תיבת גומא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ה וַתֵּרֶד בַּת-פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל-הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל-יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת-הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת-אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ.
בת פרעה מוצאת את משה בתיבה. ציור מעשה ידי קונסטנטין פלביטסקי (אנ')

תֵּבַת גֹּמֶא היא תיבה העשויה מגומא פפירוס ונחמרה בחימר וזפת כדי למנוע חדירת מים, אליה הוכנס, משה על ידי יוכבד אמו, שביקשה להגן עליו מגזירת פרעה.[1]

התיבה הייתה עשויה מגומא - המזוהה עם הגומא פפירוס. התיבה בה הונח משה חוזקה "בַחֵמָר וּבַזָּפֶת".[2] צמח הפפירוס גדל לאורך גדות הנילוס ומצוי לרב באזור הדלתא של הנהר. צמח הגומא מגיע לגובה של 2.5 מטרים והוא מעוטר בעלים ופרחים. המצרים הקדמונים השתמשו בגומא כדי להתקין נעליים, מחצלות ואף סירות. לעשיית תיבת משה הספיק קנה אחד של גומא. את התיבה הניחה אם משה בין קני הסוף על שפת היאור כדי שלא תיסחף.[3]

המילה 'תיבה' מופיעה בעוד סיפור תנ"כי, תיבת נח. התיבה מסמלת הצלה. בשני הסיפורים, תיבת משה ותיבת נח, ניצלים השוכנים בה בחסדו של האל.

סיפור ידוע נוסף מהמזרח הקדום, בו היה שימוש לסל נצרים הוא סיפורו של סרגון מאכד, אשר אמו הכוהנת הפקירה אותו לחסדי הנהר.[4]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר שמות, פרק ב'
  2. ^ ספר שמות, פרק ב', פסוק ג'
  3. ^ נחום סרנה, עולם התנ"ך: שמות, תל אביב, דוידזון עתי, 1993, ע"מ 29.
  4. ^ ש. שפרה, יעקב קליין, בימים הרחוקים ההם: אנתולוגיה משירת המזרח הקדום, תל אביב, עם עובד, 1996, ע"מ 635 - 631.
Asereth Haddibberoth.png ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.