תחלוף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תַּחֲלוּף (שִׁיבּוּב או סוברוגציה; באנגלית: Subrogation) הוא מצב משפטי שבו צד אחד (א') נכנס בנעליו של צד אחר (ב') וזאת כדי ליהנות מזכויות שזכאי להן צד ב' מצד שלישי (ג') או בכדי ששניהם יהנו מזכויות אלה.

המקרה השכיח ביותר של תחלוף מתקיים בחוזי ביטוח, בהם חברת הביטוח (א') משלמת למבוטח (ב'), בהתאם להתחייבותה כלפיו בפוליסה שבידיו, על נזק שנגרם לו, ונכנסת לנעליו ותובעת במקומו פיצוי מגורם מזיק (ג')[1], אולם הסדר משפטי זה ניתן ליישום בהקשרים נוספים.

לתחלוף קיימת תוצאה דומה לזו של המחאה, בה צד א' הוא מקבל ההמחאה, צד ב' הוא כותב ההמחאה וצד ג' הוא הבנק (צד ב' מעביר על ידי ההמחאה את זכותו למשוך כסף מהבנק אל צד א'). אולם שלא כמו המחאה, זכות תחלוף עשויה להיווצר גם ללא הסכם בין צד א' לבין צד ב' להעברת זכויותיו של צד ב'.

מקרים נפוצים של תחלוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוזה ביטוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרים בהם צד א' משלם כסף לצד ב', כסף אותו צד ג' היה צריך לשלם לולא ההסדר בין א' לב', החוק מתיר לצד א' לאכוף את זכויותיו של צד ב' כנגד צד ג', כדי להשיב לעצמו חלק או כל מה ששילם לצד ב'. מקרה אופייני של תביעת תחלוף ניתן לראות בדוגמה הבאה:

  1. ג' נוהג ברכב באופן רשלני וגורם נזק לרכבו של ב'.
  2. ב' מבוטח בביטוח תאונות על פי חוזה ביטוח ותובע את חברת הביטוח א' לפצותו על נזקיו.
  3. א' מפצה את ב' על מלוא הנזקים לרכבו.
  4. א' תובעת את ג' על שגרם ברשלנות לנזקי רכבו של ב' על מנת להשיב לעצמה את סכומי הפיצוי ששילמה.
  5. א' מקבלת מג' את הסכומים ששילמה לב', עד לגובה הפיצוי אותו שילמה.

ב' אינו זוכה לקבל את הסכומים אותם מקבלת א' בהליך נגד ג', להוציא את אותם סכומים שהם מעבר למה שא' שילמה לב' היות שב' כבר קיבל את הסכומים מא' וא' תובעת במקום ב' את הסכומים שהוציאה.

אם ב' קיבל פיצוי מלא על נזקיו מן המבטחת א' ועדיין היה יכול לתבוע את ג', אזי היה מקבל פיצוי-יתר, דהיינו מעבר לנזק שנגרם לו בפועל. הבסיס לעקרון התחלוף הוא שכאשר מבטחת א' מסכימה לפצות את ב' כנגד נזק מסוים, אז ב' יקבל פיצוי על הנזק, אולם לעולם לא מעבר לסכום הנזק שנגרם לו. אם מתקיים מצב הנוגד עקרון זה - דהיינו שב' מפוצה למעלה מסכום נזקיו, אזי הדבר עומד בניגוד לעקרון התחלוף ואינו נכון משפטית.

או במילים פשוטות יותר- תחום השיבוב/סוברגציה הוא תחום משפטי בו לרוב חברת ביטוח מבטחת אדם שהוא בעלים של חפץ/נכסי דלאניידי (נניח מכונית, להלן: "בעל המכונית מבוטחת") וכאשר צד שלישי(בעלים של מכונית נוספת שיקרא "בעל המכונית פוגעת") פוגע במכונית המבוטחת וגורם נזק למכונית המבוטחת, או אז חברת הביטוח של בעל המכונית המבוטחת תשלם לבעליה (למבוטח) עבור תיקון מכוניתו והשבת המצב לקדמותו. בתמורה לעלות התיקון כאמור (שחברת הביטוח שילמה למבוטחה), חברת הביטוח של המבוטח תוכל לתבוע את בעלי המכונית הפוגעת (ו/או את חברת הביטוח שמבטחת את הפוגע) ולקבל חזרה את עלות התיקון ששילמה למבוטחה (בעל המבונית הנפגעת) .

ביטוח לאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדינת ישראל, בנוסף לתביעות תחלוף של חברות ביטוח על פי חוזי ביטוח, נפוצות אף תביעות של המוסד לביטוח לאומי כנגד מזיקים, זאת על פי סעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי:

היה המקרה שחייב את המוסד לשלם גמלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי לשלם פיצויים לאותו זכאי לפי פקודת הנזיקין, או לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, רשאי המוסד או מעביד שאושר לכך לפי סעיף 343 לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגמלה ששילמו או שהם עתידים לשלמה...

תחלוף (בלי שייקרא כך) קיים גם בתביעות מסוימות של עובד מהמוסד לביטוח לאומי. עובד היוצא למילואים זכאי לתגמולי מילואים מהמוסד לביטוח לאומי, אך החוק מטיל על המעסיק לשלם תגמולים אלה לעובד, והמעסיק הוא שתובע את התגמולים מהמוסד לביטוח לאומי. בענף נפגעי עבודה קיים הסדר דומה באופן וולונטרי, כלומר רק מעסיק החפץ בכך מצטרף להסדר.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]