תענית

ביהדות, תַּעֲנִית היא יום צום בעל משמעות דתית. ישנן שש תעניות קבועות במהלך השנה: יום הכיפורים שהוא חיוב מן התורה ומטרתו תשובה וכפרה על חטאים, תשעה באב, שבעה עשר בתמוז, צום גדליה, עשרה בטבת שהן תעניות אבל על אירועים מרים שאירעו בתאריכים אלו ותענית אסתר שהיא לזכר התענית שהתענו יהודי שושן בעקבות גזירות המן. בנוסף, ההלכה עוסקת בתעניות אחרות, באופנים שיחידים או קהילות מחליטים לצום. או באופנים שונים שיש לצום או שראוי לצום בעקבות או לרגל אירועים שונים. ההלכות הקשורות לתעניות מפורטות במשנה ובתלמוד בעיקר במסכת תענית, וכן במסכת יומא העוסקת ביום הכיפורים.

שורש המילה תענית הוא ע-נ-ה, במשמעות של עינוי עצמי.

התעניות הקבועות

יום כיפור

תענית אחת בלבד מצווה מדאורייתא, והיא יום הכיפורים. תענית זו חלה בתאריך י' בתשרי, ונחשבת ליום גזירת הדין וליום הקדוש בשנה. מטרת תענית זו אינה אבלות, אלא עינוי הגוף לצורך התעלות והיטהרות הנפש. תענית זו נחשבת לחמורה יותר - מלבד שחיובה מהתורה בניגוד לשאר התעניות, בכך שכוללת חמישה עינויים: אכילה, שתייה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה. ביום כיפור חלה התענית כבר משעות הערב שלפניו. בפרטים אלו דומה לה רק תענית תשעה באב.

ארבע תעניות

בעקבות החורבן של בית המקדש הראשון ושל בית המקדש השני, נקבעו ארבעה ימי תענית המציינים אבלות על החורבן:

• עשרה בטבת – יום תחילת המצור של נבוכדנצר על ירושלים, שבסופו נכבשה ירושלים ונחרב בית המקדש הראשון. תאריך זה משמש גם לציון יום הקדיש הכללי.
• שבעה עשר בתמוז – מציין את היום שבו נכבשה העיר ירושלים על ידי צבא טיטוס לפני חורבן בית המקדש השני.
• תשעה באב – יום התענית העיקרי לזכר החורבן, המציין את היום שבו חרבו ירושלים ושני בתי המקדש.
• צום גדליה, בג' בתשרי – מציין את היום שבו נרצח גדליה בן אחיקם, הנציב היהודי שנותר בירושלים לאחר חורבן בית ראשון, ולפיכך סופה המוחלט של ריבונות יהודית בארץ עד ימי שיבת ציון.

ארבע תעניות אלו, או לכל הפחות תעניות מקבילות בארבעת החודשים האלו, מוזכרות בתנ"ך בספר זכריה: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ."

תענית אסתר

מלבד תעניות אלו, נהוגה תענית קבועה נוספת – תענית אסתר בי"ג באדר, היום לפני חג הפורים. שנקבעה לזכר התעניות שהתענו בעקבות גזירות המן. לדעת הרמב"ם - כזכר לשלשת ימי התענית שהתענו לפני שניגשה אסתר המלכה אל אחשוורוש, ולדעת רב אחאי גאון ורבינו תם כזכר לתענית שלדבריהם התענו בעת הקרב שהיה לאחר ביטול הגזירה. המהרי"ט מסביר בדעת הרמב"ם, שאף על פי ששלשת ימי התענית ההם היו בניסן, היות שההלכה האוסרת להתענות בניסן, הקדימו את התענית בחודש.

תעניות לא קבועות

תענית יחיד

על פי ההלכה, אדם יכול לקבל על עצמו תענית אם הוא מרגיש צורך בכך. אדם זה צריך לקבל עליו את התענית על פי נוסח מיוחד בתפילת מנחה ביום שלפני התענית. כמו כן ניתן להתענות זמנים קצרים יותר, עד חצות היום או עד זמן מנחה, אופנים אלו מכונים "תענית שעות".

כמו כן, יש המתענים תענית יחיד בשביל תיקון על עבירות. בספרות הראשונים והמקובלים יש סדרי צומות מיוחדים לכל עבירה. כמו כן יש מקרים בהם נפסק בהלכה לצום, כמו אם נפלו לאדם התפילין או שראה ספר תורה שנפל.

תענית בה"ב

ערך מורחב – תענית בה"ב

ראשוני יהדות אשכנז תיקנו לצום בימי שני - חמישי - שני הראשונים של חודש חשוון וחודש אייר. בדורות האחרונים צומות אלו נהוגים רק אצל יחידי סגולה ממש, אך בחלק מהקהילות עדיין אומרים סליחות ביום זה, וכן נהוג לומר תפילת מי שברך למתענים בשבת שלפני התענית.

שובבי"ם

ערך מורחב – שובבי"ם

מנהג אשכנזי ישן לצום בימי פרשות שמות עד משפטים של שנה מעוברת. על פי הקבלה הוכנס מנהג זה בכל השנים, ובשנים מעוברות נוספו גם פרשיות תרומה תצווה (שובבי"ם + ת"ת). לפי מנהגים שונים, יש הצמים רק בימי שני וחמישי ויש אומרים שרק ביום חמישי. צדיקים ומקובלים גדולים היו צמים אף ממוצאי שבת ועד לאחר קידוש השבת הבאה ברצף מלא - תענית שנקראת "תענית הפסקה". יש מקומות הנוהגים לומר סליחות בימי הצום, והרש"ש תיקן סליחות עם כוונות מיוחדות.

על פי הקבלה מסוגלים ימים אלו לתיקון פגמים הנוצרים מעבירות שונות, ובעיקר מהוצאת זרע לבטלה. כשלכל חטא ישנו מספר תעניות שאותו יש לצום בשביל הכפרה, וקיום התעניות בימי השובבי"ם מועיל לכך, לדוגמה, על הוצאת זרע לבטלה יש לצום פ"ד תעניות, כדי למלא את פ"ד התעניות ממש נהוג לצום בכל ימי השבוע, ופעמים במהלך תקופת השובבי"ם לצום יומיים רצוף (צום כפול כזה הוא שווה ערך לכ"ז תעניות) - סה"כ פ"ד תעניות (54 משני הצומות הכפולים ועוד 30 יום בכל השבועות). ישנם סדרי תפילה מיוחדים לימי הצומות האלו, והם נערכים בעיקר בישיבות המקובלים שבירושלים, כגון 'שער השמים' 'השלום' ו'נהר שלום'

ימי השובבי"ם מסוגלים אף לפדיון התעניות הנזכרות בצדקה על פי מפתח מסוים של נתינת ערך כספי כנגד יום תענית. את הפדיון לחטא עורכים בתפילת מנחה של השבוע המתאים ובה מוסיפים את תפילת "עננו" של הרש"ש. התפילה מלאה יסודות קבליים שבהם מבקש האדם לצרף ולזכך את נפשו מכל סיגיה וחטאיה (זאת על ידי הזכרת וכוונת שמות קודש שונים על ידי השליח ציבור). במהלך התפילה והתענית תוקעים בשופרות, לומדים תורה ומתוודים על העוונות.

יום כיפור קטן

ערך מורחב – יום כיפור קטן

הרמ"ק תיקן לצום בערב ראש חודש, המכונה "יום כיפור קטן", עקב היות ראש חודש זמן כפרה, ומכיוון שאסור לצום בראש חודש, הנהיג הרמ"ק לצום בערב ראש חודש. בדורות האחרונים כמעט אין מתענים ביום זה, אך בקהילות רבות (בעיקר אשכנזיות לא-חסידיות) נהוג לומר סליחות ביום זה. בחלק מהקהילות נהוג לציין יום זה בסליחות וצום רק בערב ראש חודש ניסן ואלול.

ימים נוראים

בימים הנוראים היו נהוגות תעניות נוספות מלבד צום גדליה ויום כיפור. במדרש תנחומא מובא שבעשרת ימי תשובה צמים רבים, וכן פסק הרמ"א (על פי המרדכי) שהמדקדקים יצומו בעשרת ימי תשובה אך מספיק צום של חצי יום. גאוני ארץ ישראל קבעו שיש חובה לצום בכל עשרת ימי תשובה והמדקדקים החלו לצום שבעה ימים לפני ראש השנה, אך גאוני בבל סברו שזהו רק מנהג טוב. המהרי"ל כתב שאין צמים בחגים ושבתות של עשרת ימי תשובה ועל כן יש לצום בימי הסליחות שלפני ראש השנה. במשך הדורות הופסקו התעניות, והטור כותב שנוהגים לצום ביום הראשון של סליחות. במהלך הדורות גם צום זה הופסק.

במדרש תנחומא (פרשת אמור) נאמר שבערב ראש השנה גדולי הדור צריכים לצום. בטור מביא שמנהג אשכנז להתענות ביום זה וכן פסק בשולחן ערוך. המהרי"ל אמר שאף ילדים צריכים לצום ביום זה. המשנה ברורה כותב שתענית זו נחשבת כתענית ציבור, ואין צורך לקבל אותה ביום שלפני כמו בתעניות שיחיד מקבל על עצמו.

תענית חלום

אדם שחלם חלום רע וחושש ממשמעותו - יכול לקבל על עצמו "תענית חלום" על פי הנאמר בגמרא שתענית מסוגלת לבטל את הגזירה שאולי נרמזה בחלום. לפי רוב הדעות מדובר לכל היותר בהמלצה בלבד, אך ישנם שכתבו ש"צריך" להתענות או שהיא "קרבוה להיות חובה" למי שמצטער מהחלום הרבה, כמו החיוב בתענית בעת צרה. או מאחר שהחלום נועד לעוררו לתשובה, שמתבטאת ונגרמת על ידי תענית. תענית זו, מטבע הדברים, אינה צריכה קבלה מראש כשאר תעניות. והיא מועילה אך ורק אם מקיימים אותה ביום החלום.

תענית זו מתענים אף בשבת וביום טוב. אך צריך להתענות שוב באחד מימי השבוע ככפרה על שביטל מצוות עונג שבת. אדם שהתענה פעם אחת תענית חלום בראש השנה מחויב מכאן ואילך להתענות בראש השנה בכל השנים הבאות.

ישנם דעות שבזמן הזה, שאיננו בקיאים בפתרון חלומות, בטל העניין בתענית חלום, ולפיכך היא אסורה בשבת.

תענית צדיקים

יש הנוהגים להתענות בימים שבהם, על פי המסורת, אירעו צרות גדולות. גם תעניות אלו נחשבות לתענית יחיד וחלקן מכונות בשם "תעניות צדיקים".

התאריכים ע"פ המסורת והאירוע הבולט שבהם המסמל את צרות התקופה:

• א' בניסן - מתו שני בני אהרון, נדב ואביהוא.
• י' בניסן - נפטרה מרים הנביאה.
• כ"ו בניסן - נפטר יהושע בן נון.
• י' באייר - מת עלי הכהן ושני בניו וארון הברית נשבה.
• כ"ח באייר - נפטר שמואל הנביא.
• כ' בסיוון - עלילת הדם בבלואה בצרפת בשנת ד'תתקל"א 1171. כ' בסיון נקבע גם לזכר גזירות ת"ח ת"ט, ורבי שבתי כהן (ה'ש"ך') חיבר סליחות ליום זה, בנוסף על מה שהיה מזמן הראשונים. עד ערב מלחמת העולם השנייה הייתה תענית זו מקובלת ברחבי אירופה ככל התעניות הקבועות.
• כ"ג בסיון - נפסקה הבאת הביכורים לירושלים בימי ירבעם בן נבט.
• כ"ה בסיוון - נהרגו רבן שמעון בן גמליאל הזקן, רבי ישמעאל ורבי חנינא סגן הכהנים (מעשרת הרוגי מלכות).
• כ"ז בסיון - נשרף רבי חנינא בן תרדיון ושרף תורה עמו. (עשרת הרוגי מלכות).
• א' באב - נפטר אהרון הכהן.
• י"ח באב - כבה הנר המערבי בימי המלך אחז.
• י"ז באלול - מתו עשרת המרגלים.
• ה' בתשרי - נתפס רבי עקיבא והייתה שעת שמד.
• ז' בתשרי - נגזרה גזירה על אבותינו שימותו ברעב בחרב ובדבר בשל מעשה העגל.
• ז' בחשוון - עוורו את המלך צדקיהו והמיתו את בניו.
• כ"ח בכסלו - שרף המלך יהויקים את המגילה שכתב ברוך בן נריה בשם ירמיהו.
• ח' בטבת - נכתבה התורה בתרגום השבעים.
• ט' בטבת - נפטרו עזרא הסופר ו-נחמיה בן חכליה.
• ה' בשבט - מתו הזקנים שהיו בימי יהושע בן נון.
• כ"ג בשבט - המלחמה בין שבטי ישראל לשבט בנימין בעקבות פרשיית פילגש בגבעה.
• ז' באדר - יום לידת ופטירת משה רבינו.
• ט' באדר - פרצה המחלוקת בין בית הלל לבית שמאי.

תעניות ציבור

קהילה יכולה להחליט לקבל על עצמה לצום ביום מסוים, בדרך כלל עקב ריבוי צרות או גזרה על הקהילה. נהוג בדרך כלל להנהיג צום זה בערב ראש חודש או בימי שני וחמישי בהם יש עניין לצום.

תענית גשמים

ערך מורחב – תעניות גשמים

ההלכה קבעה סדרה של תעניות גשמים למקרה של בצורת, המלווים גם בתפילות מיוחדות, המפורטות במסכת תענית. מדובר בסדרה של צומות, המתחילה בחודש חשוון, כאשר הצומות נעשים חמורים יותר ויותר ככל שעובר הזמן ולא יורדים גשמים. כיום אין נוהגים בסדר התפילות והצומות האלו, אך בשנות בצורת, מורים הרבנים להוסיף תפילה מיוחדת על הגשמים, (תפילת ועננו) ולעיתים גוזרים תענית של חצי יום עם אמירת סליחות.

תענית בכורות

ערך מורחב – תענית בכורות

תענית מיוחדת, הנוהגת ברוב הקהילות ומקורה במסכת סופרים, היא תענית בכורים בערב פסח. תענית זו אינה נחשבת ליום אבל או תשובה, אלא רק כזכר להצלת בכורי ישראל ממכת בכורות (אשר הייתה בליל פסח). לעומת זאת, יש בתענית זו החמרה, שאף הילדים הבכורים מחויבים בצום, והאב (ולחלק מהמנהגים האם כשהאב אף הוא בכור) מתענים במקומם. למעשה נהוג להיפטר מהתענית על ידי השתתפות בסיום מסכת.

תענית על נפילת ספר תורה

ערך מורחב – ספר תורה שנפל

על פי ההלכה יש להתענות בעקבות מאורע של נפילת ספר תורה על הקרקע, קיימים בנושא מספר מנהגים ודעות. לדעת המהרי"ש נתנזון - אם ספר תורה נופל על הקרקע יש להתענות ארבעים יום, הטעם לכך הוא שבעת שעלה משה רבנו להר סיני לקבל את התורה, הוא שהה שם ארבעים יום. המהרש"ק כותב שאם נפל ספר תורה, ומדגיש שנפילה היא דווקא לקרקע, על כל הקהל לצום במשך יום אחד.

החיד"א סבור שרק מי שהפיל את הספר חייב להתענות, אבל הרואים את נפילת הספר, אינם חייבים להתענות. עם זאת, כותב החיד"א, ראוי שכל מי שראה את נפילת הספר יצום גם הוא, ומסכם את דבריו, כי נכון שכל רב בעירו יגזור ויתקן לפי מקומו שעתו.

הרב קוק סיפר באחת מאגרותיו שבעקבות מקרה של נפילת ספר תורה בבית הכנסת בז'יימליס בגלל ארון קודש קטן מדי, הוא הורה לבני הקהילה לבנות ארון חדש וגדול, "שזאת תהיה עיקר התשובה, להסיר הסיבה הגורמת למכשול", ובהמשך הוסיף: "ודבר זה היה אצלי יותר עיקרי מהתענית".

מנהגי התעניות

איסורים

ביום הכיפורים ובתשעה באב התענית כוללת חמישה עינויים, כשבנוסף על איסור אכילה ושתייה אסורים גם: רחיצה, סיכה, תשמיש המיטה (קיום יחסי מין), ונעילת נעלי עור. בשאר התעניות אסורים רק האכילה והשתייה.

הבדל נוסף הוא שיום הכיפורים ובתשעה באב התענית אורכת יממה שלמה - משקיעת החמה ערב היום הקודם עד לצאת הכוכבים ביום הבא. ואילו שאר התעניות הן קלות יותר, ומתחילות רק בעלות השחר של אותו יום.

סדר התפילות בתעניות הקבועות

ערך מורחב – הכרזת תעניות

בבתי כנסת ספרדים נוהגים להכריז על התענית הקרובה בשבת שלפני עשרה בטבת ושלפני י"ז בתמוז. לעומת זאת לא מכריזים על יום הכיפורים ועל תשעה באב מכיוון שהם צומות מפורסמים יותר ואין צורך בהכרזה, וכך גם לגבי צום גדליה שזוכרים אותו מכיוון שהוא חל יום למחרת ראש השנה, וכן לגבי תענית אסתר שחלה יום לפני פורים. בבתי כנסת אשכנזים לא נוהגים להכריז על צומות כלל.

סדר התפילה בתעניות הקלות כולל את תפילת עננו המתווסף בתפילת שמונה עשרה, קטעי סליחות המתאימים לאותו תענית וקריאה מיוחדת בתורה - "ויחל משה" (שמות לב, יא). רוב יהודי תימן מדלגים על הסליחות בתעניות הקלות מדוחק הזמן. ברוב קהילות האשכנזים הנהיגו בתקופה מאוחרת להוסיף גם את תחינות אבינו מלכנו. לפי מנהג הקדום של קהילות אשכנז, מוסיפים פיוט סליחות בברכת סלח לנו בתוך חזרת הש"ץ, אך ברוב הקהילות התבטל המנהג, ופיוטים אלו נאמרים כיום כחלק מהסליחות הנאמרות בתחנון. יש קהילות אשכנז בודדות שממשיכות לומר את הסליחות בתוך חזרת הש"ץ, ובבית הכנסת האיטלקי בירושלים אומרים קרובה. בתפילת מנחה קוראים בתורה שוב את קריאת "ויחל". לאחר קריאת התורה במנחה נהגו בני אשכנז לקרוא במנחה את הפטרת דרשו ה' בהמצאו, העוסקת בקריאת ה' אל העם (על ידי הנביא ישעיהו) לחזור בתשובה. אך בקרב בני עדות המזרח נחלקו הדעות, ישנם קהילות שלא נהגו להפטיר, וישנם קהילות שנהגו להפטיר, וקוראים את הפטרת 'שובה ישראל' שבספר הושע, מלבד צום גדליה שבו קוראים את הפטרת 'דרשו ה' בהמצאו'. משום שבשבת הסמוכה לצום (שבת שובה) קוראים את הפטרת 'שובה ישראל' ולא רוצים שיקראו פעמיים בשבוע את אותה הפטרה.

מטרת התעניות

בנבואות ישעיה, יואל ועמוס מופיעה ביקורת על תעניות הנעשות באופן טקסי מן השפה ולחוץ בלא הכנעה פנימית ותשובה על עיוות הדרכים.

הֲכָזֶה יִהְיֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ יוֹם עַנּוֹת אָדָם נַפְשׁוֹ הֲלָכֹף כְּאַגְמֹן רֹאשׁוֹ וְשַׂק וָאֵפֶר יַצִּיעַ הֲלָזֶה תִּקְרָא צוֹם וְיוֹם רָצוֹן לַיהוָה. הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה

— ספר ישעיהו, פרק נ"ח, פסוקים ה'-ו'

בתלמוד בבלי מבואר ש"אגרא דתעניתא צדקתא" (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ו', עמוד ב'), כלומר ששכר התענית, קיומה האידיאלי, הוא בחלוקת צדקה המבטאת את התשובה.

הרמב"ם וחכמים אחרים חזרו והדגישו כי מטרת הצום והתענית היא חזרה בתשובה, וכי התענית עצמה אינה מועילה אם אין שינוי של המעשים הרעים של האדם.

הימים שבהם לא מתענים

על פי ההלכה ישנם ימים מסוימים שאסור להתענות בהם, בעיקר בשבת ובמועדים. בזמן התלמוד נהגו על פי "מגילת תענית", שבה מפורטים הזמנים שאסור להתענות בהם מכיוון שאירעו בהם אירועים משמחים. להלכה נפסק שמגילת תענית בטלה אחרי חורבן הבית, ומותר להתענות בימים הכתובים בה, מלבד פורים ושמונת ימי חנוכה שאיסור התענית בהם נותר בעינו.

בחודש ניסן אסור להתענות, וכך בחודש תשרי מלמחרת יום כיפור.

לפי רוב הפוסקים אין להתענות ביום שישי תענית מלאה, אלא יש להפסיקה לפני כניסת השבת.

תענית הראב"ד

אופן נוסף שנועד להשיג חלקית את מטרות התענית, חודש על ידי הראב"ד ונקרא על שמו, באופן הזו לא מתנזרים לחלוטין מן האכילה, אך יש לשייר מכל מאכל ולא לסיימו, כשבכך גם כן ישנו עינוי מסוים והתגברות על תאוות הגוף.

תענית דיבור

מלבד תענית הצום ישנו גם המושג של תענית דיבור בה האדם קובע זמן מסוים שבו הוא ממעיט בדיבורי חולין ומרבה בדיבורי קודש. מטרת תענית הדיבור היא מעט בעיסוק בחול, ולעסוק ברוחניות. מקובל בקרב לומדי תורה לקבל על עצמם תענית דיבור על זמנים מסוימים מלימודם, שבהם לא יפסיקו כלל מלימודם לצורך דיבורי חול.

יש שנוהגים לקיים "סדר תענית דיבור" שבו ציבור שלם מקבל על עצמו תענית דיבור ליום מלא, בו אומרים יחד שלוש פעמים את ספר התהילים ונושאים תפילות מיוחדות שנועדו לכך.

ראו גם

• יום כיפור קטן
• ספר תורה שנפל
• הסיגוף ביהדות

קישורים חיצוניים

• "תַּעֲנִית (תַּעֲנִיוֹת)", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק י, עמוד 282–284, באתר HebrewBooks
• תענית, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• רשימה חלקית של תעניות לזכר חורבן קהילות, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• דוד לוין, ‏מי השתתף בסדר התענית ברחובה של עיר? תענית הציבור בארץ-ישראל במאה השלישית והרביעית, קתדרה 94, דצמבר 1999, עמ' 54-33
• הלכות תענית בקיצור שולחן ערוך
• הרב אליעזר מלמד, ארבעת צומות החורבן, בספרו פניני הלכה
• הרב אליעזר מלמד, דיני הצומות הקלים, בספרו פניני הלכה
• הרב נפתלי רוטנברג,צומות על תנאי
• ארבעת הצומות, באתר הידברות
• על המילים 'צום' ו-'תענית', באתר האקדמיה ללשון העברית
• הרב אליעזר מלמד, תעניות תשובה, בספרו פניני הלכה

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.