תענית

ביהדות, תַּעֲנִית היא יום צום בעל משמעות דתית. יש שש תעניות קבועות במהלך השנה: יום הכיפורים, תשעה באב, שבעה עשר בתמוז, צום גדליה, עשרה בטבת ותענית אסתר. בנוסף, ההלכה עוסקת בתעניות חד-פעמיות שיחידים או קהילות מחליטים לצום. ההלכות הקשורות לתעניות מפורטות במשנה ובתלמוד בעיקר במסכת תענית, וכן במסכת יומא העוסקת ביום הכיפורים.

שורש המילה תענית הוא ע-נ-ה, במשמעות של עינוי עצמי.

התעניות הקבועות

ביום הכיפורים ובתשעה באב התענית אורכת יממה שלמה משקיעת החמה ערב היום הקודם עד לצאת הכוכבים ביום הבא. שאר התעניות הן קלות יותר, ומתחילות רק בעלות השחר של אותו יום. הבדל נוסף הוא שבתעניות הקלות אסורים רק אכילה ושתייה, לעומת יום הכיפורים ותשעה באב בהם קיימים ארבעה איסורים נוספים: רחיצה, סיכה, תשמיש המיטה (קיום יחסי מין), ונעילת נעלי עור.

יום כיפור

תענית אחת בלבד מצווה מדאורייתא, והיא יום הכיפורים. תענית זו חלה בתאריך י' בתשרי, ונחשבת ליום גזירת הדין וליום הקדוש בשנה. מטרת תענית זו אינה אבלות, אלא עינוי הגוף לצורך התעלות והיטהרות הנפש.

ארבע תעניות

בעקבות החורבן של בית המקדש הראשון ושל בית המקדש השני, נקבעו ארבעה ימי תענית המציינים אבלות על החורבן:

• עשרה בטבת – יום תחילת המצור של נבוכדנצר על ירושלים, שבסופו נכבשה ירושלים ונחרב בית המקדש הראשון. כיום משמש תאריך זה גם לציון יום הקדיש הכללי.
• שבעה עשר בתמוז – מציין את היום שבו נכבשה העיר ירושלים על ידי צבא נבוכדנצר לפני חורבן בית המקדש השני.
• תשעה באב – יום הצום העיקרי לזכר החורבן, המציין את היום שבו חרבו ירושלים ושני בתי המקדש.
• צום גדליה, בג' בתשרי – מציין את היום שבו נהרג גדליה בן אחיקם, הנציב היהודי שנותר בירושלים לאחר חורבן בית ראשון, ולפיכך סופה המוחלט של ריבונות יהודית בארץ עד ימי שיבת ציון.

ארבע תעניות אלו, או לכל הפחות תעניות מקבילות בארבעת החודשים האלו, מוזכרים בתנ"ך בספר זכריה:

	כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ.
– ספר זכריה ח', י"ט

תענית אסתר

מלבד תעניות אלו, נהוגה תענית קבועה נוספת – תענית אסתר בי"ג באדר, היום לפני חג הפורים.

סדר התפילות בתעניות הקבועות

בבתי כנסת ספרדים נוהגים להכריז על התענית הקרובה בשבת שלפני עשרה בטבת ושלפני י"ז בתמוז. לעומת זאת לא מכריזים על יום הכיפורים ועל תשעה באב מכיוון שהם צומות מפורסמים יותר ואין צורך בהכרזה, וכך גם לגבי צום גדליה שזוכרים אותו מכיוון שהוא חל יום למחרת ראש השנה, וכן לגבי תענית אסתר שחלה יום לפני פורים. בבתי כנסת אשכנזים לא נוהגים להכריז על צומות כלל.

סדר התפילה בתעניות הקלות כולל את תפילת עננו המתווסף בתפילת שמונה עשרה, קטעי סליחות המתאימים לאותו תענית וקריאה מיוחדת בתורה - "ויחל משה" (שמות לב, יא). בקהילות האשכנזים מוסיפים גם את תחינות אבינו מלכנו. בעבר נהגו להוסיף פיוט קרובה בחזרת הש"ץ, אך ברוב הקהילות התבטל המנהג בעקבות ההלכה שלא להפסיק בפיוטים באמצע התפילה, ופיוטים אלו נאמרים כיום כחלק מהסליחות הנאמרות בתחנון. בתפילת מנחה קוראים בתורה שוב את קריאת "ויחל", ובקהילות האשכנזים נוהגים לקרוא גם כן הפטרה בנביא - "דרשו ה' בהמצאו" (ישעיהו נה, ו).

תעניות לא קבועות

תענית יחיד

על פי ההלכה, אדם יכול לקבל על עצמו תענית אם הוא מרגיש צורך בכך, כגון תענית חלום אם הוא חלם חלום רע וחש צורך להעביר את השפעתו. אדם זה צריך לקבל עליו את התענית על פי נוסח מיוחד בתפילת מנחה ביום שלפני התענית. כמו כן ניתן להתענות זמנים קצרים יותר, עד חצות היום או עד זמן מנחה.

כמו כן, יש המתענים תענית יחיד בשביל תיקון על עבירות. בספרות הראשונים והמקובלים יש סדרי צומות מיוחדים לכל עבירה. כמו כן יש מקרים בהם נפסק בהלכה לצום, כמו אם נפלו לאדם התפילין או שראה ספר תורה שנפל.

תענית בה"ב

ערך מורחב – תענית בה"ב

ראשוני יהדות אשכנז תיקנו לצום בימי שני - חמישי - שני הראשונים של חודש חשוון וחודש אייר. כיום רוב האנשים אינם צמים, אך בחלק מהמקומות עדיין אומרים סליחות ביום זה, וכן נהוג לומר תפילת מי שברך למתענים בשבת שלפני התענית.

שובבי"ם

ערך מורחב – שובבי"ם

מנהג אשכנזי ישן לצום בימי פרשות שמות עד משפטים של שנה מעוברת. על פי הקבלה הוכנס מנהג זה בכל השנים, ובשנים מעוברות נוספו גם פרשיות תרומה תצווה ('ת"ת'). לפי מנהגים שונים, יש לצום רק בימי שני וחמישי ויש אומרים שרק ביום שישי. יש מקומות הנוהגים לומר סליחות בימי הצום, והרש"ש תיקן סליחות עם כוונות מיוחדות.

יום כיפור קטן

ערך מורחב – יום כיפור קטן

הרמ"ק תיקן לצום בערב ראש חודש, עקב היות ראש חודש זמן כפרה, ומכיוון שאסור לצום בראש חודש, הנהיג הרמ"ק לצום בערב ראש חודש. כיום כמעט אין מתענים ביום זה, אך בקהילות רבות (בעיקר ליטאיות) נהוג לומר סליחות ביום זה. בחלק מהקהילות נהוג לציין יום זה בסליחות וצום רק בערב ראש חודש ניסן ואלול.

ערב ראש השנה ועשרת ימי תשובה

הטור כותב שנוהגים לצום ביום הראשון של סליחות.

במדרש תנחומא (פרשת אמור) נאמר שבערב ראש השנה גדולי הדור צריכים לצום. בטור מביא שמנהג אשכנז להתענות ביום זה וכן פסק בשולחן ערוך. המהרי"ל אמר שאף ילדים צריכים לצום ביום זה.

במדרש תנחומא מובא שבעשרת ימי תשובה צמים רבים, וכן פסק הרמ"א (על פי המרדכי) שהמדקדקים יצומו בעשרת ימי תשובה אך מספיק צום של חצי יום.

תעניות אלו כמעט ואינן נהוגות כיום.

תענית צדיקים

יש הנוהגים להתענות בימים שבהם אירעו צרות לאבותינו. גם תעניות אלו נחשבות לתענית יחיד וחלקן מכונות בשם תעניות צדיקים.

התאריכים ע"פ המסורת‏ והאירוע הבולט שבהם המסמל את צרות התקופה:

• א' בניסן - מתו שני בני אהרון, נדב ואביהוא.
• י' בניסן - נפטרה מרים הנביאה.
• כ"ו בניסן - נפטר יהושע בן נון.
• י' באייר - מת עלי הכהן ושני בניו וארון הברית נשבה.
• כ"ח באייר - נפטר שמואל הנביא.
• כ' בסיוון - עלילת הדם בבלואה בצרפת בשנת ד'תתקל"א 1171. כ' בסיון נקבע גם לזכר גזירות ת"ח ת"ט, ורבי שבתי כהן (ה'ש"ך') חיבר סליחות ליום זה, בנוסף על מה שהיה מזמן הראשונים‏.
• כ"ג בסיון - נפסקה הבאת הביכורים לירושלים בימי ירבעם בן נבט.
• כ"ה בסיוון - נהרגו רבן שמעון בן גמליאל הזקן, רבי ישמעאל ורבי חנינא סגן הכהנים (מעשרת הרוגי מלכות).
• כ"ז בסיון - נשרף רבי חנינא בן תרדיון ושרף תורה עימו. (עשרת הרוגי מלכות).
• א' באב - נפטר אהרון הכהן.
• י"ח באב - כבה הנר המערבי בימי המלך אחז.
• י"ז באלול - מתו עשרת המרגלים.
• ה' בתשרי - נתפס רבי עקיבא והייתה שעת שמד.
• ז' בתשרי - נגזרה גזירה על אבותינו שימותו ברעב בחרב ובדבר בשל מעשה העגל.
• ז' בחשוון - עוורו את המלך צדקיהו והמיתו את בניו.
• כ"ח בכסלו‏ - שרף המלך יהויקים את המגילה שכתב ברוך בן נריה בשם ירמיהו.
• ח' בטבת - נכתבה התורה בתרגום השבעים.
• ט' בטבת - נפטרו עזרא הסופר ו-נחמיה בן חכליה.
• ה' בשבט - מתו הזקנים שהיו בימי יהושע בן נון.
• כ"ג בשבט - המלחמה בין שבטי ישראל לשבט בנימין בעקבות פרשיית פילגש בגבעה.
• ז' באדר - נפטר משה רבינו.
• ט' באדר - פרצה המחלוקת בין בית הלל לבית שמאי.

תענית ציבור

קהילה יכולה להחליט לקבל על עצמה לצום ביום מסוים, בדרך כלל עקב ריבוי צרות או גזרה על הקהילה. כיום נהוג בדרך כלל להנהיג צום זה בערב ראש חודש בו יש עניין לצום.

תענית גשמים

ההלכה קבעה סדרה של תעניות גשמים למקרה של בצורת, המלווים גם בתפילות מיוחדות, המפורטות במסכת תענית. מדובר בסדרה של צומות, המתחילה בחודש חשוון, כאשר הצומות נעשים חמורים יותר ויותר ככל שעובר הזמן ולא יורדים גשמים. כיום אין נוהגים בסדר התפילות והצומות האלו, אך בשנות בצורת, מורים הרבנים להוסיף תפילה מיוחדת על הגשמים, ולעתים גוזרים תענית של חצי יום עם אמירת סליחות.

מטרת התעניות

בנבואות ישעיה, יואל ועמוס מופיעה ביקורת על תעניות הנעשות באופן טקסי מן השפה ולחוץ בלא הכנעה פנימית. גם הרמב"ם וחכמים אחרים הדגישו כי מטרת הצום והתענית היא חזרה בתשובה, וכי התענית עצמה אינה מועילה אם אין שינוי של המעשים הרעים של האדם.

הימים שבהם לא מתענים

על פי ההלכה ישנם ימים מסוימים שאסור להתענות בהם, בעיקר בשבת ובמועדים. בזמן התלמוד נהגו על פי "מגילת תענית", שבה מפורטים הזמנים שאסור להתענות בהם מכיוון שאירעו בהם אירועים משמחים. ואולם מקובל כי מגילת תענית בטלה, ושמותר להתענות בימים הכתובים בה, מלבד שמונת ימי חנוכה ופורים שאיסור התענית בהם נותר בעינו.

ראו גם

• יום כיפור קטן
• ספר תורה שנפל
• הסיגוף ביהדות

קישורים חיצוניים

• הלכות תענית בקיצור שולחן ערוך

• תענית, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• רשימה חלקית של תעניות לזכר חורבן קהילות, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• דוד לוין, ‏מי השתתף בסדר התענית ברחובה של עיר? תענית הציבור בארץ-ישראל במאה השלישית והרביעית, קתדרה 94, דצמבר 1999, עמ' 54-33
• אליעזר מלמד, ארבעת צומות החורבן, באתר Yeshiva.org.il
• אליעזר מלמד, דיני הצומות הקלים, באתר Yeshiva.org.il

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.