ש. שפרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ש. שפרה
S safra (cropped).jpg
לידה 1931
תל־אביב–יפו, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 9 בפברואר 2012 (בגיל 81 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק משוררת, מתרגמת, סופרת עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית, שומרית, אכדית, בבלית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס טשרניחובסקי (1998)
פרס זאב לספרות ילדים ונוער (2001)
פרס א.מ.ת (2010)
פרס ברנר (2007)
פרס נשיא המדינה לספרות (2004)
פרס יהודה עמיחי (2001)
פרס אנדרסן (2002) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

"ש. שפרה" הוא שם העט שבו נודעה שפרה שיפמן שמואלביץ (19319 בפברואר 2012) הייתה משוררת, מתרגמת, סופרת וחוקרת ספרות ישראלית. כלת פרסים רבים.

קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ש. שפרה, החמישית בין שמונה ילדים, גדלה בבני ברק למשפחה ירושלמית ותיקה[1]; אביה היה מראשוני המורים בארץ ישראל. היא למדה בגימנסיה תלפיות בתל אביב, וסיימה את מכללת לוינסקי לחינוך. כמו כן, למדה קבלה, פילוסופיה יהודית, ספרות עברית, ובהמשך גם שומרית ואכדית. שיריה הראשונים התפרסמו ב-1953.

ש. שפרה הייתה חברת הנהלת "אמנות לעם" ויו"ר המדור לספרות; הקימה את "המרכז לספרות ילדים ערבית" בשיתוף עם המכללה למורים ערבים בחיפה ובניהולו של המשורר נעים עריידי. עסקה שנים רבות בהוראה ופיתחה תוכניות לימודים ייחודיות בספרות. מ-1998 עד 2006 לימדה באוניברסיטת תל אביב (כמורה מן החוץ) ובמכללת לוינסקי לחינוך.

בשנת 1964 נישאה למתי שמואלביץ.

שפרה שיפמן שמואלביץ נפטרה בראשית שנת 2012, בגיל 80, לאחר מחלה ממושכת. היא נקברה לצד בעלה בבית העלמין ירקון.

ארכיונה האישי נמצא בארכיון גנזים של אגודת הסופרים בבית אריאלה בתל אביב.

עבודתה הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודתה הגדולה ביותר של ש. שפרה, שאותה עשתה בצוותא עם פרופ' יעקב קליין, היא מפעל התרגום שהקדישה לו 15 שנים מחייה - האנתולוגיה "בימים הרחוקים ההם" משירת המזרח הקדום. השניים תרגמו משפות המקור - שומרית ואכדית. האנתולוגיה של השירה בת 4,500 השנים מחזיקה כ-670 עמודים, והיא מכילה אפוסים, מיתוסים ומחזורי שירים, כגון: עלילות גילגמש, אנומה אליש, מחזור שירי תמוז-אשתר, ועוד.

ערכו של תרגום זה הוא ייחודי, מאחר שמקור רוב התרגומים הקלאסיים לעברית הוא בתרבות המערב, ואילו תרגום זה נלקח מתרבות המזרח. התרגום חושף את התשתית המשותפת של המיתולוגיה של המזרח הקדום ושל סיפורי הבריאה והמבול המקראיים, ומגלה קול נשי ייחודי ומלא עוצמה.

בשנותיה האחרונות פרסמה ספרי ילדים ונוער העוסקים גם הם במיתולוגיה השומרית-אכדית ובבלית. דרך דמותו של סופר אשורי דמיוני קרדי-נרגל, המספר סיפורים למלך אשורבניפל, הציגה לקוראים הצעירים את סיפורי המיתולוגיה.

החוט המקשר בין עבודת התרגום שלה לרבות מעבודותיה האחרות הוא הקשר למקום (ארץ ישראל והמזרח התיכון). על פי דבריה, הגיעה להתעניינות בספרות המזרח הקדום כתוצאה מהתעמקותה ביצירתו של נסים אלוני[2]. קשר זה היה מרכזי לאידאולוגיה של החבורה שכונתה הכנענים, וש. שפרה הייתה מקורבת לחבריה, ובפרט ליונתן רטוש. עליו העידה שערך את שיריה הראשונים[3], ושחלק מכתביו הוציאה לאור אחרי מותו, ולאהרן אמיר[4]. הייתה חברת מערכת בעמותת "קשת החדשה".

שירתה של ש. שפרה תורגמה לשפות שונות, ויצירתה המקורית ותרגומיה פורסמו בכתבי עת ובמוספי ספרות.

יצירותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימים הרחוקים ההם - אנתולוגיה משירת המזרח הקדום, מתורגמת מן השומרית והאכדית בהוצאת עם עובד והמפעל לתרגום ספרות מופת, 1996 בשיתוף עם פרופ' יעקב קליין.

עבודת התרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודת התרגום הייתה רצופה קשיים בשחזור הטקסט של האפוס "עלילות גילגמש": לא היה בנמצא כתב יד ברור ואחיד; שנים עשר לוחות הטיט המקוריים שנמצאו באמצע המאה ה-19 פוענחו על ידי חוקרים רבים והורכבו בצורות שונות; היו בהם מקומות שבורים וחסרים או קטעים מוקשים שעסקו בפולחנים קדומים ובלתי מוכרים; הפעלים הן בשפה השומרית והן בזו האכדית מצויים בסופי המשפטים; לרוב המצאי הלשוני - מלבושים, צמחים, מאכלים, כלים וכו' – לא היו מקבילות עבריות.

קושי נוסף במלאכת התרגום עלה בדמות ניב מיוחד (אֶמֶסַל) המאפיין שירי אהבה וקינות מפי נשים. כמו כן, דמיון האכדית לעברית, אשר מקל לכאורה את חיי המתרגם, עשוי להפילו בפח ולגרום לטעויות בהבנת הטקסט. ההקלה היחידה בעבודת התרגום הייתה היעדר הצורך לשחזר את משקל השירה השומרית, מאחר שמיקומי ההטעמות אינם ידועים, ולכן ננקטה השיטה הטונית הטהורה.

נעשה ניסיון לשחזר את המנגינה של השירה השומרית ולכוון לאוזנו של הקורא. נעשה שימוש בעברית מקראית מבחינת התחביר; לדוגמה, כינוי השעבוד המקראי "אשר" (ולא בכינוי המאוחר "ש"), וגם בכינויי היחס של העברית המקראית. מאחר שאוצר המילים המקראי המצומצם לא ענה על כל הצרכים, היה צורך לעשות שימוש במילים מתקופות מאוחרות יותר. במקרים מסוימים סייע המקרא בהשלמת מילים שחסרו במקור.

מילון אכדי-אנגלי בן 20 כרכים, הכולל מובאות מהיצירות, שימש למעשה כקונקורדנציה[5], וכך גם במילון אכדי-גרמני בן שלושה כרכים[6]. אמצעי עזר אלה סייעו להתחקות אחר משמעויותיהן של כל המילים ביצירה.

ציטוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת סיום עלילותיו מתבונן גילגמש במוות מבעד לעיני אנכידו חברו ודורש ממנו לתאר לו את מראות השאול; אנכידו מסרב להיענות לבקשתו, כי הוא חס על רגשותיו:

"לֹא אַגִּיד לְךָ, חֲבֵרִי, לֹא אַגִּיד לְךָ,
אִם אַגִּיד לְךָ אֶת מִשְׁפְּטֵי הַשְּׁאוֹל אֲשֶׁר רָאִיתִי -
אַתָּהּ שֵׁב וּבְכֵה,
אָנֹכִי אֵשֵׁב וְאֶבְכֶּה.
בְּשָׂרִי אֲשֶׁר נָגַעְתָּ בּוֹ וְיִשְׂמַח לִבְּךָ,
כְּמוֹ בֶּגֶד נוֹשָׁן תּוֹלֵעָה תֹּאכְלֵהוּ.
בְּשָׂרִי אֲשֶׁר נָגַעְתָּ בּוֹ וְיִשְׂמַח לִבְּךָ,
כְּמוֹ נְקִיק סֶלַע עָפָר נִמְלָא."

לוח שנים עשר, שורות 96-90

שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רחוב החול, הוצאת הקיבוץ המאוחד וידיעות אחרונות 1994.
  • עלילות גלגמש לילדים ולבני נוער, ציורים: בלהה ומנשה קדישמן, עם עובד 2000
  • עלילות אנזו הנשר הגדול, ציורים: כריסטינה קדמון, הוצאת עם עובד, 2009
  • עלילות איננה-אישתר בשאול, הוצאת עם עובד, 2012

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיתונאות ובקורת ספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בין השנים 1970 ל-1976, ראיינה כארבעים סופרים ומשוררים, ראיונות שהתפרסמו בעיתון דבר. על ראיונות אלה כתבה:

בג'ונגל שהשתלט על הבקורת הספרותית, נראה לי הראיון הספרותי כז'אנר המאפשר לאמר דברי בקורת - בנחת[7].

עריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספרות יהודית בלשון העברית - יונתן רטוש, מבוא, הערות ומראי מקום ש. שפרה, הדר 1982.
  • ראשית הימים - יונתן רטוש, עריכה, הוצאת הדר 1982.

מתרגומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיקה ליצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנות פלסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ברצקי, נורית: להפוך את הכאב ליופי - ראיון עם ש. שפרה. סגנון (מוסף של מעריב), 7 במרץ 2001
  2. ^ גלבוע, שולמית: ראיון עם ש. שפרה, כתב יד השמור במכון גנזים
  3. ^ ש. שפרה: הרצאה על יונתן רטוש שנישאה בבית ביאליק. בארכיון גנזים (פריט 687/כ-34)
  4. ^ שירי לב-ארי: חייו של איש עברי. בהארץ, 1 במרץ 2008
  5. ^ The Assyrian Dictionary of the Oriental Institute of the University of Chicago (CAD), the University of Chicago
  6. ^ Wolfram von Soden, Akkadisches Handwörterbuch: unter Benutzung des lexikalischen Nachlasses von Bruno Meissner (AHw), 1959-1981
  7. ^ ש. שפרה, מכתב השמור בארכיון גנזים (פריט 687 / 122)
  8. ^ ייכמרו רחמייך, הרחיקי מצוקתי!, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2008
  9. ^ עצות לנסיך, באתר הארץ, 10 באוקטובר 2006
  10. ^ "עצות איש זקן יקרות, לו תשימן לצווארך": משלי שורופך, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2009
  11. ^ IBBY, IBBY Honour List (2002), June 2002, p.60.
  12. ^ ש. שפרה ועידן אלמוג: זוכי פרס הנשיא, באתר ynet, 15 ביולי 2004
  13. ^ ש. שפרה באתר א.מ.ת