תעלת המים פיינה
 | |
| מאגר סילוולה, שאליו מתנקזת המנהרה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
תעלת מים, אמת מים  |
| מיקום |
אסיקאלה |
| מדינה |
פינלנד |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1982 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1982 |
| עלות |
530,000,000 מרק פיני (נכון ל־1981) |
| מידות | |
| אורך |
120 ק"מ |
| קואורדינטות | 60°16′40″N 24°53′40″E / 60.277778°N 24.894444°E |
 | |
  | |
תעלת המים פיינה (בפינית: Päijännetunneli) היא מנהרה תת-קרקעית באורך של 120 קילומטר בתחומי פינלנד הדרומית. היא משמשת להובלת מים למילוי צורכי למעלה ממיליון תושבי מטרופולין הלסינקי, בירת המדינה. המנהרה נחצבה בסלע, בעומק של כ-30 עד 100 מטר מתחת לפני הקרקע. זוהי מנהרת המים השנייה באורכה בעולם.[1]
מבנה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תוואי המנהרה משתרע בקירוב מצפון-מזרח לדרום-מערב, עד להלסינקי שעל חוף הים הבלטי. פתח המנהרה מצוי בחלקו הדרומי של אגם פיינה (אנ'), האגם השני בגודלו במדינה, ששטח פניו הוא 1,080 קילומטר רבוע. משם זורמים המים דרומה בשיפוע בהשפעת כוח הכובד, ללא צורך במתקני שאיבה. המנהרה מסתיימת במאגר סילוולה (Silvola), ששטחו כחצי קילומטר רבוע. משם נשאבים המים למפעלי טיפול. הטיפול הנדרש הוא מינימלי שכן איכות המים בפתח המנהרה היא ברמה גבוהה.
למנהרה יש שטח חתך של 16 מטר מרובע והיא גבוהה דיה כדי לאפשר למשאית לנסוע בה. כושר ההובלה שלה הוא כ-10 מטר מעוקב לשנייה. מסע המים לכל אורכה של המנהרה נמשך כתשעה ימים.
בניית המנהרה החלה בשנת 1972 והסתיימה עשר שנים לאחר מכן. בשנים 1999 ו-2001 נעשו בה תיקונים עקב נפילת סלעים בתוכה, ובשנת 2008 נעשה בה שיפוץ נרחב. חלקה הדרומי של המנהרה חוזק כדי למנוע התמוטטות של תקרתה. במהלך תקופת השיפוץ נעשה שימוש בנהר ונטה (אנ') על מנת לספק מים למטרופולין הלסינקי.
-
מקומו של אגם פיינה בפינלנד (באדום) -
מראה אגם פיינה ליד פתח המנהרה
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ המנהרה הארוכה ביותר היא אקוודוקט דלאוור (אנ').