחי. בתוך: ,Commentary‏ 5, 1948, עמ' 508–514
  • חורבן קובנה. בתוך "פון לעצטן חורבן" (מהחורבן האחרון) (ביידיש), גיליון 7, 1948, עמ' 6-29; גיליון 8.
  • “The Ghetto as an Experiment of Jewish Social Organization (Three Years of Kovno Ghetto).” in Jewish Social Studies 11, no. 1 (1949): 3–20.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שמואל גרינגאוז בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יוסף גאר, אומקום פון דער יידישע קאוונע, מינכען: ארגון היהודים הליטאים באזור האמריקני בגרמניה, 1948, עמ' 320
  2. ^ זאב מנקוביץ, בין זיכרון לתקווה, ע' 291-290
  3. ^ מידע על ולסונוק, באתר יד ושם