F

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Ff
Ff
אלפבית לטיני
Aa Bb Cc Dd Ee Ff Gg
Hh Ii Jj Kk Ll Mm Nn
Oo Pp Qq Rr Ss Tt Uu
  Vv Ww Xx Yy Zz  

האות F היא האות השישית באלפבית הלטיני, נהגית כפ"א רפויה, כלומר עיצור שפתי-שיני, חוכך, אטום (/IPA: /f).

האטרוסקים היו אלה שהמציאו את הדיגרף הזה; F עצמה סימלה את /w/ בשפה האטרוסקית כמו ביוונית (שם האות F, אשר נקראה דיגמא ביוונית, נעלמה בעקבות העלמותה של ההברה /w/ מהשפה). מקורה של F הוא באות השמית וו (wâw) אשר גם ייצגה /w/ ובמקור ייצגה כנראה וו או אלה.


ייצוגים נוספים של האות F[עריכת קוד מקור | עריכה]

באלפבית פונטי מיוצגת האות על ידי המילה "פוקסטרוט" (Foxtrot).

בASCII מיוצגת האות על ידי 70 (F) ו-102 (f).

בקוד מורס מיוצגת האות על ידי שתי נקודות, קו ונקודה:

··-·

בכתב ברייל:

Braille F6.svg

דגל הסימון הבינלאומי הימי של האות F:


ICS Foxtrot.svg

התפתחות האות F[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרוטו שמי פיניקי יווני אטרוסקי W אטרוסקי F לטיני F
וו פרוטו שמית וו פיניקית דיגמא יוונית W אטרוסקית F אטרוסקית F לטינית

משמעויות של האות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהקשרים מסוימים, F יכולה לסמל: