תיאיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תיאיס מאתנה עם לפיד, ציור מאת יהושע ריינולדס, 1781, שמן על קנבס

תיאיסיוונית: Θαΐς) הייתה הטאירה יוונית ידועה אשר נלוותה אל אלכסנדר הגדול במסעות כיבושיו, ולפי המסופר הסיתה אותו להעלות באש את ארמון דריווש השלישי בפרספוליס. נישאה לתלמי, ממצביאי אלכסנדר, ומי שהשתלט על מצרים העתיקה לאחר מות אלכסנדר. היא ילדה לתלמי שני בנים ובת. בתה, אירנה, נישאה לאונוסטוס, מלך סולי בקפריסין.

חיים מוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא ידע דבר על משפחתה מוצאה או ילדותה של תיאיס. היא הייתה ככל הנראה מאתונה. היא שימשה כ-הטאירה, המעמד הגבוה ביותר של זונות ביוון העתיקה. ההטאירי שימשו מלוות מתוחכמות שבילו עם לקוחות קבועים יותר מאשר מעניקות שירותי מין. תיאיס הצטרפה לפמלייתו של אלכסנדר הגדול, והייתה ככל הנראה פילגשו של תלמי אחד מקציניו. נראה שהיו לה יחסים גם עם אלכסנדר עצמו, שכן אתנאיוס מציין שאלכסנדר "אהב לשמור את תיאיס קרוב אליו".‏[1] אם כי ייתכן שעשה זאת מכיוון שנהנה מחברתה, שכן היא נודעה כאשה חכמה ופקחית.

הצתת הארמון בפרספוליס[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר אלכסנדר כבש את הבירה הפרסית פרספוליס, הוא טבח בתושבים אולם הותיר על תילם את מרבית הארמונות והמקדשים העתיקים. הוא חנה כארבעה חודשים בפרספוליס, במהלכם התנהג בפזרנות והוללות על חשבון האוצר הפרסי.‏[2] פלוטארכוס, ודיודורוס,‏[3] מספרים שלילה אחד במהלך אחד המשתאות, קמה תיאיס והכריזה:

Cquote2.svg

שהחגיגה הזאת שהיא מבלה בה ביום הזה בארמון המפואר של הפרסים, היא גמול על כל הקשיים שסבלה מהם בנדודים ברחבי אסיה. ואולם תהיה זו הנאה גדולה בהרבה אם ייצאו כולם לשרוף את ביתו של קסרקסס, האיש שהעלה את אתונה באש. והיא עצמה מוכנה להצית את הבערה לעיניו של אלכסנדר, כדי שיידעו הדורות הבאים שהנשים בפמלייתו הטילו עונש כבד יותר על הפרסים בשם יוון מאשר כל מפקדיה הגדולים בים וביבשה.

Cquote3.svg
– פלוטארכוס, "חיי אלכסנדר", 38.

הצעתה התקבלה במחיאות כפיים סוערות, ואלכסנדר נסחף בהתלהבות הכללית. לטענת קורטיוס רופוס, חלק מהחוגגים השיבו: "למה לא לנקום את נקמת יוון ולשרוף את כל העיר?" החוגגים התארגנו בתהלוכה לכבוד האל דיוניסוס, כשבראש התהלוכה עמדו אלכסנדר ותיאיס מנופפים בלפידים בוערים, מסביבם נגנו אנשים בחלילים ושרו שירי תהילה. אלכסנדר השליך את הלפיד הראשון על הארמון העתיק בפרספוליס, ותיאיס את השני. לטענת פלוטארכוס אלכסנדר התחרט מהר מאוד והורה לכבות את האש. אם כי סופרים אחרים מוסרים שהארמון בער כל הלילה.

גרסה דומה נמסרת גם אצל אתנאיוס שמצטט אותה בשם קלייטרכוס, היסטוריון שלא התלווה למסע אלכסנדר אולם היה בן דורו ושוחח אם אנשים שכן התלוו אליו. אם כי אריאנוס טוען, שהצתת הארמון הייתה מעשה מתוכנן שהתקיימו עליו דיונים רבים בין קציניו של אלכסנדר.‏[4] כמקור לדבריו מביא אריאנוס את זיכרונותיו של תלמי. אם כי חלק מהחוקרים כיום מעריכים שזכרונות אלו בעייתיים בקטע זה משתי סיבות. הראשונה היא שתלמי שלט על ממלכתו מתוקף היותו יורשו של אלכסנדר, ובוודאי לא ירצה לתאר את מיטיבו כהולל שיכור הנסחף בהתלהבות המונית. השנייה היא שתלמי נישא מאוחר יותר לתיאיס, וייתכן שהיא עוד הייתה בחיים בזמן כתיבת זכרונותיו (הוא כתב אותם בערך כשהיה בן 80). ובוודאי לא ירצה להעליב אותה.‏[5]

מאוחר יותר בחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקור העיקרי לחייה לאחר מכן הוא אתנאיוס, הטוען שהיא נישאה לתלמי שבינתיים הפך לאחד מהדיאדוכים והשתלט על מצרים. לא ברור עד כמה חוקיים היו נישואיהם, אולם היא ילדה לתלמי שני בנים ובת. בתה, אירנה, נישאה לאונוסטוס, מלך סולי בקפריסין ואחד מבניה נודע כמי שניצח במרוץ מרכבות באולימפיה.‏[6] תאריך מותה אינו ידוע.

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דוד גולן, תולדות העולם ההלניסטי, ירושלים: הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, מהדורה ראשונה תשמ"ג, מהדורה שנייה תשמ"ז
  • ג'. ב. ברי, תולדות העולם הקלאסי, כרך שני.
  • ביל יני, אלכסנדר הגדול - לקחים מפועלו של המצביא הבלתי-מנוצח בהיסטוריה, 2012, הוצאת מודן - (מהדורה ראשונה בשנת 2010)
  • קלושה פאול, אלכסנדר הגדול, ת"א: מזרחי, 1963.
  • י. מודז'ייבסקי, אלכסנדר מוקדון, הוצאת הדר, 1960.
  • פלוטארכוס, חיי אישים: אנשי יוון; תרגם מיוונית והוסיף הערות: א"א הלוי; הביוגראפיות סולון, תימיסטוקליס ואלקיביאדיס – תרגמן והוסיף להן הערות מ"ה בן שמאי, ירושלים: מוסד ביאליק ('ספרי מופת מספרות העולם'), תשל"א.
  • זאב רובינזון, האשה והמסורת על שריפת פרספוליס, זמנים חוברת 15, עמ' 71-61.
  • Walter M. Ellis, Ptolemy of Egypt, Routledge, London, 1994
  • Athenaeus, The Deipnosophists. Translated by Charles Burton Gulick. Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1927-1941. 7 vols. Digitized copy in LacusCurtius.
  • Diodorus Siculus. Library of History. Translated by C.H. Oldfather, R.M. Geer, C.L. Sherman, F.R. Walton and C.B. Welles. Loeb Classical Library. Cambridge, MA, Harvard University Press; London, William Heinemann, 1933-1967.
  • Plutarch. Lives. Translated by Bernadotte Perrin. Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1914-1926. 11 vols. Digitized copy in: penelope.uchicago.edu
  • Arrian, The Campaigns of Alexander, translated by Aubrey de Sélincourt, Penguin Classics, 1958 and numerous subsequent editions.
  • Quintus Curtius Rufus. "Historiarum Alexandri Magni Libri Qui Supersunt" (בלטינית)‎. 

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתנאיוס, "משתה החכמים", ספר שלוש עשרה, 576e
  2. ^ ביל יני, 124.
  3. ^ דיודורוס, ביבליותיקה היסטוריקה, ספר שבעה עשר, 72.
  4. ^ אריאנוס, ספר שלישי, 8, 12-11
  5. ^ זאב רובינזון, האשה והמסורת על שריפת פרספוליס, זמנים חוברת 15, עמ' 61.
  6. ^ Walter M. Ellis, Ptolemy of Egypt, Routledge, London, 1994, p. 15.