IC 1613

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
IC 1613
Dwarf galaxy IC 1613.jpg
הגלקסיה IC 1613 בתמונה של הטלסקופ הגדול מאוד
נתוני תצפית
קבוצת כוכבים לווייתן
מגלה מקס וולף
תאריך גילוי ספטמבר 1906
סוג גלקסיה לא-סדורה ננסית
בהירות 10.0[1]
סיווג מורפולוגי IB(s)m[1]
עלייה ישרה 01ʰ 04ᵐ 54.2ˢ
נטייה ‏04″ ‏07′ ‏02°‏+
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת 14.4-
מרחק[2] 2,460,000 שנות אור
754,231.05 פארסק
קוטר 11,590[1] שנות אור
מסה ‎2.8×108‎‏[3] M
הסחה לאדום 233-[1] ק"מ/שנייה
-0.000781±0.000003

IC 1613 היא גלקסיה לא-סדורה ננסית שנמצאת בקבוצת הכוכבים לווייתן במרחק של כ-2.5 מיליון שנות אור ממערכת השמש ושייכת לקבוצה המקומית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגלקסיה התגלתה בספטמבר 1906 על ידי האסטרונום מקס וולף, שתיאר אותה כערפילית מוארכת ליד הכוכב 26 בלווייתן.[4] בשנת 1928 זיהה האסטרונום ולטר באדה שהערפילית מורכבת מכוכבים רבים בדומה לענני מגלן.[5] בגלקסיה התגלו כוכבים משתנים קפאידיים ומשתני RR בנבל שאפשרו לחשב את המרחק אליה ולזהות שהיא נמצאת מחוץ לשביל החלב, והיא מילאה תפקיד חשוב במציאת הקשר המדויק בין בהירותם של המשתנים הקפאידיים ובין אורך המחזור של השתנותם.[6]

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גודלה הזוויתי של הגלקסיה הוא כ-16.2 דקות קשת שממרחקה שקול לקוטר של למעלה מ-11,500 שנות אור, כך שהיא אחת מהגלקסיות הננסיות הגדולות בקבוצה המקומית. מסתה מוערכת בכ-‎2.8×108מסות שמש, כאלפית ממסת שביל החלב, ומתוכה מסת הכוכבים הנראים שבה היא כ-‎108‎ מסות שמש ומסת המימן החופשי שבה היא כ-‎6.5×107‎ מסות שמש,[7] כך שפחות ממחציתה של מסת הגלקסיה מורכבת מחומר אפל שטיבו אינו ידוע. זהו שיעור נמוך מאוד יחסית לשאר הגלקסיות הננסיות שבקבוצה המקומית, שבהן מהווה החומר האפל את רובה הגדול של מסת הגלקסיה. המתכתיות הממוצעת של כוכבי הגלקסיה היא כ-4 אחוזים מזו של השמש, דבר שמאפיין כוכבים זקנים, אך למרות המתכתיות הנמוכה יש בגלקסיה גם אוכלוסייה של כוכבים צעירים שגילם לא עולה על מיליארד שנים, כך שנראה שממשיכים להיווצר בה כוכבים חדשים.[6] אחד הכוכבים הצעירים והמסיביים שהתגלו בגלקסיה הוא כוכב וולף-ראייה שמסתו כ-23 מסות שמש, טמפרטורת פניו כ-150,000 קלווין והוא מאיר בעוצמה של פי 478,000 מעוצמת ההארה של השמש. הוא צפוי לסיים את חייו כסופרנובה תוך 17,000 שנים.[8]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא IC 1613 בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 SIMBAD: IC 1613
  2. ^ A. W. McConnachie: The Observed Properties of Dwarf Galaxies in and around the Local Group, The Astronomical Journal, Vol. 144, Iss. 1, article id. 4, p. 9 (2012)
  3. ^ S.-H. Oh, D. A. Hunter, E. Brinks, B. G. Elmegreen, A. Schruba, F. Walter, M. P. Rupen, L. M. Young, C. E. Simpson, M. Johnson, K. A. Herrmann, D. Ficut-Vicas, P. Cigan, V. Heesen, T. Ashley & H.-X. Zhang: High-resolution Mass Models of Dwarf Galaxies from LITTLE THINGS, The Astronomical Journal, Vol. 149, Iss. 6, article id. 180, p. 8 (2015)
  4. ^ M. Wolf: Extended Nebula near 26 Ceti, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Vol. 67, Iss. 1, p. 91 (1906)
  5. ^ W. Baade: Der Nebel NGC II 1613, Astronomische Nachrichten, vol. 234, Iss. 20, p. 407 (1929)
  6. ^ 6.0 6.1 A. A. Cole, E. Tolstoy, J. S. Gallagher, J. G. Hoessel, J. R. Mould, J. A. Holtzman, A. Saha, G. E. Ballester, C. J. Burrows, J. T. Clarke, D. Crisp, R. E. Griffiths, C. J. Grillmair, J. J. Hester, J. E. Krist, V. Meadows, P. A. Scowen, K. R. Stapelfeldt, J. T. Trauger, A. M. Watson & J. R. Westphal: Stellar Populations at the Center of IC 1613, The Astronomical Journal, Vol. 118, Iss. 4, p. 1657 (1999)
  7. ^ A. W. McConnachie: The Observed Properties of Dwarf Galaxies in and around the Local Group, The Astronomical Journal, Vol. 144, Iss. 1, article id. 4, p. 23 (2012)
  8. ^ F. Tramper, S. M. Straal, D. Sanyal, H. Sana, A. de Koter, G. Gräfener, N. Langer, J. S. Vink, S. E. de Mink & L. Kaper: Massive stars on the verge of exploding: the properties of oxygen sequence Wolf-Rayet stars, Astronomy & Astrophysics, Vol. 581, id. A110, p. 6, 9 (2015)