שפי בלייר
 | |
| לידה |
1964 (בת 60 בערך) תל אביב-יפו, ישראל  |
|---|---|
| מקום לימודים | |
| תחום יצירה |
צילום |
  | |
שפי בלייר (נולדה ב-1964) היא צלמת ישראלית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שפי בלייר נולדה בתל אביב. בעלת תואר ראשון באמנות מהמדרשה בבית ברל ותואר שני בתוכנית הבינתחומית בפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל אביב. משנת 2001 מלמדת בבית הספר לאמנות בבית ברל ובין השנים 2004 ל-2007 לימדה במרכז האקדמי לעיצוב וחינוך ויצו חיפה. כיהנה כאוצרת הגלריה לצילום במדרשה לאמנות בבית ברל. בשנת 1997 זכתה בפרס עידוד היצירה לאמנות פלסטית ממשרד התרבות והספורט. בגיל שמונה עשרה נישאה לבמאי והתסריטאי רני בלייר, נישואין שארכו תשע עשרה שנים, ובמהלכם נולד בנם[1]. חיה ועובדת בתל אביב.
עבודותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כבוגרת טרייה של המדרשה, הציגה בלייר בשנת 1994 בגלריה לימבוס את התערוכה "צילומים 1994" צילומים של עצמה ושל בני משפחתה, שהעלו תחושות גופניות טורדות של מגע בעור והפרשות[2]. תערוכה נוספת באותה גלריה בשנת 1999 הייתה "חזיות, כריות וקונדומים משומשים (תחליפים רגשיים)" . בתערוכה זו העלתה את שאלת החילופין בין גוף, פנטזיה וחפץ. בלייר צלמה חפצים אישיים הקשורים לחייה האינטימיים כמו כריות שינה ללא ציפיות ספוגות כתמים וקמטים, קונדומים שהיו בשימוש ביחסים בינה לבין בעלה שהוקפאו והופשרו לצילום, וצלחות עם שאריות אוכל מארוחותיו של בנה הקטן[2].
בשנת 2005 הציגה את התערוכה "אמא, אבא, אחי, אחותי הקטנה, אני והבן שלי" במוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית - תערוכה זו הוצגה כחלק מסדרת תערוכות 'אניהו: אוטו/ביוגרפיה באמנות ישראלית עכשווית". בתערוכה זו הציגה בלייר שלוש סדרות של רגלי בני משפחתה: המוקדמת משנת 1997, השנייה משנת 2002, והשלישית משנת 2005. התצלומים סימלו את השינויים שעברו על מבנה הגרעין המשפחתי של שפי. מסדר הזיהוי שהעמידה בלייר, העיד על שינויי הזמן, ו"דרך הרגליים" הוצגה ביוגרפיה משפחתית[3]
במהלך 2009–2010 הציגה בלייר את תערוכת היחיד "גוף אהבה" במוזיאון הפתוח לצילום בתל-חי. התערוכה הייתה סיומו של פרויקט שארך בן 9 שנים.[4] בלייר החלה לצלם איברים פנימיים ב-2002, לאחר שבמקרה ראתה קיבת פרה אצל הקצב, הסתקרנה ונמשכה למראה הלא מוכר שנגלה בפניה.[1][5] בתערוכה הציגה בלייר בתצלומים גדולים איברים פנימיים של בקר – קיבה, רחם, מעיים, עטינים, אשכים. האיברים הנקיים נתלו על גבי אנקולים או בעזרת חוטים, כטבע דומם. בסדרה זו נכללו גם דיוקן עצמי של בלייר ערומה ותלויה במהופך בעזרת חבלים; תמונת זוג ערום שכוב על שטיח; תמונת בנה עטוף בסדין התלוי גם הוא על אנקול אך בניגוד לאברי הבקר, כאן בלייר בחרה להציגו מוגן עטוף כברחם. בעבודתה ביקשה בלייר להרחיב את הראיה, להתבונן בלא מוכר, להציג את מה שנחשב לזר ודחוי באופן אחר, כנושא יופי ואסתטיקה.[6]
תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1995 - "תצלומים 1994" גלריה לימבוס, תל אביב
- 1997 - "אמא אבא, אחי, אחותי הקטנה, אני בעלי והבן שלי..." מוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן
- 1999 - "חזיות, כריות וקונדומים משומשים (תחליפים רגשיים)", גלריית לימבוס, תל אביב
- 2005 - "אמא ואבא, אחי, אחותי הקטנה, אני והבן שלי...", מוזאון הרצליה לאמנות עכשווית
- 2009–2010 - "גוף אהבה" המוזאון הפתוח לצילום, תל-חי.
תערוכות קבוצתיות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1998 - דו''ח מצב: צילום בישראל היום, מוזיאון ישראל, ירושלים
- 2001- "תיבות תהודה" מוזאון ראובן רובין, תל אביב.
- 2002 - לעשות את המוות, הגלריה החדשה, מכון אבני, תל אביב-יפו
- 2008- “Meat After Meat Joy”, באוצרות היידה הטרי (אנ'), גלריה דניאל מחמוד, ניו יורק
- 2011 - "פוטופואטיקה", הגלריה החברתית, מוסררה בית הספר לצילום, מדיה ומוזיקה חדשה, ירושלים
- 2011- "נוף אנושי" בית האמנים ע"ש זריצקי, תל אביב
- 2012 - "חדרי הפלאות באמנות עכשווית", מוזיאון הרצליה
- 2015 - "פינפוינט" עם הילה בן ארי, פיינברג פרוג'קטס - גלריה לאמנות עכשווית, תל אביב[7]
- 2020 - "מרחבים במשבר" מוזיאון חיפה לאמנות.
מלגות ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1989 - מלגת קרן שרת, קרן התרבות אמריקה-ישראל.
- 1997 - פרס עידוד היצירה בתחומי האמנות הפלסטית, משרד התרבות והספורט, מנהל התרבות.
- 2009 - קרן רבינוביץ לאמנויות.
- 2010 - מפעל הפיס לאמנות ע"ש לנדאו.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
יוסי יונה, "בלייר שפי: היפה והנשגב שמאחורי הקלעים", בתוך "מיזוג אופקים, מופעים של הפוליטי בשדה האמנות החזותית" (2021), עמ 155–174, פרדס הוצאה לאור.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שפי בלייר, באתר מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל
- ארי פולמן, החומר ממנו עשוי הדיכאון, סטודיו, כתב עת לאמנות (77) 1996, עמ' 14–17.
- Bernard Dichek, One Woman’s treasure, the Jerusalem Post, 3 January 2011
פרופסור משה צוקרמן, Showing Guts, באתר Vimeo
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 סמדר הירש, כבר לא תלויה, באתר nrg, סגנון, 22/11/2009
- ^ 1 2 טלי תמיר, העלייה מן הלימבו, איכילוב ד, גואטה י, גור זאב ג, (אוצרות ועריכה), לימבוס, מקום, צילום, 2008, עמ' 331–332
- ^ שפי בלייר- אניהו-אוטו/ביוגרפיה, באתר מוזאון הרצליה לאמנות עכשווית, 2005
- ^ אפרת קנר, תערוכות נשים במוזיאונים הפתוחים בגני התעשיה של סטף ורטהימר, באתר News1 מחלקה ראשונה, 1 במרץ 2010
- ^ שפי בלייר, ראיון בלונדון את קירשנבאום ערוץ 10, באתר יוטיוב, 19/11/2009
- ^ נחמה חייקין, עקבות המבט, שפי בלייר-גוף אהבה, הוצאת המוזיאון הפתוח לצילום, גן התעשיה תל חי, עמ' 59
- ^ ענבל כהן חמו, פינפוינט – נשיות וגוף בתערוכה זוגית, באתר סלונה, 2015-10-10