תענית

ביהדות, תַּעֲנִית היא יום צום בעל משמעות דתית. יש חמש תעניות קבועות במהלך השנה: תשעה באב, שבעה עשר בתמוז, צום גדליה, עשרה בטבת ותענית אסתר. יום הכיפורים לא נחשב לתענית מכיוון שהוא צום למטרות כפרה על חטאים ולא צום למטרות אבל. בנוסף, ההלכה עוסקת בתעניות חד-פעמיות שיחידים או קהילות מחליטים לצום. ההלכות הקשורות לתעניות מפורטות במשנה ובתלמוד בעיקר במסכת תענית, וכן במסכת יומא העוסקת ביום הכיפורים.

שורש המילה תענית הוא ע-נ-ה, במשמעות של עינוי עצמי.

התעניות הקבועות

יום כיפור

תענית אחת בלבד מצווה מדאורייתא, והיא יום הכיפורים. תענית זו חלה בתאריך י' בתשרי, ונחשבת ליום גזירת הדין וליום הקדוש בשנה. מטרת תענית זו אינה אבלות, אלא עינוי הגוף לצורך התעלות והיטהרות הנפש. תענית זו נחשבת לחמורה יותר - מלבד שחיובה מהתורה בניגוד לשאר התעניות, ראשית בכך שכוללת חמישה עינויים: אכילה שתייה סיכה נעילת הסנדל ותשמיש המיטה. וכן ביום כיפור חלה התענית כבר מבערב.

ארבע תעניות

בעקבות החורבן של בית המקדש הראשון ושל בית המקדש השני, נקבעו ארבעה ימי תענית המציינים אבלות על החורבן:

• עשרה בטבת – יום תחילת המצור של נבוכדנצר על ירושלים, שבסופו נכבשה ירושלים ונחרב בית המקדש הראשון. תאריך זה משמש גם לציון יום הקדיש הכללי.
• שבעה עשר בתמוז – מציין את היום שבו נכבשה העיר ירושלים על ידי צבא טיטוס לפני חורבן בית המקדש השני.
• תשעה באב – יום הצום העיקרי לזכר החורבן, המציין את היום שבו חרבו ירושלים ושני בתי המקדש.
• צום גדליה, בג' בתשרי – מציין את היום שבו נרצח גדליה בן אחיקם, הנציב היהודי שנותר בירושלים לאחר חורבן בית ראשון, ולפיכך סופה המוחלט של ריבונות יהודית בארץ עד ימי שיבת ציון.

ארבע תעניות אלו, או לכל הפחות תעניות מקבילות בארבעת החודשים האלו, מוזכרים בתנ"ך בספר זכריה: "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ."

תענית אסתר

מלבד תעניות אלו, נהוגה תענית קבועה נוספת – תענית אסתר בי"ג באדר, היום לפני חג הפורים.

תעניות לא קבועות

תענית יחיד

על פי ההלכה, אדם יכול לקבל על עצמו תענית אם הוא מרגיש צורך בכך, כגון תענית חלום אם הוא חלם חלום רע וחש צורך להעביר את השפעתו. אדם זה צריך לקבל עליו את התענית על פי נוסח מיוחד בתפילת מנחה ביום שלפני התענית. כמו כן ניתן להתענות זמנים קצרים יותר, עד חצות היום או עד זמן מנחה.

כמו כן, יש המתענים תענית יחיד בשביל תיקון על עבירות. בספרות הראשונים והמקובלים יש סדרי צומות מיוחדים לכל עבירה. כמו כן יש מקרים בהם נפסק בהלכה לצום, כמו אם נפלו לאדם התפילין או שראה ספר תורה שנפל.

תענית בה"ב

ערך מורחב – תענית בה"ב

ראשוני יהדות אשכנז תיקנו לצום בימי שני - חמישי - שני הראשונים של חודש חשוון וחודש אייר. בדורות האחרונים צומות אלו נהוגים רק אצל יחידי סגולה ממש, אך בחלק מהקהילות עדיין אומרים סליחות ביום זה, וכן נהוג לומר תפילת מי שברך למתענים בשבת שלפני התענית.

שובבי"ם

ערך מורחב – שובבי"ם

מנהג אשכנזי ישן לצום בימי פרשות שמות עד משפטים של שנה מעוברת. על פי הקבלה הוכנס מנהג זה בכל השנים, ובשנים מעוברות נוספו גם פרשיות תרומה תצווה (שובבי"ם + ת"ת). לפי מנהגים שונים, יש הצמים רק בימי שני וחמישי ויש אומרים שרק ביום חמישי. צדיקים ומקובלים גדולים היו צמים אף ממוצאי שבת ועד לאחר קידוש השבת הבאה ברצף מלא - תענית שנקראת "תענית הפסקה". יש מקומות הנוהגים לומר סליחות בימי הצום, והרש"ש תיקן סליחות עם כוונות מיוחדות.

יום כיפור קטן

ערך מורחב – יום כיפור קטן

הרמ"ק תיקן לצום בערב ראש חודש, עקב היות ראש חודש זמן כפרה, ומכיוון שאסור לצום בראש חודש, הנהיג הרמ"ק לצום בערב ראש חודש. בדורות האחרונים כמעט אין מתענים ביום זה, אך בקהילות רבות (בעיקר אשכנזיות לא-חסידיות) נהוג לומר סליחות ביום זה. בחלק מהקהילות נהוג לציין יום זה בסליחות וצום רק בערב ראש חודש ניסן ואלול.

ימים נוראים

בימים הנוראים היו נהוגות תעניות נוספות מלבד צום גדליה ויום כיפור. במדרש תנחומא מובא שבעשרת ימי תשובה צמים רבים, וכן פסק הרמ"א (על פי המרדכי) שהמדקדקים יצומו בעשרת ימי תשובה אך מספיק צום של חצי יום. גאוני ארץ ישראל קבעו שיש חובה לצום בכל עשרת ימי תשובה והמדקדקים החלו לצום שבעה ימים לפני ראש השנה, אך גאוני בבל סברו שזהו רק מנהג טוב. המהרי"ל כתב שאין צמים בחגים ושבתות של עשרת ימי תשובה ועל כן יש לצום בימי הסליחות שלפני ראש השנה. במשך הדורות הופסקו התעניות, והטור כותב שנוהגים לצום ביום הראשון של סליחות. במהלך הדורות גם צום זה הופסק.

במדרש תנחומא (פרשת אמור) נאמר שבערב ראש השנה גדולי הדור צריכים לצום. בטור מביא שמנהג אשכנז להתענות ביום זה וכן פסק בשולחן ערוך. המהרי"ל אמר שאף ילדים צריכים לצום ביום זה.

תענית צדיקים

יש הנוהגים להתענות בימים שבהם אירעו צרות לאבותינו. גם תעניות אלו נחשבות לתענית יחיד וחלקן מכונות בשם תעניות צדיקים.

התאריכים ע"פ המסורת והאירוע הבולט שבהם המסמל את צרות התקופה:

• א' בניסן - מתו שני בני אהרון, נדב ואביהוא.
• י' בניסן - נפטרה מרים הנביאה.
• כ"ו בניסן - נפטר יהושע בן נון.
• י' באייר - מת עלי הכהן ושני בניו וארון הברית נשבה.
• כ"ח באייר - נפטר שמואל הנביא.
• כ' בסיוון - עלילת הדם בבלואה בצרפת בשנת ד'תתקל"א 1171. כ' בסיון נקבע גם לזכר גזירות ת"ח ת"ט, ורבי שבתי כהן (ה'ש"ך') חיבר סליחות ליום זה, בנוסף על מה שהיה מזמן הראשונים.
• כ"ג בסיון - נפסקה הבאת הביכורים לירושלים בימי ירבעם בן נבט.
• כ"ה בסיוון - נהרגו רבן שמעון בן גמליאל הזקן, רבי ישמעאל ורבי חנינא סגן הכהנים (מעשרת הרוגי מלכות).
• כ"ז בסיון - נשרף רבי חנינא בן תרדיון ושרף תורה עמו. (עשרת הרוגי מלכות).
• א' באב - נפטר אהרון הכהן.
• י"ח באב - כבה הנר המערבי בימי המלך אחז.
• י"ז באלול - מתו עשרת המרגלים.
• ה' בתשרי - נתפס רבי עקיבא והייתה שעת שמד.
• ז' בתשרי - נגזרה גזירה על אבותינו שימותו ברעב בחרב ובדבר בשל מעשה העגל.
• ז' בחשוון - עוורו את המלך צדקיהו והמיתו את בניו.
• כ"ח בכסלו - שרף המלך יהויקים את המגילה שכתב ברוך בן נריה בשם ירמיהו.
• ח' בטבת - נכתבה התורה בתרגום השבעים.
• ט' בטבת - נפטרו עזרא הסופר ו-נחמיה בן חכליה.
• ה' בשבט - מתו הזקנים שהיו בימי יהושע בן נון.
• כ"ג בשבט - המלחמה בין שבטי ישראל לשבט בנימין בעקבות פרשיית פילגש בגבעה.
• ז' באדר - יום לידת ופטירת משה רבינו.
• ט' באדר - פרצה המחלוקת בין בית הלל לבית שמאי.

תעניות ציבור

קהילה יכולה להחליט לקבל על עצמה לצום ביום מסוים, בדרך כלל עקב ריבוי צרות או גזרה על הקהילה. נהוג בדרך כלל להנהיג צום זה בערב ראש חודש או בימי שני וחמישי בהם יש עניין לצום.

תענית גשמים

ההלכה קבעה סדרה של תעניות גשמים למקרה של בצורת, המלווים גם בתפילות מיוחדות, המפורטות במסכת תענית. מדובר בסדרה של צומות, המתחילה בחודש חשוון, כאשר הצומות נעשים חמורים יותר ויותר ככל שעובר הזמן ולא יורדים גשמים. כיום אין נוהגים בסדר התפילות והצומות האלו, אך בשנות בצורת, מורים הרבנים להוסיף תפילה מיוחדת על הגשמים, (תפילת ועננו) ולעיתים גוזרים תענית של חצי יום עם אמירת סליחות.

תענית בכורות

ערך מורחב – תענית בכורות

תענית מיוחדת, הנוהגת ברוב הקהילות ומקורה במסכת סופרים, היא תענית בכורים בערב פסח. תענית זו אינה נחשבת ליום אבל או תשובה, אלא רק כזכר להצלת בכורי ישראל ממכת בכורות (אשר הייתה בליל פסח). לעומת זאת, יש בתענית זו החמרה, שאף הילדים הבכורים מחויבים בצום, והאב (ולחלק מהמנהגים האם כשהאב אף הוא בכור) מתענים במקומם. למעשה נהוג להיפטר מהתענית על ידי השתתפות בסיום מסכת.

מנהגי התעניות

איסורים

ביום הכיפורים ובתשעה באב התענית אורכת יממה שלמה משקיעת החמה ערב היום הקודם עד לצאת הכוכבים ביום הבא. שאר התעניות הן קלות יותר, ומתחילות רק בעלות השחר של אותו יום. הבדל נוסף הוא שבתעניות הקלות אסורים רק אכילה ושתייה, לעומת יום הכיפורים ותשעה באב בהם קיימים חמישה עינויים: רחיצה, סיכה, תשמיש המיטה (קיום יחסי מין), ונעילת נעלי עור, מלבד איסור אכילה ושתייה.

סדר התפילות בתעניות הקבועות

בבתי כנסת ספרדים נוהגים להכריז על התענית הקרובה בשבת שלפני עשרה בטבת ושלפני י"ז בתמוז. לעומת זאת לא מכריזים על יום הכיפורים ועל תשעה באב מכיוון שהם צומות מפורסמים יותר ואין צורך בהכרזה, וכך גם לגבי צום גדליה שזוכרים אותו מכיוון שהוא חל יום למחרת ראש השנה, וכן לגבי תענית אסתר שחלה יום לפני פורים. בבתי כנסת אשכנזים לא נוהגים להכריז על צומות כלל.

סדר התפילה בתעניות הקלות כולל את תפילת עננו המתווסף בתפילת שמונה עשרה, קטעי סליחות המתאימים לאותו תענית וקריאה מיוחדת בתורה - "ויחל משה" (שמות לב, יא). ברוב קהילות האשכנזים מוסיפים גם את תחינות אבינו מלכנו. לפי מנהג הקדום של קהילות אשכנז, מוסיפים פיוט סליחות בברכת סלח לנו בתוך חזרת הש"ץ, אך ברוב הקהילות התבטל המנהג, ופיוטים אלו נאמרים כיום כחלק מהסליחות הנאמרות בתחנון. יש קהילות אשכנז בודדות שממשיכות לומר את הסליחות בתוך חזרת הש"ץ, ובבית הכנסת האיטלקי בירושלים אומרים קרובה. בתפילת מנחה קוראים בתורה שוב את קריאת "ויחל", ובקהילות האשכנזים נוהגים לקרוא גם כן הפטרה בנביא - "דרשו ה' בהמצאו".

מטרת התעניות

בנבואות ישעיה, יואל ועמוס מופיעה ביקורת על תעניות הנעשות באופן טקסי מן השפה ולחוץ בלא הכנעה פנימית. גם הרמב"ם וחכמים אחרים הדגישו כי מטרת הצום והתענית היא חזרה בתשובה, וכי התענית עצמה אינה מועילה אם אין שינוי של המעשים הרעים של האדם.

הימים שבהם לא מתענים

על פי ההלכה ישנם ימים מסוימים שאסור להתענות בהם, בעיקר בשבת ובמועדים. בזמן התלמוד נהגו על פי "מגילת תענית", שבה מפורטים הזמנים שאסור להתענות בהם מכיוון שאירעו בהם אירועים משמחים. ואולם מקובל כי מגילת תענית בטלה, ושמותר להתענות בימים הכתובים בה, מלבד שמונת ימי חנוכה ופורים שאיסור התענית בהם נותר בעינו.

ראו גם

• יום כיפור קטן
• ספר תורה שנפל
• הסיגוף ביהדות

קישורים חיצוניים

• "תַּעֲנִית (תַּעֲנִיוֹת)", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק י, עמוד 282–284, באתר HebrewBooks
• תענית, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• רשימה חלקית של תעניות לזכר חורבן קהילות, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• דוד לוין, ‏מי השתתף בסדר התענית ברחובה של עיר? תענית הציבור בארץ-ישראל במאה השלישית והרביעית, קתדרה 94, דצמבר 1999, עמ' 54-33
• הלכות תענית בקיצור שולחן ערוך
• הרב אליעזר מלמד, ארבעת צומות החורבן, בספרו פניני הלכה
• הרב אליעזר מלמד, דיני הצומות הקלים, בספרו פניני הלכה
• הרב נפתלי רוטנברג,צומות על תנאי
• ארבעת הצומות, באתר הידברות
• על המילים 'צום' ו-'תענית', באתר האקדמיה ללשון העברית
• הרב אליעזר מלמד, תעניות תשובה, בספרו פניני הלכה

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.