Fall Brawl (1998)
| Fall Brawl (1998) | ||
|---|---|---|
 הפוסטר הרשמי של האירוע בכיכובם של גולדברג וסטינג | ||
| מידע | ||
| ארגון | WCW | |
| מותג(ים) | WCW nWo | |
| תאריך | 13 בספטמבר 1998 | |
| עיר | וינסטון סיילם, קרוליינה הצפונית | |
| אולם | לאורנס ג'ואל וטרנס ממוריאל קולוסיאום | |
| מספר צופים | 11,528 | |
| סיסמה פרסומית | .No Retreat. No Surrender .One Rule: Take No Prisoners | |
| סדרת אירועי שלם וצפה של ה-WCW | ||
| רוד ווילד | Fall Brawl (1998) |
האלווין האבוק |
| סדרת אירועי Fall Brawl | ||
| 1997 | Fall Brawl (1998) |
1999 |
(1998) Fall Brawl היה אחד מאירועי השלם וצפה של ארגון ההיאבקות האמריקאי, ה-World Championship Wrestling (WCW). האירוע נערך ב-13 בספטמבר 1998, בלאורנס ג'ואל וטרנס ממוריאל קולוסיאום שבוינסטון סיילם, קרוליינה הצפונית. האירוע היה האירוע השישי בסדרת אירועי Fall Brawl.
תשעה קרבות התנהלו באירוע. בקרב המרכזי, קבוצת WCW (דיאמונד דאלאס פייג', רודי פייפר והווריור) ניצחה את nWo Hollywood (הוליווד הוגאן, ברט הארט וסטיבי ריי) ואת nWo Wolfpac (קווין נאש, סטינג ולקס לוגר) בקרב WarGames.
הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרב ה-WarGames נוצר לאחר שדאסטי רודס קיבל השראה מהסרט מקס הזועם שיצא לאקרנים בשנת 1985. במקור, הקרב זוהה עם קבוצת ארבעת הפרשים (ריק פלייר, ארן אנדרסון, אוליי אנדרסון וטולי בלנשארד). קרב ה-WarGames הראשון נערך באומני קולוסיאום, שבאטלנטה, ג'ורג'יה במהלך מסע ההופעות של ארגון ה-NWA כחלק מהאירוע The Great American Bash בשנת 1987. קרב זה הפך ייחודי לאירועי Fall Brawl משנת 1993 ועד לשנת 1998.
עלילות[עריכת קוד מקור | עריכה]
האירוע כלל קרבות שנבעו מעלילות מתוסרטות מהתוכנית השבועית Monday Nitro.
אירוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
| תפקיד: | שם: |
|---|---|
| צוות השידור | טוני שאבוני |
| בובי הינן | |
| מייק טניי | |
| מראיין | ג'ין אוקרלנד |
| שופטים | רנדי אנדרסון |
| מיקי הנסון |
הקרב בין ריק סטיינר לסקוט סטיינר הסתיים ללא הכרעה לאחר שבאף באגוול העמיד פנים שהוא פצע פעם נוספת את צווארו.
בכפוף להתניה שנקבעה מראש בקרב חוקי רייבן, ניצחונו של סאטורן על רייבן גרם ל-Flock (שפירושו: "עדר" או "להקה") להשתחרר מהמחויבות כלפי רייבן; אם סאטורן היה מפסיד, הוא היה הופך למשרת של רייבן. בנוסף לכך, המתאבק קניון נאזק לזירה, ובמהלך הקרב, קידמן התערב לטובת סאטורן.
בקרב המרכזי שהיה קרב ה-WarGames, דיאמונד דאלאס פייג' הצמיד את סטיבי ריי לניצחון לאחר שביצע עליו את מהלך הסיום שלו, הדיאמונד קאטר. לראשונה בקרב ה-WarGames, ניתן היה לנצח כתוצאה מהצמדה. בעקבות העובדה שפייג' הצמיד את יריבו לניצחון, הוא השיג קרב על אליפות העולם במשקל כבד של WCW באירוע האלווין האבוק.
תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מס' | תוצאות | התניות | זמן |
|---|---|---|---|
| 1 | הבריטיש בולדוג וג'ים ניידהארט ניצחו את הדאנסינג פולס (אלכס רייט ודיסקו אינפרנו) | קרב זוגות[1] | 11:03 |
| 2 | כריס ג'ריקו (א) ניצח את "גולדברג" (מתחזה) בהכנעה | קרב יחידים על אליפות הטלוויזיה העולמית של WCW[1] | 01:15 |
| 3 | ארנסט מילר ניצח את נורמן סמיילי | קרב יחידים[1] | 05:04 |
| 4 | ריק סטיינר נגד סקוט סטיינר (עם באף באגוול) הסתיים ללא הכרעה | קרב יחידים[1] | 05:30 |
| 5 | חובנטוד גררה (א) ניצח את סילבר קינג | קרב יחידים על אליפות ה-WCW במשקל בינוני[1] | 08:36 |
| 6 | סאטורן ניצח את רייבן (עם קניון ולודי) | קרב חוקי רייבן[1] | 14:04 |
| 7 | דין מלנקו ניצח את קורט הניג (עם ריק רוד) בפסילה | קרב יחידים[1] | 07:38 |
| 8 | קונאן ניצח את סקוט הול (עם וינסנט) בהכנעה | קרב יחידים[1] | 12:03 |
| 9 | קבוצת WCW (דיאמונד דאלאס פייג', רודי פייפר והווריור) ניצחה את nWo Hollywood (הוליווד הוגאן, ברט הארט וסטיבי ריי) ואת nWo Wolfpac (קווין נאש, סטינג ולקס לוגר) | קרב WarGames[1] | 20:06 |
| (א) - מתייחס למתאבק/מתאבקים שהגיעו לקרב כאלוף/אלופים | |||