דואט

ערך זה עוסק ביצירה מוזיקלית. אם התכוונתם למושג בכימיה הנקרא "כלל הדואט", ראו כלל האוקטט.

דּוּאֵט (מאיטלקית, duetto; בעברית: דּוּאִית^[1]) היא יצירה מוזיקלית, המיועדת לביצוע על ידי שני מוזיקאים. המונח מתייחס בדרך כלל לקטע ווקלי או ליצירה לפסנתר. כשמדובר בכלי נגינה אחרים, המילה duo היא הרווחת בשימוש. קטע מוזיקלי שמבוצע על ידי שני פסנתרנים על אותו פסנתר נקרא דואט, אך קטע כזה שמבוצע על שני פסנתרים שונים נקרא duo. במוזיקת הרנסאנס, המושג "ביסיניום" (Bicinium) התייחס לסוג מיוחד של דואט ששימש ככלי להוראת מוזיקה, והושר על ידי מורה ותלמיד בצוותא.

הרכב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדואט לשני המבצעים יש את אותה חשיבות ביצירה.

"דואט" משמש גם כפועל לפעולה של ביצוע דואט מוזיקלי, או בשפת הדיבור כשם עצם להתייחס למבצעי דואט.

יצירה המבוצעת על ידי שני פסנתרנים על אותו הפסנתר נקראת "דואט פסנתר" או "פסנתר בארבע ידיים"^[2] יצירה לשני פסנתרנים המופיעים יחד על פסנתרים נפרדים היא "צמד פסנתרים". הרכב מוזיקלי עם יותר משני כלי סולו או קולות נקרא טריו, רביעייה, חמישייה, סקסטה, ספטה, אוקטט וכו'.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשמוצרט היה צעיר הוא ואחותו מריה ניגנו דואט מהלחן שלו בשנת 1765. ארבע הידיים, שתוארו כדואט, היה ברבים מיצירותיו שכללו חמש סונטות; סט וריאציות, שני מבצעים וכלי נגינה אחד, וסונטה לשני פסנתרים. הסונטה או הדואט הראשונה שפורסמה הייתה ב-1777.^[3]

במוזיקת הרנסאנס, דואט שנועד במיוחד ככלי הוראה, שיבוצע על ידי מורה ותלמיד, נקרא bicinium (ראה אטיוד).

באופרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דואטים תמיד היו חלק ממבנה האופרות. אופרות מתחילת מהאה ה-16 כמו L'Orfeo ו- L'incoronazione di Poppea כוללות דואטים לאורך ההופעה. באיטליה של המאה ה-17 נעשה שימוש לעיתים קרובות בדואטים בסצנות קומיות בתוך אופרות רציניות. בצרפת הבארוק הדואט היה פופולרי בטרגדיות, כמו שירי נקמה ועימות. דואט האהבה התאפיין בשירה בהרמוניות צמודות של 3 ו-6, המסמלות אחדות לאחר עימות.^[4]

דואטים אופראיים מפורסמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תומאס שו - האי של מרגריט הקדושה - דואט מערכה ראשון 'אהבתי, משעה לשעה'

לה קלמנזה די טיטו מאת וולפגנג אמדאוס מוצרט
La Cenerentola מאת ג'ואכינו רוסיני
הפוריטנים של וינצ'נזו בליני
Don Pasquale מאת Gaetano Donizetti
לה טרוויאטה מאת ג'וזפה ורדי
אאידה של ג'וזפה ורדי
מפיסטופלה של אריגו בויטו
Manon Lescaut מאת ג'אקומו פוצ'יני
Madama Butterfly מאת ג'אקומו פוצ'יני
ל'אמיקו פריץ מאת פייטרו מסקגני

במוזיקת פופ[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך המאה ה-20 דואטים היו נפוצים במוזיקה הפופולרית של התקופה. כמה שירים נכתבו כדי להישמע כשיחות, כמו "מותק, קר בחוץ". אחרים הוצגו סביב נושא, למשל ניו יורק ב"אמפייר סטייט אוף מיינד". מדי פעם דואטים הם אימפרוביזציה בין אמנים, כמו "Under Pressure". על פי הדיווחים, דייוויד בואי ופרדי מרקיורי הלחינו את המילים תוך יום על ידי אימפרוביזציה משותפת.^[5]