General Packet Radio Service

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ארכיטקטורת הרשת

GPRS או General Packet Radio Service היא טכנולוגיה לתקשורת נתונים ברשתות לתקשורת סלולרית מסוג GSM. לעתים קרובות מתוארת כדור 2.5G, ממוקמת כהתפתחות מהדור השני 2G לדור השלישי 3G של הטלפוניה הסלולרית. בGPRS נעשה שימוש לראשונה במיתוג מנות על גבי רשת GSM, לעומת טכנולוגיות קודמות כ-CSD או HSCSD שעשו שימוש במיתוג מעגלים. במיתוג מנות ערוצי התקשורת מנוצלים רק כאשר ישנה דרישה לנתונים מהמשתמש או פניה אליו מהרשת. ה-GPRS מביא את פרוטוקול האינטרנט (IP) לרשתות ה-GSM, ובכך מגביר את קצבי העברת הנתונים ומקטין את העלויות עבור המשתמש. חיוב המשתמש נעשה בדרך כלל על פי כמות המידע שנצרכה, ולא על פי משך זמן החיבור.

השימושים העיקריים בGPRS הם חיבור לרשת האינטרנט הסלולרי WAP, שליחת SMS (אופציונלי), שליחת MMS וחיבור המחשב (בדרך כלל נייד) לרשת האינטרנט על ידי מודם סלולרי.

סיווגי המכשירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציודי הקצה מסווגים על פי CLASS A, CLASS B, CLASS C

CLASS A[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציוד מסוג CLASS A יכול להיות מחובר בו-זמנית לשירותי GSM ולשירותי GPRS. לדוגמה: ניתן לגלוש באינטרנט ולדבר במכשיר בו זמנית.

CLASS B[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציוד מסוג CLASS B יכול להיות מחובר לשירותי GSM ולשירותי GPRS אולם לא ביחד. לדוגמה: אם בזמן גלישה באינטרנט נתקבלה שיחה, שירות האינטרנט יושהה עד סיומה.

CLASS C[עריכת קוד מקור | עריכה]

בציוד מסוג CLASS C לא ניתן לעבור משירות GSM לשירות GPRS ויש לעבור בצורה ידנית ביניהם.

קצב העברת המידע[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, רשת GPRS עושה שימוש ברשת הGSM, שהיא מסוג TDMA, כלומר לכל משתמש מוקצים חריצי זמן timeslots שבהם הוא יכול לשדר או לקלוט מידע. מספר חריצי הזמן קובע את קצב העברת המידע למשתמש כאשר כל חריץ זמן מאפשר בין 9.05 kbps 21.4 - Kbps.

נפח המידע שניתן להעביר בחריץ זמן אחד נקבע על פי שיטת קידוד המידע (Coding Schemes).

ישנן ארבע שיטות קידוד:

Scheme קצב מקסימלי עבור חריץ זמן אחד Kbps
CS1 9.05
CS2 13.4
CS3 15.6
CS4 21.4

הרשת מחליטה על שיטת הקידוד על פי מספר פרמטרים כשהעיקרי בהם הוא איכות ועוצמת הקליטה של המכשיר באותו הרגע. הרשת יכולה לשנות את שיטת הקידוד בכל רגע נתון. לדוגמה: עבור מכשיר שנמצא באזור קליטה איכותית הרשת תבחר בקידוד מסוג CS4.

בנוסף לסיווג ל CLASS A/B/C, כל ציודי הקצה הנתמכים ברשת ה-GPRS כגון טלפונים סלולריים, כרטיסי מודם, מצלמות וכו' מסווגים על פי מספר חריצי הזמן המקסימלי שהם יכולים לשדר ולקלוט מידע.

סיווג זה ממוספר CLASS 1 - CLASS 12

  Multislot Class     Downlink Slots     Uplink Slots     Active Slots  
1 1 1 2
2 2 1 3
3 2 2 3
4 3 1 4
5 2 2 4
6 3 2 4
7 3 3 4
8 4 1 5
9 3 2 5
10 4 2 5
11 4 3 5
12 4 4 5

לדוגמה, מכשיר נוקיה דגם 6310 מוגדר כ- CLASS 6, כלומר, במידה והרשת מאפשרת, ינצל המכשיר 3 חריצי זמן להורדת מידע (Downlink Slots) ושני חריצי זמן להעלאת מידע (Uplink Slots, אולם רק 4 חריצי זמן בו זמנית (Active Slots).

על פי הטבלה ניתן לראות כי קצב העברת המידע המקסימלי המעשי בGPRS הוא 85.6 Kbps לכל כיוון עבור מכשירים מ CLASS 12 באיכות קליטה טובה. (לדוגמה כרטיס מודם PCMCIA Sierra Wireless Aircard 750).

מבנה ורכיבי הרשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לחלק את רכיבי רשת הGPRS לשלושה חלקים עיקריים:

  1. ציוד הקצה, בדרך כלל מכשיר טלפון סלולרי, אולם יכול להיות גם מצלמה סלולרית, כרטיס PCMCIA סלולרי המחובר למחשב נייד וכו'.
  2. רכיבי רשת הגישה (Access), כוללים את האנטנה (RBS/BTS) ואת תחנות הבסיס (BSC). רכיבים אלה משמשים גם את רשת הGSM.
  3. רכיבי רשת הליבה (Core) הינם רכיבים ייעודיים לרשת הGPRS ואינם משמשים את רשת הGSM:
    1. SGSN - Serving GPRS Support Node
      תפקידיו העיקריים של מתג ה-SGSN הם ניהול מעקב אחר כל מנוי מבחינת מיקום, מצב וקידוד המידע.
    2. GGSN - Gateway GPRS Support Node
      ה-GGSN משמש בעיקר להקצאת כתובת IP לציוד הקצה בזמן ההתחברות, לחיבור לרשת ה-IP ולניתוב חבילות המידע.

תקני הGPRS מגדירים ממשקים המקשרים בין הרכיבים השונים.
ממשקים עיקריים הינם:

Gb - ממשק בין BSC לבין SGSN.
Gn - ממשק בין SGSN לבין GGSN.
Gi - ממשק בין GGSN לרשת ה- IP.

תקני הGPRS כמו תקני הGSM נקבעים על ידי 3GPP.

רשת ה EDGE או Enhanced Data rates for GSM Evolution הנקראת גם EGPRS, הינה הרחבה של רשת ה GPRS בממשק הרדיו ומאפשרת קצבי שידור גבוהים יותר.

רוב מוחלט של מפעילי רשתות סלולריות מסוג GSM בעולם מפעיל בנוסף גם רשת GPRS. בישראל מופעלות רשתות GPRS על ידי חברת פרטנר (אורנג') וחברת סלקום.