ג'ונתן סוויפט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ג'ונתן סוויפט
Jonathan Swift
Jonathan Swift by Charles Jervas detail.jpg
לידה 30 בנובמבר 1667
דבלין, ממלכת אירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 באוקטובר 1745 (בגיל 77)
דבלין, אירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת אירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה St Patrick's Cathedral עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים וויתהאבן עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה טריניטי קולג'
קולג' הרטפורד עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע משורר, מחבר רומנים, סאטיריקן, פילוסוף, פעיל זכויות אדם, pamphleteer, כהן דת, סופר, כותב מדע בדיוני, מסאי, פובליציסטיקה, סופר ילדים עריכת הנתון בוויקינתונים
בן/בת זוג Esther Johnson עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Jonathan Swift signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
ג'ונתן סוויפט

ג'ונתן סוויפטאנגלית: Jonathan Swift;‏ 30 בנובמבר 1667 - 19 באוקטובר 1745), היה סופר, משורר, סאטיריקן, מסאי ואיש כמורה אנגליקני, ממוצא אירי-אנגלי. חיבורו המפורסם ביותר הוא הספר "מסעות גוליבר", שבמקורו לא נכתב כלל עבור ילדים, אלא כסאטירה על החברה האנגלית, גם אם במהלך השנים עובד הספר פעמים רבות כספר ילדים.[1] למרות שפרסם יצירות רבות, אף לא אחת מהן התפרסמה בשמו האמיתי. השם הספרותי שהרבה להשתמש בו הוא: Isaac Bickerstaff.

סוויפט נחשב לאחד מהסאטריקנים הגדולים ביותר שקמו לפרוזה האנגלית.[2] "מסעות גוליבר" נמנה במקום השלישי ברשימת 100 הספרים הטובים בעולם של הגרדיאן[3]

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוויפט נולד להורים אנגלים שעבדו בדבלין, בירת אירלנד. אביו, עורך הדין ג'ונתן סוויפט, מת מספר חודשים לפני לידת בנו, והותיר את אשתו וילדיו במצב כלכלי קשה. סוויפט נשלח להתחנך אצל דודו, שדאג לחינוכו בבתי הספר הטובים באירלנד. הוא בילה את ילדותו בבית הספר היסודי "קילקני" ואת נעוריו ב"טריניטי קולג'", שם השלים את התואר הראשון במדעי הרוח, על אף שלא הצטיין בלימודיו.[2]

לאחר שהחל את לימודיו בקולג' לתואר השני, נאלץ סוויפט לעזוב את אירלנד ולמצוא מקלט באנגליה עקב המהומות שפרצו בדבלין על רקע המהפכה המהוללת באנגליה. הוא הצטרף לאחוזתו של ויליאם טמפל, מדינאי ומסאי מוערך, קרוב משפחה רחוק מצד אמו, ועבד שם כמזכירו האישי עד שנת 1699, מועד פטירתו של טמפל. [2]

טמפל היה עסוק בכתיבת זכרונותיו והכנת חיבוריו להדפסה וסוויפט עזר לו בכך. פעמיים ביקר סוויפט באירלנד במהלך שהותו אצל טמפל, ובביקור השני הוא הוסמך ככומר אנגליקני. ספרייתו העשירה של טמפל הרחיבה את הידע והאינטלקט של סוויפט, ושם גם השלים את תארו השני באוניברסיטת אוקספורד. בביתו של טמפל פגש את אסתר ג'ונסון, בתה של סוכנת הבית, שמערכת היחסים ביניהם נמשכה לאורך שנים. השיר "סטלה" מוקדש לה. תחילה הרבה לכתוב שירים, אך רק כשעבר לכתיבת פרוזה בא כשרון הכתיבה הסאטירי והשנון שלו לידי ביטוי הולם.

לאחר פטירתו של טמפל חזר סוויפט לדבלין ושימש ככומר וכמזכיר לרוזן מברקלי. הוא המשיך לבקר מדי פעם בלונדון, וזכה שם להכרה גדולה בזכות חוכמתו וכישוריו הספרותיים.

בשנת 1704 פרסם בעילום שם את ספרו: A Tale of A Tub (מעשה בגיגית) שהינו אחת מיצירותיו המרשימות. הספר עוסק בשחיתויות הרבות שקיימות בדת ובחשיפת השקרים שכרוכים בטקסי הפולחן. היצירה מצטיינת בחריפות הסאטירית של המחבר ושליטתו בז'אנר הפרודי.[2]

שנינותו יוצאת הדופן של סוויפט, דעותיו הקיצוניות וסגנונו חסר המעצורים, הפכו אותו מצד אחד לאדם מוערך ואהוד מאוד, ומצד שני, בר פלוגתא שנוא מאוד, בעת ובעונה אחת. הוא היה חבר בכמה מהחוגים הספרותיים המובילים, ביניהם החוג אליו היו שייכים גם אלכסנדר פופ, ויליאם קונגריב, ג'וזף אדיסון וסר ריצ'רד סטיל. כמו כן היה פעיל מאוד בזירה הפוליטית. הוא נעזר בכתיבתו החריפה כדי לתקוף את אויביו הפוליטיים. דבר זה גרם לעיכוב קידומו בכנסייה ולחזרתו שוב ושוב לאירלנד, מקום בו הרגיש אומלל. אולם גם באירלנד הפך מעורב בחיים הפוליטיים והייתה לו השפעה רבה בהשראה שסיפק למרד האירי נגד אנגליה. בזכות תרומתו הרבה למטרה האירית הפך סוויפט לגיבור אירי, על אף מוצאו האנגלי.

בזכות התיעוד הנרחב שהשאיר סוויפט על חייו, יש בידינו מידע רב על-אודותיהם, במידה רבה יותר מאשר על רבים מבני זמנו. אף על פי כן, נותרו הפרטים על חיי המשפחה שלו בגדר חידה.[4] חוקרים רבים רואים בכך את הסיבה העיקרית לציניות שלו ולהתנגדותו להינשא ולהוליד ילדים.

International Mag Jonathan Swift.jpg

יחסיו עם נשים היו מורכבים ופעמים רבות מצאו ביטוי ביצירותיו. היו שלוש נשים עיקריות בחייו: ג'יין וורינג (ורינה), אסתר ג'ונסון (סטלה) ואסתר ואנהומריג (ונסה). סוויפט התאהב בוורינה כאשר היה כומר צעיר בקהילה הקטנה של קילרות. סירובה להינשא לו עשוי להיות הסיבה להחלטתו לא להינשא לעולם. סטלה הייתה בת שלוש-עשרה כאשר פגש אותה בביתו של מיטיבה – ויליאם טמפל. הוא הוקסם מהאינטליגנציה הגבוהה ומיכולות השיחה יוצאות הדופן שלה. ידידותם האמיצה נמשכה מעל שלושים שנה והסתיימה כאשר מתה סטלה, בשנת 1728. סוויפט החשיב מאוד את ידידותה של סטלה, ודאג לנקוט בצעדים כדי להבטיח שהיא תמיד תהיה קרובה אליו. הוא כתב לה שירים רבים, התכתב איתה בקביעות וכתב יומן שהיה ממוען אליה. למרות חיבתו כלפיה ואהבתה אליו, אין הוכחה שהם נישאו, גם אם קיימת טענה שהם נישאו בשנת 1716. ונסה הייתה בת עשרים בשנת 1708, כאשר סוויפט פגש אותה לראשונה בלונדון. היא התאהבה בו ועקבה אחריו עד לאירלנד, אך הוא לא היה מעוניין ביחסים מעבר לידידות, כפי שהוא הבהיר בשיר משנת 1727קדנוס וונסה – אשר כתב עבורה.

במהלך חייו סבל מהתקפים חזקים של מחלת מנייר, אשר תסמיניה כוללים סחרחורת, בחילה והתחרשות. לקראת סוף חייו החל לסבול גם מאובדן זיכרון, ראייה חלשה ומצבו הנפשי הידרדר. הוא בילה את רוב זמנו בבדידות והתנהגותו הפכה קפריזית. בשנותיו האחרונות מונו לו אפוטרופוסים ובשנת 1742 ביקשו אפוטרופוסיו מהרשויות להכיר בו כבלתי שפוי. הוא מת בשנת 1745 ונקבר בקרבת סטלה. מעל קברו הוצב האפיטף הלטיני אשר כתב בעצמו למטרה זו: ‎Ubi saeva indignatio ulterius cor lacerare nequit‎ - "המקום שבו התרעומת לא תוכל עוד לקרוע את לבו".

מסעי גוליבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מסעי גוליבר

הספר פורסם בשנת 1726.[2] במאה ה-18 לא הייתה עדיין קיימת ספרות ילדים כמערכת נפרדת בתרבות.[5] סוויפט כתב את הטקסט כסאטירה חברתית חריפה, שלא נועדה לילדים מלכתחילה. הוא כתב את הספר הבדיוני כתיאור של סיפור מסע אותנטי, ככביכול, בארבע ארצות, תוך כדי הקפדה על תיאוריהם של גיבורי הארצות המתויירות. גם היובש הדייקני לא תאם את דרך הסיפור לילדים.

במסעו בארצות השונות נתקל גוליבר בתכונות, טעויות ושטויות שמאפיינות את המין האנושי כולו; המלחמות, חילוקי הדעות, חסרונם של ההיגיון והשכל הישר, חוסר הגינות, שחיתויות וכדומה. סוויפט משיג את האפקט הסאטרי הנדרש באמצעות סיפור הרפתקאות תמים לכאורה, שאינו מותיר כל ספק באשר לאנלוגיה המתבקשת בינו ובין ההתנהגות האנושית.

לאחר שהספר נמכר בסדרת הספרים בפרוטה, שאותם קראו בשקיקה גם הילדים, החלו בהדרגה לעבד את הספר כדי שיתאים לספרות ילדים, ולעיתים קרובות קיצרו, שינו והוסיפו, כיד הדמיון הטובה על ההוצאות והמתרגמים למיניהם.[6]

הספר נחשב, מחד גיסא, ליצירה המבריקה ביותר של סוויפט, ומאידך גיסא, ליצירה המרירה והקונטרוברסלית שבין הסאטירות שלו.[2] היא צמחה על רקע השורשים הראציונליים שאפיינו את אנגליה במאה ה-17. ההדגשה על רמת המוסר וההיגיון הפשוט, לעומת חוסר האמון ברגשנות יתר, העניקו לו את הסטנדרטים על פיהם הוא העריך את הטבע האנושי. עם זאת מצטיינות יצירותיו המגוונות בתיאור ספרותי אמין של חולשות אנוש ודמיון סאטירי נוקב.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על שמו של ג'ונתן סוויפט נקרא מכתש סוויפט שעל פני דימוס, אחד משני ירחי המאדים.

מבחר ספרים ומאמרים (בשפת המקור)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • A Tale of a Tub, 1704
  • Gulliver's Travels, 1726
  • Modest Proposal, 1724
    • Ode to the Athenian Society", Swift's first publication, printed in The Athenian Mercury in the supplement of Feb 14, 1691.
    • Poems of Jonathan Swift, D.D. Texts at Project Gutenberg: Volume One, Volume Two
    • "Baucis and Philemon" (1706–1709): Full text: Munseys
    • "A Description of the Morning" (1709): Full annotated text: U of Toronto; Another text: U of Virginia
    • "A Description of a City Shower" (1710): Full text: U of Virginia
    • "Cadenus and Vanessa" (1713): Full text: Munseys
    • "Phillis, or, the Progress of Love" (1719): Full text: theotherpages.org
    • Stella's birthday poems:
      • 1719. Full annotated text: U of Toronto
      • 1720. Full text: U of Virginia
      • 1727. Full text: U of Toronto
    • "The Progress of Beauty" (1719–1720): Full text: OurCivilisation.com
    • A Meditation upon a Broom-stick" (1703–1710): Full text: Project Gutenberg
    • "A Tritical Essay upon the Faculties of the Mind" (1707–1711): Full text: Jonathan Swift Archives, King's College London[44]
    • The Bickerstaff-Partridge Papers (1708–1709): Full text: U of Adelaide
    • "An Argument Against Abolishing Christianity" (1708–1711): Full text: U of Adelaide
    • The Intelligencer (with Thomas Sheridan) (1719–1788): Text: Project Gutenberg
    • The Examiner (1710): Texts: Ourcivilisation.com, Project Gutenberg

מיצירותיו הבולטות (בעברית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קרב הספרים (1697) - ביקורת של סוויפט על המלחמה שניטשה בזמנו בין אלו שהאמינו בעליונות אנשי העת העתיקה לבין אלו שהאמינו בעליונות אנשי העת החדשה.
  • מעשה בגיגית (1704) - משל סאטירי משעשע ובו מתואר ניצול מושחת של הדת אירוניה, לצד פארודיה על האבסורד שבספרות.
  • מסעי גוליבר (1726) - סיפור הרפתקאות של מסע לארצותיהם של ננסים, ענקים, אנשי מדע החיים באי מעופף וסוסים מדברים, שחברתם התרבותית מוצגת בניגוד לחברה הברברית של בני האדם שחיים בקרבם. ארבעת המסעות מהווים סאטירה נוקבת על המין האנושי, אולם היצירה מכילה גם חלקים המרמזים שסוויפט היה מיזנתרופ, פסימיסט וציניקן, כפי שנאמר עליו לא פעם.
  • הצעה צנועה (1729) - פמפלט סאטירי המבקר את היחס לאירים על ידי הצעה רציונלית וכביכול רצינית להתמודד עם ריבוי האוכלוסייה באירלנד באמצעות קניבליזם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ונתן סוויפט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זהר שביט, מעשה ילדות; מבוא לפואטיקה של ספרות ילדים, האוניברסיטה הפתוחה, 1996, עמ' 341
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 Jonathan Swift, Encyclopaedia Britannica
  3. ^ , The Guardian, 2015: The 100 best novels written in English: the full list
  4. ^ Leo Damrosch, "Jonathan Swift: his life and his work", Barnes And Noble
  5. ^ זוהר שביט, מעשה ילדות... עמ' 342
  6. ^ זוהר שביט, מעשה ילדות... עמ' 364-339