לדלג לתוכן

תפיסה מרחבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תפיסה מרחבית היא היכולת לזהות, לתפוס ולעבד מידע הנוגע לצורתם ומיקומם של גירויים במרחב.

על פי התאוריה של אינטליגנציות מרובות על פי הווארד גרדנר התפיסה המרחבית היא הבסיס לאינטליגנציה מרחבית.

התפיסה המרחבית כוללת מספר יכולות קוגניטיביות: יכולת חזותית, יכולת התמצאות מרחבית, ויכולת רוטציה מנטלית[1].

הבחנה בין תפיסה מרחבית לתפיסה חזותית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
תפיסה מרחבית של גירויי צורה ומיקום יכולה להתרחש גם ללא חוש הראיה: בתמונה נראה שחמטאי עיוור, המתרשם ממיקומם של כלי המשחק באמצעות חוש המישוש.

המונח "תפיסה חזותית" מתייחס לתפיסה של גירויים באמצעות מערכת הראייה, המבוססת על קליטה של גלי אור ברשתית.

קיים דמיון רב בין התפיסה המרחבית לתפיסה החזותית ויש להן מאפיינים משותפים רבים. בהתאם לכך, במקרים רבים משתמשים בשני המונחים כמילים נרדפות או שמתייחסים אליהם כמכלול תחת המונח "תפיסה חזותית-מרחבית". עם זאת, התפיסה החזותית אינה זהה לגמרי לתפיסה המרחבית, שכן התפיסה המרחבית אינה מחייבת את השימוש בחוש הראייה ויכולה להתקיים גם בתנאי חושך או במקרים של לקות ראייה. דוגמה לכך היא היכולת של הלוקים בעיוורון להתמצא במרחב[2].

היכולת לגבש תפיסה מרחבית ללא חוש הראייה נשענת על חושים אחרים בעלי מאפיינים מרחביים, כמו חוש השמיעה וחוש המישוש[3]. התערוכה דיאלוג בחשכה מאפשרת להתנסות בהתמודדות בחיי היומיום ללא חוש הראייה.

התפיסה המרחבית נחוצה להבנה והערכה מיטבית של העולם, מפני שהוא גאומטרי ביסודו[1]. התפיסה המרחבית מאפשרת לאדם לתפעל חפצים וכלים תוך בחירת הדרך שבה יש להניע את היד כדי לאחוז בספל, לדוגמה. כן היא מאפשרת לו להתמצא בסביבה הפיזית ולמצוא את דרכו למקומות שונים[3].

היבטים חינוכיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתוח של תפיסה מרחבית הוא מטרה מעשית ושימושית[1].

התפיסה המרחבית היא היבט משמעותי בהוראת המתמטיקה מהיותה אחד הגורמים החשובים ביותר לתפקוד של תלמידים במקצוע זה[4].

התפיסה החזותית היא אחד המנגנונים הנבחנים במסגרת אבחון דידקטי לאיתור לקות למידה.

מנגנונים פיזיולוגיים ועצביים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המידע המרחבי המתקבל מהחושים מעובד על ידי המוח ומשמש את המערכת המוטורית לצורך תכנון של פעולות עתידיות[3].

ההיפוקמפוס מקבל מידע מרחבי מהאונה הקודקודית[5].

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 פדלון, לימור ופטקין, דורית (2012). פיתוח תפיסה מרחבית אצל בנים ובנות בכיתה ג' באמצעות יחידת הוראה חוץ קוריקולרית. מספר חזק 2000, 21: 31-36.
  2. ^ הוארד גארדנר (1995). מוח חשיבה ויצירתיות. רעננה: ספרית פועלים.
  3. ^ 1 2 3 V. S. Ramachandran, ed. (2012) Encyclopedia of Human Behavior, 2nd ed. Academic Press.
  4. ^ Hung, P. H., Hwang, G. J., Lee, Y. H., & Su, I. (2012). A cognitive component analysis approach for developing game-based spatial learning tools. Computers & Education, 56(2), 762–773.
  5. ^ Neil R. Carlson, (2013). Physiology of Behavior. Boston: Pearson.