איתמר (יישוב)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף איתמר (התנחלות))
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איתמר
Itamar-symbol.gif
Itamar2.jpg
איתמר וברקע שכם והר עיבל
מחוז יהודה ושומרון
מועצה אזורית שומרון
גובה ממוצע ‎613‏ מטר
תאריך ייסוד 1984
תנועה מיישבת אמנה
סוג יישוב יישוב קהילתי
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2016[1]
  - אוכלוסייה 1,151 תושבים
    - שינוי בגודל האוכלוסייה
‎-11.8%‏ בשנה עד סוף 2016

קואורדינטות: 32°10′27″N 35°18′27″E / 32.1741752867726°N 35.3076079096752°E / 32.1741752867726; 35.3076079096752

אִיתָמָר היא התנחלות ויישוב חקלאי-דתי השוכנת דרומית-מזרחית לשכם, סמוך לכפרים עוורתא ובית פוריכ, ומשתייכת למועצה אזורית שומרון. קרויה על שם הדמות המקראית איתמר בן אהרן הכהן, שלפי המסורת קבור בכפר עוורתא הסמוך ליישוב.

היישוב שוכן בגב ההר, ונחשב להתנחלות אידאולוגית. ביישוב מתגוררות כ־200 משפחות. היישוב שוכן על רכס גדעונים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הניסיון הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניסיון ההתנחלות הראשון באזור התבצע על ידי "גרעין אלון מורה" ביוני 1974. מטרת הגרעין הייתה להתנחל באתר הקרוב ביותר לעיר שכם וליישב את האזור, שנכבש במלחמת ששת הימים, ובו כ-600,000 פלסטינים אך לא היה מיושב ביהודים. העיתוי שנבחר היה מיד לאחר שב-3 ביוני 1974 הקים יצחק רבין ממשלה חדשה, לאחר התפטרותה של גולדה מאיר (שלא ראתה את עתיד השומרון בשליטה ישראלית, וההתיישבות בו לא הייתה חלק ממדיניותה). מיד לאחר השבעתו קיבל ראש הממשלה החדש מכתב ממזכיר גרעין אלון מורה, בני קצובר, בו הוא מודיע לו שחברי הגרעין נחושים לעלות להתיישב באזור שכם לאלתר. מבצע העלייה עוכב ברגע האחרון משום שהרב צבי יהודה קוק ניסה ללא הצלחה לשכנע את שר הביטחון שמעון פרס להתיר לחברי הגרעין לעלות. בנוסף חששו חברי הגרעין, על רק מסע הדילוגים של הנרי קיסינג'ר, שר החוץ האמריקני, שדרש נסיגות ישראליות משטחים בתמורה להפסקת האש בחזית הסורית והמצרית, שזו ההזדמנות האחרונה ליישב את השומרון[2]. ב-5 ביוני 1974 יצאו כ-15 חברי הגרעין ומשפחותיהם, ללא אישור הממשלה, למחנה חורון, ארבעה ק"מ מדרום לשכם (כקילומטר ממערב למיקמו הנוכחי של היישוב). עם חברי הגרעין באו עוד כמאה אנשים, בהם חברי הכנסת אריאל שרון (שנבחר לראשונה לכנסת 6 חודשים לפני כן), גאולה כהן וזבולון המר. תוך שעה הוקמו 16 אוהלי בד. כעבור זמן קצר הגיעו נציגי צה"ל והחל משא ומתן. החיילים לא רצו להשתמש בכוח והמשא ומתן נמשך עד הערב והוצע לגרעין לעבור למקום אחר – מחנה קדום. בקרב חברי הגרעין התעורר ויכוח אם לקבל את הצעת הפשרה. בהתייעצות עם הרב צבי יהודה קוק הוחלט שלא לקבלה, ניסיון הפשרה נכשל ועם ערב ניתן האות לפינוי. המתנחלים התנגדו בצורה פסיבית והועלו בכוח למשאיות[3].

ב-19 במאי 1977, יומיים לאחר שהליכוד ניצח בבחירות לכנסת, הכריז מנהיגו, מנחם בגין, בעת שביקר אצל "גרעין אלון מורה" (שב-1975 אושר לו להתמקם במחנה קדום), ש'בקרוב יהיו הרבה אלוני מורה'. אף על פי כן, בשל לחצי הממשל האמריקני וכדי למנוע פגיעה בשיחות השלום עם מצרים, העדיפה ממשלת בגין להקים יישובים חדשים בשטחים במחנות צה"ל, וגרעין אלון מורה נאלץ להמשיך לגור במחנה הצבאי קדום, מלבד חלק מחבריו שהקימו את היישוב קדומים[4]. אנשי הגרעין, שביקשו לעבור ליישוב קבע, החלו בשורה של הפגנות ופעולות מחאה ובשיאן ניסיון להתיישב בחווארה בספטמבר 1978 והפגנת אנשי 'גוש אמונים' על כביש באזור שכם בינואר 1979[5][6]. ב-7 בינואר החליטה ועדת השרים לענייני ביטחון לראות בגרעין אלון מורה "מועמד להתנחלות בעתיד הקרוב", ההצעה המועדפת למקום ההתיישבות הייתה סמוך לכפר רוג'ייב, מדרום מזרח לשכם. בקרב שרי הממשלה התחולל מאבק בסוגיה זו. חלקם דגלו בהתיישבות בכל חלקי ארץ-ישראל וחלקם התנגדו להצעה ליישב את הגרעין סמוך לרוג'ייב, בהם שר הביטחון עזר ויצמן, שר החוץ משה דיין וסגן ראש הממשלה יגאל ידין. ויצמן הסביר כי הוא מתנגד להקמת היישוב כי הדבר חייב שימוש בקרקע פרטית של ערביי רוג'ייב, האסורה על פי המשפט הבינלאומי, ואילו שר החקלאות אריאל שרון תמך בהתיישבות. בסופו של דבר אישרה הממשלה ב-3 ביוני 1979 את התיישבות הגרעין סמוך לכפר רוג'ייב (בגבעה 637 הממוקמת כ-500 מטר מצפון למיקום הנוכחי של איתמר). ב-5 ביוני 1979 חתם מפקד אזור יהודה ושומרון, תת-אלוף בנימין בן אליעזר, על צווים לתפיסת שטח של כ-800 דונמים ולאחר יומיים עלו המתיישבים למקום[7]. לצורך הקמת היישוב (שנקרא אז "אלון מורה") הוקצו 50 מיליון ל"י והוחלט שהוא יאוכלס תור חודשיים[8].

בג"ץ אלון מורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-20 ביוני 1979 הגישו חלק מבעלי הקרקע הפרטית ברוג'ייב (בעלי שטח של 125 דונמים) לבית המשפט הגבוה לצדק בקשה לצו מניעה נגד תפיסת אדמותיהם הפרטיות. החל דיון בעתירתם לפני ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון משה לנדוי והשופטים אלפרד ויתקון, שלמה אשר, מרים בן-פורת ודוד בכור[9]. הממשלה הטילה על הרמטכ"ל, רפאל איתן, להגיש תצהיר להצדקת הצורך הביטחוני בתפיסת השטח. אולם לצד תצהירו של הרמטכ"ל הגיש שר הביטחון עזר ויצמן (באמצעות מזכיר הממשלה, במענה לדרישת בית המשפט) תצהיר משלו ובו טען שהוא "סבור כי ניתן לממש את צורכי הביטחון שלא בדרך הקמת יישוב במקום האמור". העותרים גם הגישו תצהירים בחתימת ידם של הרמטכ"ל לשעבר חיים בר-לב והאלוף במילואים מתי פלד, אשר שללו את הצורך הביטחוני בתפיסת השטח. נציג גרעין אלון מורה, מנחם פליקס, הגיש לבית המשפט תצהיר ובו הסביר שלא השיקול הביטחוני בראש מעייניהם אלא מצוות יישוב ארץ-ישראל. פסק הדין ניתן ב-22 באוקטובר 1979, בית המשפט, באותו ההרכב שנתן את פסק הדין שאישר הפקעה בבג"ץ בית אל, הגיע הפעם לתוצאה כמעט הפוכה. חוות הדעת הנגדיות מגורמים ביטחוניים בכירים, ובעיקר תצהירו של פליקס, גרמו לבית המשפט להחליט כי שיקולי הביטחון היו תוצר לוואי[10]. בפסק הדין קבע בג"ץ כי הצו שהוציא בנימין בן אליעזר בטל, ועל המדינה לפנות את המתנחלים מאדמות העותרים בתוך 30 יום[11]. ראש הממשלה, מנחם בגין, שלפי תפיסת עולמו יש תמיד להכיר ב"עליונות מערכת המשפט", הוראה על ביצוע הפינוי מיד[12] אך ביקש למצוא אתר חלופי בו קרקעות שהוכרזו אדמות מדינה[13].

לאחר פסק הדין התכנסו ראשי המתנחלים והחליטו לדחות את פינוי ההתנחלות. לאחר עשרים יום הם אף פתחו בשביתת רעב. שר החקלאות, אריק שרון, ביקש מהממשלה "למנות צוות משפטנים שיחסן את ההתנחלויות מפני התערבות בג"ץ"[11]. גוש אמונים פרסם מסמך המסביר את עמדת הגוש כלפי פסיקת בג"ץ. על פי המתנחלים, העובדה שהמשטר שהנהיגה ישראל הוא משטר של כיבוש צבאי (הניסוח וההדגשה במקור), פוגעת במפעל ההתנחלויות. בהמשך המסמך נאמר כי "הפיקציה הביטחונית החזיקה מעמד כל עוד לא אחזו הערבים – בייעוץ בעידוד אמריקני – בנשק הבג"ץ." על פסק הדין אמרו כי הוא שומט את הקרקע מתחת לכל מפעל ההתיישבות היהודי בשטחים המשוחררים[14].

בעקבות פסק הדין הועתקה התנחלות אלון מורה למקום אחר בגבעה 756 שבהר כביר ללא שימוש בשטח פרטי (הגבעה נקראה כך על שום גובהה במטרים מעל פני הים). ב-16 בינואר 1980 החליטו תושבי "אלון מורה המקורית" ברוב קולות לעבור להר כביר וב-29 בינואר 1981 העתיקו את יישובם לשם. חלק קטן מהם, ארבע משפחות וכמה רווקים, סירבו לצאת מהמקום וב-3 בפברואר 1980, פינה אותם צה"ל בכוח.

הקמת היישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

היישוב הוקם מחדש על גבעה סמוכה לאתר שפונה בעקבות "בג"ץ אלון מורה" ב-8 במאי 1984 בשם "תל חיים"[15], על ידי גרעין של מספר משפחות מירושלים מיוצאי מכון מאיר שהתעתדו להקים את "כוכב השחר ב", אולם חנן פורת נפגש עם הגרעין והציע להם לעלות בצורה מיידית לשטח הסמוך לשכם[דרוש מקור]. היישוב שוכן בסמוך לאתר ההיסטורי תל ארומה, מבצר עתיק ככל הנראה מימי החשמונאים.

בתחילה הועלתה הצעה לקרוא ליישוב בשם "אגוז" בהשראת הביטוי התלמודי "אגוזי פרך" (פרך מזוהה עם היישוב בית פוריכ הסמוך[16]), אך תושבי היישוב רצו לקרוא ליישוב בשם "תל חיים" על שם "תל חייא", אתר ארכאולוגי בשטח היישוב. ועדת השמות הממשלתית התנגדה לשם זה והחליטה בסופו של דבר על השם "איתמר" על שם בנו של אהרון הכהן שלפי המסורת קבור בכפר הסמוך עוורתא. היישוב תוכנן ל-1,500 משפחות, ושטח אדמות היישוב מסתכם בכ־6,000 דונם[17].

בין השנים 1996 ל-1999 הוקמו, בלא היתר מהרשויות המוסמכות[18], ברכס הסמוך לאיתמר המכונה רכס גדעונים, מספר מאחזים: גבעות עולם (שהוקם עח ידי פעיל הימין אברי רן המכונה "אבי המאחזים"), מצפה שלושת הימים, גבעת ארנון, הר גדעון וגבעת ינוח.

בספטמבר 2012 אישר שר הביטחון אהוד ברק בניית יותר מ-500 יחידות דיור חדשות באיתמר[19]. אך באוקטובר 2015 חזר בו ראש הממשלה בנימין נתניהו מאישור התוכנית בשל חששו מלחץ בינלאומי[20].

ביוני 2014 נחנכה שכונת "נופי ארומה", הקרויה על שם העיר המקראית הסמוכה ארומה, וביולי 2015 נחנך שלב ב' של השכונה[דרוש מקור].

ב-2014 נחנך "מעיין אירוס השומרון" - בריכה קטנה בעומק כחצי מטר ביציאה מהיישוב לכיוון גבעות איתמר. הבריכה נבנתה לזכר לוי גולדשמיט, שסייע לאנשי היישוב, ולזכר שלמה מילר, רכז הביטחון של היישוב שנהרג בהיתקלות עם מחבלים סמוך למקום המעיין בשנת 2004.

מעמדה המשפטי של איתמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהתקבלה החלטת הממשלה ב-3 ביוני 1979 להקים יישוב בקרקע פרטית של תושבי הכפר רוג'ייב (האסורה על פי המשפט הבינלאומי), עמד לנגד עיניהם של שרי הממשלה ניצחונה של המדינה בבג"ץ בית אל ב-15 במרץס 1979, אז קבע בית המשפט העליון כי למדינה מותר לבצע 'תפיסה' (Requisition או Seizure) של קרקע ביהודה, שומרון וחבל עזה, ובלבד שמטרת התפיסה היא מילוי צורך ביטחוני. בית המשפט העליון הבדיל בין תפיסה של קרקע לבין 'הפקעה' (Confiscation), האסורה על מדינת ישראל בתור 'מעצמה מחזיקה' (Occupying power) בשטחים שכבשה במלחמת ששת הימים כל עוד אינה מחילה עליהם את החוק הישראלי (כפי שעשתה במזרח ירושלים). אך לאחר בג"ץ אלון מורה ממשלת ישראל אימצה להלכה מדיניות, לפיה התנחלויות לא יוקמו עוד על קרקע פרטית שנתפסה "לצרכים צבאיים" אלא רק על קרקע שהוכרזה כאדמות מדינה[21].

גרעין ההתנחלות הוקם על אדמות מדינה, אך לאיתמר מעולם לא אושרה תוכנית בניין עיר (תב"ע) וכל הבנייה במקום אינה חוקית. במרץ 2011 החליטה הממשלה לקדם לקדם את הסדרת היישוב ולאשר תב"ע באיתמר[20]. כמו כן היישוב והמאחזים שבסביבתו פלשו לקרקעות פרטיות בבעלות פלסטינית לפי חוות דעת (ביניים) בנושא מאחזים בלתי מורשים של טליה ששון חלק מההתנחלות שוכן על קרקע פרטית פלסטינית[22]. בהם 5,000 דונם של אדמות פרטיות (מתוכן 3,000 דונם מעובדות ומשמשות למטעי זיתים), השייכות לתושבי כפר עוורתא, באמצעות גידורן[23]. חוק ההסדרה (שאושר בכנסת ב-6 בפברואר 2017[24]), המאפשר להפקיע קרקעות פלסטיניות פרטיות בשטחי הגדה המערבית, ו"להלבין" התנחלויות ומאחזים היושבים עליהן, יאפשר להסדיר את מעמדה המשפטי של הבנייה גם באיתמר[25].

פעילות חינוכית ודתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ישיבת איתמר

ביישוב פועלים הישיבה התיכונית "חיצים" בראשותו של הרב שריאל בן ניסן שבה כ-200 תלמידים והישיבה הגבוהה איתמר. בישיבה כ-180 תלמידים. בעבר עמד בראשה הרב אביחי רונצקי וכיום הרב יהושע ון דייק. במקום גם תלמוד תורה ובית ספר יסודי לבנות "באר מרים". ביישוב פועל סניף בני עקיבא ובית נוער הפעיל בעיקר בסופי שבוע ובחופשות.

הרב אביחי רונצקי שימש כרב היישוב בשנים הראשונות לקיומו. כיום מכהן בתפקיד הרב נתן חי.

חקלאות ביישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

איתמר הוא יישוב חקלאי, שמתמחה בחקלאות אורגנית. נמצאות בו חממות רבות, שטחים חקלאיים נרחבים שבהם: כרמים, מטעים וגידולי קרקע, ובנוסף לגידולי הקרקע מיוצרים גם ביצי חופש וגבינות בוטיק.

אירועים ביטחוניים ביישוב ובסביבתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-26 באוקטובר 1998 יצא תושב היישוב גור האמל לעבר מאחז גבעות עולם בו עבד. בדרכו פגש מוסק פלסטיני, אחמד סולימאן חטאטבה, בן 68 תושב הכפר הסמוך בית פוריכ. האמל רצח אותו בדם קר[26]. הוא נידון למאסר עולם[27].

ב-17 באוקטובר 2000 יצאה מאיתמר קבוצה של מתנחלים לגרש פלסטינים מבית פוריכ שעסקו במסיק זיתים במטע שלהם הסמוך לכביש לאיתמר. פאריד נסאסרה נורה ומת מאיבוד דם בדרך לבית החולים, לאחר שעוכב במחסום צה"ל. שני מתנחלים מאיתמר, גד טנא וירון דגני, נעצרו בחשד לירי, אך שוחררו לאחר 5 ימים מחוסר ראיות. באוקטובר 2002, קבוצה של מתנחלים מאיתמר הגיעה למטע כק"מ וחצי מדרום לאיתמר והחלו לירות לעבר המוסקים. שני פלסטינים נפצעו, האני בני מניה, בן 22 תושב הכפר עקרבה מת מאיבוד דם.

ב-27 בספטמבר 2004 עצר תושב איתמר, יהושע אליצור, רכב פלסטיני באיומי רובה, וירה למוות בנהג, תושב הכפר סאלם צאהיל ג'בארה-אשתייה. הוא הורשע בהריגה, אך במהלך מעצר בית הצליח להימלט לגרמניה ומשם לברזיל, ונלכד רק כעשר שנים לאחר מכן[28][29]. במאי 2018 גזר בית המשפט 15 שנות מאסר על אליצור[30].

במהלך האינתיפאדה השנייה סבל היישוב מפיגועי טרור שבוצעו על ידי חדירות ליישוב וירי בדרכים סביבותיו, בהם נהרגו 16 מתושבי היישוב ו־3 מתלמידי הישיבה התיכונית.

ביישוב אירעו לפחות 4 ניסיונות חדירה: במאי 2002 נרצחו שלושה מתלמידי הישיבה התיכונית חיצים[31], כעבור חודש נרצחו ארבעת בני משפחת שבו ותושב נוסף[32], חודש נוסף עבר, ומחבל חמוש בשני סכינים חדר ליישוב, פצע בני זוג וחוסל[33]. במרץ 2011 נרצחו 5 בני משפחת פוגל[34].

בעקבות האיומים הביטחוניים על היישוב הוקם בראשית העשור הראשון של המאה ה-21 שטח ביטחוני מיוחד (שב"מ) סביב היישוב שנועד לספק לו הגנה, בדומה לשטחים דומים שהוקמו סביב יישובים אחרים. המערכת כוללת גדר התרעתית, גדר תלתלית מעכבת ואמצעי תצפית והתרעה. בתחומי שטח זה מצויות אדמות בבעלות פלסטינים, הנכנסים לעיבוד שטחים אלו בתיאום וליווי צה"ל[35].

מאחזים הקשורים ליישוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1996 הוקם על רכס גדעונים, ממזרח ליישוב, המאחז גבעות עולם. מאז נבנו מאחזים נוספים ונקודות תצפית היוצרים רצף בין גב ההר לבקעת הירדן. בין המאחזים מצפה שלושת הימים, גבעת ארנון, הר גדעון, "הנקודה", גבעת ינוח וחוות אלומות. המאחזים של איתמר מאופיינים בפעילות חקלאית, חלק גדול ממנה בצורה של חקלאות אורגנית.

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הנתונים לפי טבלת רשויות מקומיות באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, נכון לסוף 2016.
  2. ^ פרופ' מוטי ענברי היהדות המשיחית מתמודדת עם פשרות טריטוריאליות – הוצאת אוניברסיטת קיימברידג' ראיון עם תומר פרסיקו
  3. ^ יוסף ולטר, "יום קרב ארור" ליד שכם: 100 מתנחלים פונו ע"י צה־"ל, מעריב, 6 ביוני 1974
  4. ^ עידו דיסנצ'יק, ארצות הברית מגנה נסיון ההתנחלות ליד שכם: "צעד זה יזיק לתהליך השלום", מעריב, 5 ביוני 1979
  5. ^ יוסף ולטר, בגוש אמונים מבטיחים נעשה חיים קשיים לממשלה, מעריב, 28 בדצמבר 1978
  6. ^ יוסף ולטר, גרעין אלון מורה שוקל החרפת המאבק, מעריב, 2 בינואר 1979
  7. ^ יוסף ולטר, ההחלטה על אלון מורה תביא להפקעת 800 ד' אדמות פרטיות, מעריב, 4 ביוני 1979
  8. ^ יוסף צוריאלאלון מורה יאוכלס תור חודשיים, מעריב, 11 ביוני 1979
  9. ^ בג”ץ 390/79 דויקאת נגד ממשלת ישראל - הידוע כ"בג”ץ אלון מורה"
  10. ^ בית המשפט החליט יש לפנות את אלון מורה, מעריב, 23 באוקטובר 1979
  11. ^ 11.0 11.1 חיים לוינסון33 שנה אחרי שבג"ץ הורה לפנות את אלון מורה, פרוטוקולי הממשלה נחשפים, באתר הארץ, 16 באוקובר 2012
  12. ^ שלמה נקדימוןהאם בגין באמת אמר "יש שופטים בירושלים"?, באתר הארץ, 14 בינואר 2015
  13. ^ יוסף חריך, הממשלה תבצע פסק בג"צ, אלון מורה תועתק ממוקמה, מעריב, 29 באוקטובר 1979
  14. ^ המסמך מצוטט בספר "אדוני הארץ", עמודים 469–470
  15. ^ בוקי נאה"תל חיים" מוקם על גבעה ליד שכם, מעריב, 8 במאי 1984
  16. ^ רשימת שמות מאת ועדת השמות הממשלתית, ילקוט הפרסומים 3165, 24 בפברואר 1985, עמ' 1490
  17. ^ אביב לביאאימת הגבעות, באתר הארץ, 8 באפריל 2003
  18. ^ חיים לוינסוןמזכירות איתמר ורב היישוב מצטרפים לביקורת על אברי רן, באתר הארץ, 7 בינואר 2013
  19. ^ חיים לוינסוןברק אישר בניית יותר מ-500 יחידות דיור חדשות בהתנחלות איתמר, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2012
  20. ^ 20.0 20.1 חיים לוינסוןראש הממשלה חזר בו מהתוכנית לאישור 538 יחידות דיור באיתמר זאת בשל חששו של נתניהו מלחץ בינלאומי, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2015
  21. ^ תפיסת קרקע פרטית לצורך הקמת התנחלויות: בג"ץ 390/79 דויקאת נגד ממשלת ישראל, ניתן ב-22 באוקטובר 1979) פסיקה במבחן - 390/79 - 1.1.2010 - עו"ד יוסי וולפסון
  22. ^ טליה ששון, חוות דעת (ביניים) בנושא מאחזים בלתי מורשים, 09/03/2005, עמ' 101
  23. ^ כל האמצעים כשרים - מדיניות ההתנחלות בגדה המערבית - יולי 2010
  24. ^ חוק ההסדרה אושר בקריאה שנייה ושלישית, אתר הכנסת, 6 בפברואר 2017
  25. ^ משה בן עטר, חוק ההסדרה – ניצחון פירוס של המתנחלים, באתר הארץ, 7 בנובמבר 2017
  26. ^ הכרעת דין תפ"ח 4144/98 במאגר המשפטי נבו
  27. ^ אביב לביאאימת הגבעות, באתר הארץ, 8 באפריל 2003
  28. ^ עופר אדרת‏, מתנחל הורשע בהריגת פלסטיני ונמלט מעונש, באתר וואלה! NEWS‏, 26 באוקטובר 2005
  29. ^ איתמר אייכנר, עומרי אפרים ואיתי בלומנטל, ברזיל: נעצר ישראלי שהרג פלסטיני ונמלט, באתר ynet, 16 ביוני 2015
  30. ^ רויטל חובלבית המשפט גזר 15 שנות מאסר על מתנחל שהרג פלסטיני ונמלט מהארץ, באתר הארץ, 9 במאי 2018
  31. ^ הובאו למנוחות נרצחי הפיגוע באיתמר, באתר ערוץ 7, 29 במאי 2002
  32. ^ איתמר: אם, 3 בניה ושכנם נהרגו בחדירת מחבל, וואלה!, 21 ביוני 2002
  33. ^ אפרת וייס ופליקס פריש, חדירה ליישוב איתמר: בני זוג נפצעו והרגו את המחבל, ynet, ‏30 ביולי 2002
  34. ^ יאיר אלטמן, פיגוע באיתמר: זוג הורים ושלושה מילדיהם נרצחו, באתר ynet, 12 במרץ 2011
  35. ^ אליאור לוי, מבט מהאוויר: צה"ל "הלבין" תפיסת שטח פלסטיני, באתר ynet, 18 ביוני 2013


CategoryID=289