תרבות הנוק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Nok-map.png
פסל טרקוטה מתרבות הנוק

תרבות הנוק (Nok) הייתה החברה המיושבת הראשונה במערב אפריקה. הנוק משויכת גאוגרפית לאזור צפון ניגריה. הארכאולוג ברנרד פאג (Bernard Fagg) (אנ') תיארך את התקופה בין 900 לפנה"ס ועד ל-200 לספירה, אך קיימות מחלוקות בנושא[1]. ישנם חוקרים הטוענים כי התרבות החלה מהמחצית האלף השני לפנה"ס (1500 לפנה"ס לערך) ועד תחילת הספירה הנוצרית שנת 0. לתרבות הנוק ניתן לראשונה את שמה ב-1943 על ידי פאג, אך העדות הראשונה לקיומה נמצאה ב-1928 על ידי ג'וס פלאטאו (Jos Plateau)[2].

תרבות הנוק הייתה הראשונה, מבין מדינות מערב אפריקה, לעבור מאורח חיים של ציידים-לקטים לישיבת קבע המבוססת, לפחות בצורה חלקית, על חקלאות. בנוסף, רוב החוקרים מסכימים שאנשי הנוק היו היצרנים הראשונים של ברזל באפריקה שמדרום לסהרה. אף על פי שישנה מחלוקת בנושא זה[2], התרבות נחשבת לתרבות הראשונה באפריקה שמדרום לסהרה שעסקה בחרושת המתכת.

תרבות הנוק ידועה בפסלי הטרקוטה שלה. הפסלים שימשו למטרות דתיות ויוצרו במשך כל זמן קיומה של התרבות. אנשי הנוק שכללו את שיטת הפיסול בטרקוטה והמשיכו להשתמש בטכניקה זו גם לאחר תחילת השימוש בברזל, מה שבדרך כלל בתרבויות אחרות לא קרה.

גילוי התרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1943 מצא פאג מספר פסלי טרקוטה בעלי אותו סגנון אומנותי, ושייך אותם לפסלים שנמצאו 20 שנה קודם לכן. פאג קרא לתרבות בשמה – תרבות הנוק, ונחשב עד היום לחוקרה הגדול ביותר וכן לאספן גדול של פסליה. זמן קצר לאחר תחילת המחקר, הצליחו פאג וצוותו למצוא ולאסוף כ-200 פסלי טרקוטה. הודות לטכניקות חקירה מתקדמות של הארה חומנית (Thermoluminescence), פאג וצוותו הצליחו לתארך את רוב הפסלים לשנת 500 לפני הספירה בקירוב. גילוי זה היה מפתיע בקרב חוקרים רבים של מערב אפריקה, מכיוון שרק חברות גדולות בעלות סולידריות אורגנית היו יכולות ליצור פסלים כאלה, ולא היה ידוע באותה תקופה על חברות כאלה במערב אפריקה.

במהלך החפירות נמצאו גם 13 תנורי ברזל וצלמיות טרקוטה בתוכם או בסמוך אליהם. תנורי הברזל תוארכו ל-280 לפני הספירה. גילויים אלה הביאו את פאג וחוקריו לשתי מסקנות עיקריות. הראשונה מביניהן היא שתרבות הנוק הייתה תרבות של מושבי קבע בעלת חלוקת עבודה מורכבת. המסקנה השנייה היא שצלמיות הטרקוטה נועדו למטרות פולחניות הקשורות לסיוע בעבודת הנפחות והצורפות.

פאג הגדיר את תרבות הנוק כציוויליזציה מתקדמת בגלל מספר סיבות. הסיבה הראשונה היא האומנות המעודנת שיצרו והפולחן המאורגן שתועד על ידיה. הסיבה השנייה היא עבודת הצורפות של המתכת, שמעידה על חברה מתקדמת מבחינה טכנולוגית. הסיבה השלישית היא שעל מנת לתמוך בפולחן, באומנות ובצורפות נדרשה אוכלוסייה גדולה. כדי להמחיש זאת, באחד מאתרי החפירה בצפון ניגריה נמצאו בטווח של 400 מטר מרובעים – 1700 פסלי טרקוטה.

40 שנה לאחר מחקרו של פאג וצוותו, חזרו חוקרים אחרים לאזור ומצאו ראיות לכך שהתרבות החלה בשנת 900 לפני הספירה בקירוב והסתיימה ב-200 לספירה. פאג טוען שייתכן שהתרבות התקיימה מעבר לגבולות הזמן הללו, אך עדויות חד משמעיות לכך עדיין לא נמצאו. נכון לשנת 2011 מתקיימות חפירות ארכאולוגיות בצפון ניגריה בשטח של 48,000 קילומטרים מרובעים. כתוצאה מהגילויים המרשימים, צפון ניגריה הפכה לקורבן של חפירות בלתי חוקיות וסחר בלתי חוקי באומנות[1].

פסלי הטרקוטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל טרקוטה מתרבות הנוק, מוזיאון הלובר
דמות גבר עשוית טרקוטה מתרבות הנוק, מוזיאון האומנות קימבל
דמות פרש וסוסו עשוית טרקוטה מתרבות הנוק

תרבות הנוק  נחשבת לתרבות הפיסולית הראשונה באפריקה שמחוץ למצרים ומהווה אחד הדוגמאות העתיקות של אמנות אפריקאית שבטית. הפסלים תיארו סיטואציות רבות, כגון מחלות, מלחמות, אהבה ומוזיקה. דוגמאות לפסלים אלה ישנם בגילויים של צוותי החקירה של ברואינג ורופ (Breunig and Rupp). לדוגמה, נמצא פסל של גבר ואישה כורעים זה מול זו, כאשר ידיהם מונחות אחד על השני למתן חיבוק. בתור דוגמה נוספת, נמצאו מספר פסלים של אסירים ערומים בחלק גופם התחתון, כאשר חבלים קשורים סביב גרונם ומותניהם. התיעוד המוקדם ביותר של הופעות מוזיקה באפריקה שמדרום לסהרה נמצא בפסל של גבר עם תוף בין רגליו כאשר ידיו מתופפות עליו.

למרות הנושאים השונים שתרבות הנוק פיסלה עליהם, ישנם קווי דמיון אמנותיים רבים: ברוב הפסלים ישנה דמות אדם בעל ראש גדול, עיניים שקדיות ושפתיים פסוקות מעט. לעיתים קרובות לאדם המפוסל ישנו כובע מפואר או תסרוקת, מה שלדעת החוקרים נועד להראות את מעמדו הגבוה של המפוסל. תנוחת גוף נפוצה בפסלי הטרקוטה היא אדם שמניח את ידיו על ברכיו ובוהה החוצה. חוקרים משערים שהפסלים מייצגים אל או אב קדמון, ובמקרים אחרים דיוקן ספציפי של אדם. מוטיב העיניים השקדיות והשפתיים הפסוקות מעט היה מוטיב נפוץ באפריקה שמדרום לסהרה כ-1000 שנים לאחר הכחדות התרבות.

בדיקה מיקרוסקופית של החרס שממנו פוסל פסלי הטרקוטה מעיד על כך שהרכב החרס זהה. ישנם חוקרים הטוענים כי עובדה זו מעידה על כך שהחרס הגיע מאותו אזור גאוגרפי, אך אותו האזור עדיין לא התגלה. חוקרים אחרים, כגון בראוניג, סוברים שהחרס הגיע ממקומות גאוגרפים שונים, אך עיצבו אותו מומחים מיומנים על ידי כללים ברורים, ולכן הרכבו זהה.

יצור המתכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד תנורי הברזל שמצאו פאג וצוותו, בראוניג ורופ מצאו כ-20 כלי ברזל (חצי חנית וסכינים קטנות בעיקר). החוקרים טוענים שייצור המתכות התפתח לשם חקלאות, ציד, הכנת מזון ומלחמה. כלי המתכת תוארכו לשנת 500 לפני הספירה ונמצאו גם הם, כמו תנורי הברזל לצד כלי אבן וטרקוטה, מה שמעיד על שימוש סימולטני בחרס ובברזל. בדרך כלל בתרבויות אפריקה תועד המעבר לכלי הברזל בהפסקת השימוש בכלי האבן. אם כן נשאלה השאלה מדוע בתרבות הנוק השימוש היה בו זמני. חוקרים משערים שככל הנראה לא היה לתרבות מספיק מתכת כדי להחליף את כל ייצורה ולכן המשיכו להשתמש גם בחרס. יתר על כן, בתרבות הנוק המעבר היה ישירות מהחרס לברזל, וזאת בניגוד להרבה תרבויות אחרות באפריקה שעברו שיטת ביניים של שימוש בנחושת. בהשפעת תרבות הנוק נשאלת השאלה האם ייצור המתכות הוא הגורם העיקרי שגורם לחברות להתפתח. לשאלה זו תשובות שונות אצל ארכאולוגים רבים.

מחלוקת נוספת הקיימת בקרב החוקרים היא האם תרבות הנוק המציאו את טכניקת ייצור המתכת בעצמם, או שמא שהטכניקה באה עם נוודים מצפון אפריקה שהעבירו את הידע. בין החוקרים הטוענים שהידע הועבר על ידי תרבויות צפון אפריקאיות נמצא גם רודיגר קראוס (Rüdiger Krause). קראוס טוען שהמרחק מצפון ניגריה לשאר צפון אפריקה הוא מרחק סביר בהחלט לניידות טכנולוגית.

היכחדות התרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקרים משערים ששיא התרבות התרחש כמה מאות לאחר תחילתה. עם קיצו של המילניום הראשון לפני הספירה או מספר מאות לאחריו (תלוי לדעת אילו חוקרים), התרבות נכחדה. לפי הדעה הרווחת מעט שנים לאחר 200 לספירה, כמות האוכלוסייה החלה להתדלדל. זאת ידוע מהכמות המועטה של פסלי הטרקוטה שנמצאו וששויכו לתקופה זו. עד היום לא ידוע על הסיבה שבגלל תרבות הנוק נעלמה, אך מספר חוקרים, וביניהם בראוניג, טוענים שהסיבה לכך עשויה להיות נעוצה בניצול יתר של משאבים טבעיים והסתמכות גדולה מדי על פחם.

מחקרו של פאג עוסק בשאלות מאין באה תרבות הנוק ולאן היא נעלמה, אך חוקרים רבים טוענים שבכדי לענות על השאלות הללו ולדעת עוד על התרבות, יש למצוא ראיות נוספות[1].

השפעות התרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקרים מסוימים טוענים שתרבות האיפה (Ife) (אנ') הושפעה מתרבות הנוק, אך פאג גורס שלמרות הדמיון הרב, הן הסגנוני והן הנושאי, באמנות של שתי התרבויות, אין הוכחה שאנשי האיפה נחשפו אי פעם לפסלי הטרקוטה של תרבות הנוק.

השינוי שעבר על מערב אפריקה נחשב לשינוי גדול ועדיין הוא בגדר תעלומה: בטווח זמן של 1,000 שנים עברה מערב אפריקה ממודל של מושבות קבע המבוססות על חקלאות – לאימפריות ענק (כמו איפה ובנין). פאג מציין בפה מלא ששום חברה אינה מבודדת בכל זמן נתון, ובחקירת תרבות הנוק יש לקחת זאת בחשבון.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Atwood, R. (2011). The NOK of Nigeria. Archaeology July/August 2011, 34-38.
  • Breunig, P. (ed.) (2014). Nok. African Sculpture in Archaeological Context. Frankfurt: Africa Magna Verlag. ISBN 978-3-937248-46-2
  • Breunig, P. & Rupp, N. (2006). Nichts als Kunst. Archäologische Forschungen zur früheisenzeitlichen Nok-Kultur in Zentral-Nigeria. Forschung Frankfurt 2-3, 73-76.
  • Boullier, C.; A. Person; J.-F. Saliège & J. Polet (2001). Bilan chronologique de la culture Nok et nouvelle datations sur des sculptures. Afrique: Archéologie & Arts 2, 9-28.
  • Fagg, A. (1972). A preliminary report on an occupation site in the Nok valley, Nigeria: Samun Dukiya, AF/70/1. West African Journal of Archaeology 2, 75-79.
  • Fagg, B. (1959). The Nok Culture in prehistory. Journal of the Historical Society of Nigeria 1 (4), 288-293.
  • Fagg, B. (1968). The Nok Culture: Excavations at Taruga. The West African Archaeological Newsletter 10, 27-30.
  • Fagg, B. (1969). Recent work in West Africa: new light on the Nok Culture. World Archaeology 1 (1), 41-50.
  • Fagg, B., (1990): Nok terracottas. Lagos: National Commission for Museums and Monuments.
  • Jemkur, J. (1992). Aspects of the Nok Culture. Zaria.
  • Rupp, N.; Ameje, J.; Breunig, P. (2005). New studies on the Nok Culture of Central Nigeria. Journal of African Archaeology 3, 2: 283-290.
  • Rupp, N.; Breunig, P.; Kahlheber, S. (2008). Exploring the Nok enigma. Antiquity, Project gallery. Online publication
  • Shaw, T., (1981). The Nok sculptures of Nigeria. Scientific American 244(2): 154-166.
  • Tylecote, R. (1975a). The origin of iron smelting in Africa. Westafrican Journal of Archaeology. 5, 1-9.
  • Tylecote, R. (1975b). Iron smelting at Taruga, Nigeria. Journal of Historical Metallurgy 9 (2), 49-56.
  • Olubunmi A.O.(2007) The Rise and Fall of The Yoruba Race, The 199 Publishing Palace ISBN 978-2457-38-8
  • Olubunmi A.O.(2009) On Ijesa Racial Purity, The 199 Publishing Palace ISBN 978-2458-17-1
  • Ayoade J.O.(1983) Introduction To Climatology For The Tropics, John Wiley & Sons ltd UK ISBN 0-471-10407-8

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תרבות הנוק בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Atwood R., The NOK of Nigeria, Archaeological Institute of America
  2. ^ 2.0 2.1 Breunig, P, Nok. African Sculpture in Archaeological Context, Africa Magna Verlag