תסביך אלקטרה
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
תסביך אלקטרה הוא מושג בפסיכואנליזה שנועד להסביר את תהליך ההתפתחות המינית של האישה. נוהגים להתייחס אליו כאל המקבילה הנשית של תסביך אדיפוס. מקור השם בסיפור מן המיתולוגיה היוונית על אלקטרה, בתו של אגממנון, שסייעה לאחיה אורסטס לרצוח את אמם קליטמנסטרה כנקמה על רצח אביהם בידי המאהב של האם.
קרל גוסטב יונג העניק את השם לרעיון שהגה זיגמונד פרויד בנוגע ל"התנהגות אדיפלית נשית" אצל ילדות קטנות. על פי פרויד, בתחילה קשורה הילדה לאם, אך כאשר היא מגלה שאין לה פין, היא מאשימה בכך את האם וכועסת עליה. ההיקשרות של הילדה עוברת לאב, והיא מדמיינת שהאב יעבר אותה. היא מאמינה כי ההיריון ישמש כתחליף לפין בו היא מקנאה (קנאת פין) ויעניק לה מעמד שווה לאביה.
רעיון קיומו של תסביך אלקטרה מקובל על הפסיכואנליטיקאים הקרובים לגישתו של פרויד. אי פתרון של תסביך אלקטרה יכול להביא נשים לקיים מערכות יחסים בעיתיות עם בני זוגן וגם להביא לפיתוח נוירוזות שונות.
פמיניסטים רבים רואים תאוריה זו כסקסיסטית. הדעה כי נשים חוות קנאת פין נובעת לדעתם מהנחה סמויה שאברי המין הגבריים עדיפים על אלה הנשיים, וכי לגבר ככלל עדיפות על האישה, ושאלו ההנחות הגורמות לנשים בתת-המודע לשאוף להידמות לגברים מבחינה גופנית.
על אף שהתאוריה בנוגע לתסביך הייתה נפוצה במשך שנים רבות, ירידת מעמדה של הפסיכואנליזה בשנים האחרונות הביאה לכך שפסיכולוגים רבים מאסכולות אחרות מתנגדים לה. חלופה לתסביך אלקטרה הוצעה באפקט ווסטרמרק, המראה שילדים וילדות לא מפתחים משיכה מינית לאנשים שאיתם הם גדלו. לא לילדים איתם גדלו ולא למבוגרים איתם גדלו. מנגנון זה הוא מנגנון החתמה אבולוציוני שנועד למנוע זיווגי קרובים.
באופן כללי, למרות שהתיאוריה הפסיכואנליטית מוכרת בפסיכולוגיה הפופולרית, מופנית כלפיה ביקורת לא מעטה. יש הטוענים כי היא אינה מבוססת מדעית,[1] ואף יכולה להיחשב לפסאודו־מדע.[2]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Frederick Crews, The Verdict on Freud, Psychological Science 7, 1996-03, עמ' 63–68 doi: 10.1111/j.1467-9280.1996.tb00331.x
- ^ Mario Bunge, The philosophy behind pseudoscience, Skeptical Inquirer, 2006, עמ' 29-37
