תרומת גופה למדע
תרומת גופה למדע היא החלטתו של אדם כי לאחר מותו תועמד גופתו לשימושו של מוסד ללימוד או מחקר רפואי. בדרך כלל מורה התורם למסור את גופתו לבית ספר לרפואה, שם היא משמשת לביצוע נתיחות על ידי סטודנטים לרפואה במסגרת לימודי האנטומיה שלהם.
לאחר מסירת גופת התורם למוסד המיועד נעשות בה שם פעולות שימור (בדומה לחניטה) על מנת לאפשר את השימוש בה לפרק זמן ארוך. במסגרתן מוזרקים לגופה חומרים כימיים, המונעים את הריקבון וההתפוררות הטבעיים המתרחשים לאחר המוות. פעולת השימור אורכת מספר חודשים ולאחריה מתחיל השימוש המדעי או הלימודי בה.
לאחר פרק זמן שעליו החליט התורם מסתיים השימוש בגופתו. אז היא מובאת לקבורה או נשרפת בהתאם לרצונו של התורם ובתיאום עם בני משפחתו.
על פי ההלכה היהודית, אסור לבצע שימוש בגוף האדם לאחר מותו. גם כאשר מדובר לצורכי מחקר. אלא אם כן מדובר בצורך פיקוח נפש וודאי[1].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רוני הדר, האריסטוקרטים, באתר הארץ, 15 בספטמבר 2006
- איתי גל, בעקבות צוואת קניוק: מה קורה לגופה שנתרמה למדע?, באתר ynet, 9 ביוני 2013
- גלית עדות, יורם קניוק לא לבד: כך מתבצע הליך תרומת הגוף למדע, באתר מעריב השבוע, 20 ביוני 2013
- מאיה פולק, כך הולכים התורמים, באתר ישראל היום, 6 במרץ 2015
- תרומת גוף למדע, מתוך הספר פניני הלכה
- נוהלי קבלה ומסירת תרומת גופה לצורכי מדע ומחקר לחוג לאנטומיה ואנתרופולוגיה של הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב
- נהלים הקשורים לקבלה ומסירת תרומת גופה לצורכי מדע ומחקר, הפקולטה לרפואה, האוניברסיטה העברית בירושלים
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הלכה ח – תרומת גוף למדע | פרק י"ב – הלכות ניתוחי מתים, באתר פניני הלכה, 12 באוגוסט 2000
