תענית דיבור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תענית דיבור היא פרק זמן שאדם גוזר על עצמו שתיקה חלקית, ונמנע מלדבר דברי חולין.

המנהג מקובל במצבים מסוימים במסגרת דתות רבות ברחבי העולם, בהן בודהיזם, הינדואיזם ומספר זרמים של נצרות.

ביהדות יש הנוהגים בתענית דיבור במשך כל חודש אלול. בנוסף, רבים נוהגים להיות בתענית דיבור בימי שני וחמישי בימי השובבי"ם במקום תענית אכילה. מפיץ הרעיון בדור האחרון היה הרב יצחק אלפייה, שטען שתענית כזו עדיפה מפני שאינה מחלישה את האדם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Stub judaism.png ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.