F

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Ff
Ff
אלפבית לטיני
Aa Bb Cc Dd Ee Ff Gg
Hh Ii Jj Kk Ll Mm Nn
Oo Pp Qq Rr Ss Tt Uu
  Vv Ww Xx Yy Zz  

F היא האות השישית באלפבית הלטיני, נהגית כפ"א רפויה, כלומר עיצור שפתי-שיני, חוכך, אטום (/IPA: /f).

האטרוסקים היו אלה שהמציאו את הדיגרף הזה; F עצמה סימלה את /w/ בשפה האטרוסקית כמו ביוונית (שם האות F, אשר נקראה דיגמא ביוונית, נעלמה בעקבות היעלמותה של ההברה /w/ מהשפה). מקורה של F הוא באות השמית וו (wâw) אשר גם ייצגה /w/ ובמקור ייצגה כנראה וו או אלה.

ייצוגים נוספים של האות F[עריכת קוד מקור | עריכה]

באלפבית פונטי מיוצגת האות על ידי המילה "פוקסטרוט" (Foxtrot).

ב-ASCII מיוצגת האות על ידי 70 (F) ו-102 (f).

בקוד מורס מיוצגת האות על ידי שתי נקודות, קו ונקודה:

··-·

בכתב ברייל:

Braille F6.svg

דגל הסימון הבינלאומי הימי של האות F:

ICS Foxtrot.svg

התפתחות האות F[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרוטו שמי פיניקי יווני אטרוסקי W אטרוסקי F לטיני F
וו פרוטו שמית וו פיניקית דיגמא יוונית W אטרוסקית F אטרוסקית F לטינית

משמעויות של האות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהקשרים מסוימים, F יכולה לסמל:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא F בוויקישיתוף