Blood and the Moon

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Blood and the Moon
I


Blessed be this place,
More blessed still this tower;
A bloody, arrogant power
Rose out of the race
Uttering, mastering it,
Rose like these walls from these
Storm-beaten cottages -
In mockery I have set
A powerful emblem up,
And sing it rhyme upon rhyme
In mockery of a time
Half dead at the top.

II

Alexandria's was a beacon tower, and Babylon's
An image of the moving heavens, a log-book of the sun's journey and the moon's;
And Shelley had his towers, thought's crowned powers he called them once.

I declare this tower is my symbol; I declare
This winding, gyring, spiring treadmill of a stair is my ancestral stair;
That Goldsmith and the Dean, Berkeley and Burke have travelled there.

Swift beating on his breast in sibylline frenzy blind
Because the heart in his blood-sodden breast had dragged him down into mankind,
Goldsmith deliberately sipping at the honey-pot of his mind,

And haughtier-headed Burke that proved the State a tree,
That this unconquerable labyrinth of the birds, century after century,
Cast but dead leaves to mathematical equality;

And God-appointed Berkeley that proved all things a dream,
That this pragmatical, preposterous pig of a world, its farrow that so solid seem,
Must vanish on the instant if the mind but change its theme;

Saeva Indignatio and the labourer's hire,
The strength that gives our blood and state magnanimity of its own desire;
Everything that is not God consumed with intellectual fire.

III

The purity of the unclouded moon
Has flung its atrowy shaft upon the floor.
Seven centuries have passed and it is pure,
The blood of innocence has left no stain.
There, on blood-saturated ground, have stood
Soldier, assassin, executioner.
Whether for daily pittance or in blind fear
Or out of abstract hatred, and shed blood,
But could not cast a single jet thereon.
Odour of blood on the ancestral stair!
And we that have shed none must gather there
And clamour in drunken frenzy for the moon.

IV

Upon the dusty, glittering windows cling,
And seem to cling upon the moonlit skies,
Tortoiseshell butterflies, peacock butterflies,
A couple of night-moths are on the wing.
Is every modern nation like the tower,
Half dead at the top? No matter what I said,
For wisdom is the property of the dead,
A something incompatible with life; and power,
Like everything that has the stain of blood,
A property of the living; but no stain
Can come upon the visage of the moon
When it has looked in glory from a cloud.

ויליאם בטלר ייטס, 1933
עטיפת ספר השירים "המדרגה המתפתלת" (1929)

Blood and the Moonעברית: הדם והירח) הוא שיר שחובר ב-1928 על ידי המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס ושפורסם באוסף השירים ה"מדרגה המתפתלת" בשנת 1929, בטרם הודפס מחדש באוסף השירים ה"מדרגה המתפתלת ושירים אחרים" בשנת 1933. ייטס הלחין את השיר ב-1927, בתגובה להתנקשות בחייו של קווין או'היגינס, סגן הנשיא של מדינת אירלנד החופשית, אשר ייטס היה ידוע כמכרו באופן אישי. השיר מכיל נושאים רבים השכיחים בשיריו של ייטס משנות ה-20 ביניהם ניתן לציין את ה"מגדל", התייחסות ל-ת'ור בלילי, שהיה הכותרת של אוסף של שירים שהודפסו שנה לפני שה"דם והירח" פורסם. נושא נוסף המשמש את ייטס בשיר הוא רעיון "הג'ייר הספירלי"[א], אשר היה המוקד העיקרי של השיר "הביאה השנייה", שפורסם ב-1920.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הירצחו של קווין או'היגינס שימש כזרז העיקרי אשר הניע את ייטס לחבר את השיר. כסגן הנשיא וכשר הפנים בממשלת קוסגרייב, או'היגינס אכף את חוק כוחות החירום של הצבא. יתרה מכך, הוא אף הוקיע וגינה את פעילותם של שבעים ושבעה הפעילים הרפובליקנים ה"בלתי-סדירים", כולל הסופר ארסקין צ'ילדרס, אשר רבים מהפעילים הללו, היו חבריו האישיים של או'היגינס ואף היו בני בריתו במהלך מלחמת העצמאות האירית. או'היגינס נרצח בירית רובה על ידי פעיל רפובליקני ב-10 ביולי 1927.[1] כאשר ייטס שמע על דבר הירצחו של או'היגינס, הוא סירב לאכול ובילה את הערב בהליכה לאורך הרחובות עד שהשמש שקעה.[2]

ת'ור בלילי, המודל הפואטי למגדל המוזכר בשירו זה, היה בניין אנגלו-נורמני בן המאה ה-16 ששימש כטירה ואשר שכן בתחומי נחלת ברונות קילטרטאן, אירלנד. הבניין נקרא במקור "טירת איילנדמור" ו "טירת בלילי", אך ייטס שינה את שמו כאשר הוא רכש את הבניין בשנת 1917 עבור £35. ייטס האמין כי המילה "טירה" הייתה יותר מדי מרהיבה עבור המגדל. הוא החליט אפוא, להשתמש במילה "Thoor" כתחליף ראוי לשם הקודם, מאחר שהמילה הייתה מילה מאונגלזת למילה האירית ל "מגדל", 'túr'.[3] ייטס מציין את המקום כמקור ההשראה למסגרת השיר. בחלק העליון של המגדל היה חדר חסר שימוש, אשר השרה על ייטס לכתוב על דימוי החדר הריק הנדון בשורות 8-12:[4]

בשחוק בניתי
סמל רב עוצמה,
כשאני משורר זאת חרוז על גבי חרוז
ובלעג הזמן
הסמל חצי מת בראש.

In mockery I have set
A powerful emblem up
And sing it rhyme upon rhyme,
In mockery of a time
Half dead at the top

בזמן שייטס רכש את המגדל, הוא הכיל בתוכו שבעים ושלוש מדרגות המתוארות בשורות 16-18 של השיר:

אני מצהיר שמגדל זה הוא הסמל שלי; אני מכריז על גרם המדרגות הזה, 
המתעקל, מסתחרר ומתפתל כעל  גרם המדרגות של אבותיי;
בו גולדסמית והכומר, גם ברקלי וגם ברק עברו שם.


I declare this tower is my symbol; I declare
This winding, gyring, spiring treadmill of a stair is my ancestral stair;
That Goldsmith and the Dean, Berkeley and Burke have travelled there

הטירה הייתה מורכבת מארבע קומות. בקומה הראשונה היה חדר האוכל, הסלון נמצא בקומה השנייה. הקומה השלישית הכילה את חדר השינה, והקומה העליונה הכילה את "חדר הזרים" אשר נוסף לו היה גם חדר סודי. נוסף על כך, בקומה זאת של המגדל חלונות גדולים נפתחו לכיוון נהר סטרימסטאון הזורם מלמטה. החלונות מוזכרים בשיר בשורות 43-46:[3]

על החלון המאובק והנוצץ נאחזים להם, 
כנצמדים לשמי אור הירח,
פרפרי גבנון, פרפרי טווס,
גם זוג עשי לילה טס לו בכנפיו.

Upon the dusty, glittering windows cling
And seem to cling upon the moonlit skies,
Tortoiseshell butterflies, peacock butterflies,
A couple of night-moths are on the wing,

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר מסודר בארבעה בתים בעלי חוסר סימטריה, המשתנים בגודל ובמבנה. הבית הראשון מכיל שלושה חלקים בני ארבע שורות בעלות מבנה חריזה של אבבא אשר אינם מכילים הפסקות בין השורות. הבית השני מכיל 18 שורות של טקסט המכיל שישה טרצטים ארוכים, כאשר ישנו שימוש בחריזה של aaa, אשר גורמת לבתים להיראות מאוד שונים על הדף מהבתים הקודמים להם ומהבתים הבאים לאחר מכן. הבית השלישי הוא דוזיין, בלוק ריבועי של שתים עשרה שורות של שירה המורכבות מארבע שורות כל אחת ובעלות פנטמטר כשהן שבות על חריזה של אבבא. הבית הרביעי והאחרון חוזר על המבנה של זה הקודם לו.[5]

ייטס הסביר את מבנה השיר ברומזו כי שורות השיר מסודרות על הדף בצורה חזותית כך שהן ייצגו את התמונות שמתוארות בטקסט. הבית הראשון מסמל את המגדל המוצג בשורה 2. הוא טען שהוא הלחין את השורות האלה, כפי שהן היו אמורות להיראות, ארוכות ודקות על הדף על מנת להשיג את קווי המתאר של המגדל ואת האופן שבו הוא בנוי. הבית השני מייצג את גרם המדרגות המתעקל, מסתחרר ומתפתל המוזכר בשורה 17, מה שיכול להסביר את העובדה כי הבית חסר סימטריה בינות לשורות שלו, אשר נראה כי הן מתרחבות באורכים שונים על הדף בצורה שלא נראתה בבתים האחרים. בתים שלוש וארבע, זהים בצורתם ובמראם על הדף ומייצגים שתי דרכים להסתכל על חלונות המגדל. הבית השלישי מסמל את החלונות הנוצצים מאור הירח החודר מבעד לזכוכית והבית הרביעי מייצג את פנים החדר המאובק אשר בו נאחזים הפרפרים הלכודים.[6]

נושאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מבקר הספרות נורת'רופ פריי, "הדם והירח" מנסה להציג את ההישגים של התרבות באמצעות משל, המתאר את החלק העליון של המגדל כאותו חלק שהחברה בונה ההופך להיות סמל למוות ולריקבון. בשיר, הפרפרים המגיעים לחלק העליון של המגדל, אינם מסוגלים לברוח דרך החלון ונפוצים לכל עבר ברחבי החדר. הבית השני מוקדש לתיאור אמצעים אחרים שמשוררים עשו בהם שימוש כדי לנסות להסביר את הניסיון הפרטי שלהם לבנות מגדלים משלהם כדי לרומם את התרבות דרך שירה רק כדי לגלות את עצמם וג'ונתן סוויפט בפרט, נגררים חזרה "לתוך האנושות".[7]

היסודות המנוגדים של הדם המתואר בשורה 3, וה"טוהר" של בהירות הירח בשורה 30 מייצגים את הנושא העיקרי של היצירה. פני השטח של הירח נראים כבלתי משתנים, זאת בניגוד לכדור הארץ, אשר הוכתם זה מכבר בדמם של בני האדם כתוצאה מ"הכוח היהיר". כיוון שהשיר מדבר על טהרתם של פני הירח, בבית השלישי, הלן ונדלר מציעה כי השיר מרחיב את הניגוד בין פני הקרקע של הירח לאלו של כדור הארץ, כדי להדגיש את ההבדל בין "בני התמותה לבין הבלתי ניתן להשחתה". עם זאת, היא קובעת בנוסף כי נושא החיים והמוות של השיר הזה משתנה מבחינת המיקוד בבית האחרון כשהמשורר מדבר על הפרפרים הלכודים, אשר "מציג לנו, הקוראים את השיר, את הפאתוס של החיים, ולא את הטבע האלים", כהגדרתה.[8]

תגובת המבקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרו ייטס, מבקר הספרות הרולד בלום מתאר את השיר כשיר נפלא, אך אמנם תיאטרלי. תוך שהוא מצביע על כך שהבית השני הוא החלק היחיד של השיר הזה אשר נכשל בהשגת המטרה, אותה כינה טירוף "פסאודו-סוויפטיאני".[9] ונדלר נותנת גם היא את תגובתה שלה, באומרה על הבית השני, כי העובדה היא שהוא הבית היחיד שיש בו הפסקות בין השורות, כמו גם חוסר ההתאמה של צורתו ביחס לבתים האחרים. בלום, לעומתה, משתמש בבעיה הטמונה בבית השני של השיר ואף מדגיש כדי להראות שבשיר ישנם פגמים שאינם קיימים ביצירות אחרות שייטס כתב באותה תקופה וטוען כי בעוד שהשיר מייצג ניסיון כן של המשורר, "העוצמתיות חסרה בו".[9]

הפניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Bloom, Harold. Yeats. Oxford University Press, 1972 ISBN 978-0-19-501603-1.
  • Bornstein, George. "Yeats and Romanticism". The Cambridge Companion to W. B. Yeats. Ed Majorie Howes, John Kelly.Cambridge University Press, 2006 ISBN 978-0-521-65089-2.
  • Bushrui, Suheil B. and Tim Prentki. An International Companion to the Poetry of W.B. Yeats Rowman & Littlefield, 1990 ISBN 978-0-389-20905-8.
  • Finneran, Richard J. and George Mills Harper. "Notes". The Collected Works of W.B. Yeats, Volume X: Later Articles and Reviews: Uncollected Articles, Reviews, and Radio Broadcasts Written After 1900. Scribner, 2000 ISBN 978-0-684-80727-0.
  • Frye, Northrop. "The Top of the Tower: A Study of the Imagery of Yeats".Stubborn Structure. Methuen Young Books 1970 ISBN 978-0-416-07510-6
  • Jeffares, Norman. W.B. Yeats: Man and Poet. Macmillan, 1996 ISBN 978-0-312-15814-9.
  • Vendler, Helen.Our Secret Discipline: Yeats and the Lyric Form. Harvard University Press, 2007 ISBN 978-0-674-02695-7.

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הג'ייר (באנגלית: gyre), שצורתו היא צורת מעגל או חרוט, מופיע רבות בשיריו של ייטס והוא פותח כחלק מהמערכת הפילוסופית שהותוותה בספרו "חזון". בשלב הראשון, ייטס השתמש בשלבי הירח כדי לבטא את אמונתו שההיסטוריה מורכבת מעידני זמן, אך מאוחר יותר הסתמך על הג'ייר כדוגמה שימושית יותר. הוא בחר בדימוי של שני ג'יירס (ספירלות) השלובים זה בזה - אשר מבחינה חזותית נראים כשתי ספירלות חרוטיות מצטלבות - כדי לסמל את אמונתו הפילוסופית כי את כל התופעות ניתן לתאר במונחים של מעגלים מחזוריים. הנשמה (או הציוויליזציה, העידן ההיסטורי, וכך הלאה) תנוע מהנקודה הקטנה ביותר של הספירלה לנקודה הגדולה ביותר, לפני שהיא תעבור לאורך הג'ייר הנגדי לו. למרות שזהו רעיון קשה לתפיסה בצורה מופשטת, לדימוי הזה יש לוגיקה כשהוא מיושם לגבי הגאות והשפל (waxing and waning) של עידן היסטורי ספציפי. כנ"ל לגבי התפתחות החיים האנושיים מנעורים לבגרות לגיל זקנה. סמל הג'יירס (ספירלות) השלובים זה בזה, חושף את אמונתו של ייטס בגורל ובדטרמיניזם היסטורי כמו גם את גישתו הרוחנית ביחס להתפתחות הנשמה, מאחר שלפי ייטס כל היצורים והאירועים חייבים להתפתח בהתאם לצורת החרוט. תוך שהוא משתמש בדימוי זה, ייטס כלל התייחסות בשיריו לכל מחשבתו הפילוסופית לגבי ההיסטוריה והספיריטואליות. The Symbolism of W. B. Yeats's poetry - The Symbol of the Spiral Gyre

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Finneran 2000 pp.392–393
  2. ^ Jeffares 1996 p.255
  3. ^ 1 2 Bushrui 1990 pp.70–71
  4. ^ Bornstein p.28
  5. ^ Vendler 1972 pp.80–81
  6. ^ Vendler 1972 pp.81
  7. ^ Frye 1970 p.273
  8. ^ Vendler 1972 pp.85–86
  9. ^ 1 2 Bloom 1972 pp.377–378