תאנת שילה
תַּאֲנַת שִׁלֹה היה יישוב מקראי ששכן בין נחלות שבט אפרים ושבט מנשה.
היישוב נזכר בספר יהושע בתיאור גבול נחלת שבט אפרים: ”וְיָצָא הַגְּבוּל הַיָּמָּה הַמִּכְמְתָת מִצָּפוֹן וְנָסַב הַגְּבוּל מִזְרָחָה תַּאֲנַת שִׁלֹה וְעָבַר אוֹתוֹ מִמִּזְרַח יָנוֹחָה וְיָרַד מִיָּנוֹחָה עֲטָרוֹת וְנַעֲרָתָה”[1].
אוסביוס, בחיבורו האונומסטיקון (תחילת המאה ה-4 לספירה), ציין את המקום בסמוך לעיירה עקרבה, דרומית מזרחית לשכם[2].
שמו של היישוב הקדום השתמר לפי הסברה בשתי חורבות במזרח רכס איתמר, בסמוך ל"ח'רבת יאנון" הסמוכה לכפר יאנון ומזוהה עם "ינוח" המקראית. שמן של החורבות הוא "ח'רבת טאנא אל-פוקא" (חורבת תאנא העליונה) ו"ח'רבת טאנא א-תחתא" (חורבת תאנא התחתונה). זאת, כאשר הממצא הארכאולוגי וההקשר המקראי תואם את זיהוי העיר הקדומה עם החורבה העליונה[3].
