שובבי"ם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שובבי"ם הוא כינוי לשישה שבועות שבהם קוראים את שש הפרשות הראשונות בספר שמות: שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים. תקופה זו מתחילה כשבועיים אחרי חנוכה ומסתיימת לקראת ראש חודש אדר. בשנה מעוברת תקופה זו מתארכת אל תוך חודש אדר א' ונקראת שובבי"ם ת"ת על שם שתי הפרשות הבאות: תרומה, תצוה.

בעבר רווח מנהג לצום בימי השובבי"ם או בחלקם. כן קיים מנהג לקיים בימים אלו תענית דיבור.[1]

מקור התענית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקור הראשון לתענית בימי השובבי"ם הוא מעדות של הרב יוסף אוסטרייכר שהעיד שהמנהג באוסטרייך להתענות בשנה מעוברת שמונה תעניות בכל יום חמישי, בפרשיות אלו. הרב אוסטרייכר העיד כי רבו, בעל תרומת הדשן, היה צם בימים אלו.[2] גם בספר המנהגים לר' יצחק טירנא נכתב שנוהגים להתענות ביום חמישי בכל שבוע בימי השובבי"ם בשנים מעוברות.[3] מנהג זה הובא בספר מגן אברהם על השולחן ערוך.[4]

תקופת השובבי"ם בקבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי הקבלה, תקופת השובבי"ם מסוגלת מאוד לכפרת עוונות ולכל שבוע יכולת לתקן עוון מסוים באופן מפורט: שמות – תיקון הברית (נקרא גם "תיקון שישים ריבוא"); וארא – תיקון נידה; בא – תיקון גויה; בשלח – תיקון כעס; יתרו – תיקון גאווה; משפטים – תיקון כיבוד אב ואם.

לשם כפרה על חטא נדרש על פי הסוד לצום כמות מסוימת של צומות (לדוגמה: על הוצאת זרע לבטלה יש לצום פ"ד תעניות, על רצח יש לצום תתש"י תעניות וכיוצא בזה). כדי למלא את פ"ד התעניות ממש נהוג לצום בכל ימי השבוע, ופעמים במהלך תקופת השובבי"ם לצום יומיים רצוף (צום כפול כזה הוא שווה ערך לכ"ז תעניות) - סה"כ פ"ד תעניות (54 משני הצומות הכפולים ועוד 30 יום בכל השבועות).[5] בישיבות מקובלים בירושלים ובראשם 'שער השמים' 'השלום' ו'נהר שלום' נהגו לערוך תפילה מדי שבוע בפרשיות שובבי"ם מעמד מיוחד לכשלעצמו. בודדים בלבד צמים בכל הימים (למשל, המקובל הרב דוד בצרי)[דרוש מקור] וחכמי ישיבת המקובלים שער השמים, אולם מרבית הצמים נוהגים להתענות רק בימי שני וחמישי או רק תענית דיבור, כפי שהנהיג בייחוד הגר"א).

ימי השובבי"ם מסוגלים לפדיון התעניות גם בכסף (בסכום של כמפר שקלים לתענית) שיינתן לצדקה. את הפדיון לחטא עורכים בתפילת מנחה של השבוע המתאים ובה מוסיפים את תפילת "עננו" של הרש"ש. התפילה מלאה יסודות קבליים שבהם מבקש האדם לצרף ולזכך את נפשו מכל סיגיה וחטאיה (זאת על ידי הזכרת שמות קודש שונים על ידי השליח ציבור). במהלך התפילה והתענית תוקעים בשופרות, לומדים תורה ומתוודים על העוונות.

תקופת השובבי"ם בחסידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתנועת החסידות נהוג להמעיט בהיבט הקבלי והמעשי של הצום, מכיוון שאדם צם יכול ללמוד פחות מחמת חולשתו. במרבית החסידויות נהוג להרבות בשעות הלימוד והתפילה ולהשתדל שלא לדבר בהן כלל. החל מחמש שעות לימוד רצופות רק בימי חמישי (כמו בחסידות ערלוי) ועד לקבלת תעניות בכל הימים והגברת הלימוד. בין החסידויות הבולטות במנהגי התקופה (עד כדי דמיון לחודש אלול) היא חסידות סאטמר וכן חסידות סלונים, שלרבה הראשון, רבי אברהם וינברג, מיוחסת ההחלטה להמיר את התעניות בלימוד תורה חמש שעות ברציפות, ללא הפסקה באוכל, שתייה או דיבור. בישיבת חסידות סלונים (ישיבת בית אברהם) נהוג ללמוד מדי יום פעמיים 5 שעות ברציפות ופעם נוספת 3 שעות ברציפות.

לימוד הלכות טהרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים האחרונות קמה תנועה רחבה ללימוד הלכות טהרת המשפחה בימי השובבי"ם. מדי שנה בתקופה זו, מפעל השובבי"ם העולמי מסדר ומפרסם שיעורים ברחבי העולם. הלימוד מתמקד בחזרה על הלכות נידה שבשולחן ערוך יורה דעה חלק ב', הלכות הרלוונטיות לימינו אנו ולכן יש צורך לחזור עליהן מפעם לפעם. בעקבות היוזמה משתתפים בשיעורים אלו למעלה מ-50,000 איש[6].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ צום שובבים ותענית דיבור, דבר, 17 בפברואר 1961
  2. ^ לקט יושר עמוד 116
  3. ^ הגהות מנהגים פורים אות י'
  4. ^ סימן תרפה בהקדמה
  5. ^ צפורן שמיר
  6. ^ מדור ימי השובבי"ם באתר שטייגן


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.