Dixie Dregs

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Dixie Dregs
אנדי ווסט ואלן סלואן מופיעים עם "Dixie Dregs", ‏1999
מוקד פעילות ארצות הבריתארצות הבריתאוגוסטה, ג'ורג'יה
שנות פעילות 1970 - היום
סוגה רוק כבד
רוק
ג'אז
רוק דרומי
ג'אז רוק
פיוז'ן
רוק מתקדם
רוק אינסטרומנטלי
חברת תקליטים Capricorn Records, אריסטה רקורדס
www.stevemorse.com
חברים
סטיב מורס
רוד מורגנשטיין
דייב לארו
ג'רי גודמן
חברים לשעבר
אנדי ווסט
פרנק בריטינהם
דייב מורס
ג'וני קאר
מארק פאריש
אלן סלואן
בארט יארנול
גילברט פרייר
פרנק ג'וזפס
סטיב דוידובסקי
טי לאביץ
מארק או'קונור

Dixie Dregs היא להקה אמריקאית שהקומה ב-1970. הלהקה ידועה במוזיקה הייחודית שלה המשלבת אלמנטים מז'אנרים שונים כגון רוק כבד, ג'אז, בלוגראס ומוזיקה קלאסית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"Dixie Dregs" התפתחה מלהקה אחרת בשם "Dixie Grit" אותה הקימו הגיטריסט סטיב מורס ונגן הבס אנדי ווסט ב-1970. בלהקת "Dixie Grit" היו חברים אחיו הגדול של מורס, דייב, כמתופף, פרנק בריטינהם כסולן וכגיטריסט מלווה וג'וני קאר על הקלידים. זמן קצר לאחר שסטיב מורס רשם את עצמו ל"אוניברסיטת מיאמי למוזיקה", חדלה הלהקה מלהתקיים. ווסט ומורס הופיעו יחד כדואט, כשהם מכנים את עצמם "Dixie Dregs".

ב-1973, הצטרפו לשניים הכנר אלן סלואן, המתופף רוד מורגנשטיין ונגן האורגן פרנק ג'וזפס. במהלך 1975 עסקה הלהקה בהקלטות חומרים עבור אלבומה הראשון, וב-1976 יצא אלבום הבכורה שלה "The Great Spectacular".

בסוף 1976, הוחתמה הלהקה על ידי חברת התקליטים "Capricorn Records", ושנה לאחר מכם הוציאה את אלבומה השני "Free Fall", בו השתתף כנגן קלידים סטיב דוידובסקי. אלבום זה זכה לתגובות חיוביות ממבקרי מוזיקה[1]. מיד לאחר הוצאת האלבום פרש דוידובסקי מהלהקה, ואת מקומו תפס מארק פאריש. הצלחת "Free Fall" הובילה את הלהקה לכתיבת אלבומם השלישי "What If" שיצא ב-1978, וזכה לביקורות חיוביות ביותר[2]. אלבום זה סימן את פריצתה של הלהקה לתודעה הציבורית. על הפקת האלבום היה מופקד המפיק המפורסם קן סקוט. לאחר הוצאת האלבום, ערכה הלהקה לראשונה מסעי הופעות ברחבי ארצות הברית.

באפריל 1979 יצא אלבומם הרביעי "Night of the Living Dregs", שהיה מועמד לפרס גראמי בקטגוריית "ביצוע הרוק האינסטרומנטלי הטוב ביותר", בו זכתה לבסוף להקת Wings של פול מקרטני. אלבום זה הכיל חומרים מהקלטות האולפן של הלהקה וכן קטעים אותם ביצעה הלהקה בפסטיבל הג'אז במונטרה שנערך ביולי 1978. גם אלבום זה כקודמו הופק על ידי קן סקוט.

באוקטובר 1979, הכריזה חברת התקליטים "Capricorn Records" על פשיטת רגל, ובינואר 1980 הוחתמה הלהקה על ידי "אריסטה רקורדס" על חוזה של שלושה אלבומים. באותה התקופה, פרש הקלידן מארק פאריש, והוחלף על ידי טי לאביץ. מאוחר יותר באותה שנה, הוציאה הלהקה את אלבומה החמישי "Dregs of the Earth" שזיכתה את הלהקה במועמדות נוספת לפרס הגראמי בקטגוריית "ביצוע הרוק האינסטרומנטלי הטוב ביותר".

באלבום השישי "Unsung Heroes" שיצא ב-1981, שינתה הלהקה את שמה ל-The Dregs, במאמץ לזכות בתשומת לב ציבורית. לאחר יציאת האלבום עזב הכנר אלן סלואן את הלהקה, ובמקומו נכנס מארק או'קונור.

ב-1982 יצא אלבומה השביעי "Industry Standard", שזכה לביקורות נלהבות[3]. האלבום הציג לראשונה ליריקה בשיריו, בשונה מאלבומיה הקודמים של הלהקה שהכילו מוזיקה אינסטרומנטלית בלבד. הסולנים-אורחים באלבום היו פטריק סימונס מלהקת The Doobie Brothers ואלכס לייגרטווד מלהקת סנטנה. אלבום זה זיכה את הלהקה במועמדות שלישית לפרס הגראמי.

ניסיונותיה הנואשים של הלהקה לזכות בהצלחה מסחרית ותשומת לב תקשורתית וציבורית, כמו שינוי שמם, הכנסת סולן ועריכת מסעי הופעות חיות, כשלו והלהקה התפרקה כשחבריה פונים לפרויקטים אישיים.

במהלך השנים התאחדו חברי הלהקה מספר פעמים להופעות חיות, שלשיאם הגיעו ב-1992 בהוצאת אלבום ההופעה "Bring 'em Back Alive". ב-1994 התאחדו על מנת להוציא את אלבומם השמיני "Full Circle", שיצא תחת הלייבל הקודם שלהם "Capricorn Records".

הלהקה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברי הלהקה שומרים כיום על קשר רופף, ומתכנסים להופעות חיות ולעיתים נדירות יותר להקלטת חומרים באולפן.

סגנון מוזיקלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהקה שומרת על סגנון מוזיקלי ייחודי, המשלב אלמנטים מקשת רחבה של סגנונות מוזיקליים: מרוק כבד ורוק מתקדם ועד ג'אז, בלוגראס ומוזיקה קלאסית. למעשה, ניתן להגדיר את הלהקה כ"להקת פיוז'ן". נגינתה של הלהקה היא לרוב אינסטרומנטלית, ועושה שימוש רחב בכינור וגיטרה בס.

חברי הלהקה לאורך השנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כינור קלידים גיטרה
  • אלן סלואן: 1973-1981, 1988-1992
  • מארק או'קונור: 1981-1982
  • ג'רי גודמן: 1992-הווה
  • ג'וני קאר: 1970
  • מארק פאריש: 1970-1971, 1973, 1977-1978
  • פרנק ג'וזפס: 1974-1975
  • סטיב דוידובסקי: 1975-1977
  • טי לאביץ: 1978-2010
  • ג'ורדן רודס: 1994 (ממלא מקום בלבד)
גיטרה בס תופים
  • אנדי ווסט: 1970-1988
  • דייב לארו: 1988-הווה
  • דייב מורס: 1970-1971
  • בארט יארנול: 1973
  • גילברט פרייר: 1973

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Great Spectacular - ‏(1976)
  • Free Fall - ‏(1977)
  • What If - ‏(1998)
  • Night of the Living Dregs - ‏(1979)
  • Dregs of the Earth - ‏(1980)
  • Unsung Heroes - ‏(1981)
  • Industry Standard - ‏(1882)
  • Off the Record - ‏(1988) (מיני אלבום)
  • Full Circle - ‏(1994)

אלבומי הופעות חיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Bring 'Em Back Alive - ‏(1992)
  • King Biscuit Flower Hour Presents - ‏(1997)
  • 'California Screamin - ‏(2000)
  • !From the Front Row... Live - ‏(2003) (DVD)

אלבומי אוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • the Best of the Dregs: Divided We Stand - ‏(1989)
  • 20th Century Masters: The Best of the Dixie Dregs - ‏(2002)

סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Sects, Dregs and Rock 'n' Roll - ‏2002 (DVD)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא Dixie Dregs בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏Free Fall - Review, באתר AllMusic
  2. ^ What If - Review, באתר "AllMusic"
  3. ^ Industry Standard - Review, באתר "AllMusic"