Jüdische Allgemeine
 | |
| תדירות |
שבועון  |
|---|---|
| עורך ראשי |
Philipp Peyman Engel |
| תאריכי הופעה |
2002–הווה (כ־22 שנים) |
| שפה |
גרמנית |
| מערכת |
ברלין |
| מדינה |
גרמניה |
| ISSN | 1618-9698, 1618-9701 |
| אתר רשמי | |
  | |
Jüdische Allgemeine ("חדשות יהודיות כלליות") הוא כתב העת בעל התפוצה הגבוהה ביותר של יהדות גרמניה. כותרת המשנה שלו היא "שבועון לפוליטיקה, תרבות, דת וחיים יהודיים".
מורשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]ה-Jüdische Allgemeine רואה את עצמו ממשיך המסורת העיתונאית של העיתונים הליברליים הגדולים של המאות ה-19 וה-20 ובפרט ה-Allgemeine Zeitung des Judenthums, שנוסד ב-1837, התמזג בפרסום CV-Zeitung של האגודה המרכזית של אזרחים גרמנים בני הדת היהודית ב-1922 ובנובמבר 1938 כפו השלטונות הנאציים את סגירתו.[1][2]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיתון נוסד בשנת 1946 כעיתון הקהילה היהודית למחוז נורדריין וסטפאליה. בסיסו היה בדיסלדורף. שמו שונה ל"עיתון הקהילה היהודית לאזור הבריטי" באותה שנה. לאחר שינויי שם נוספים, העיתון נקרא מ-1973 Allgemeine Jüdische Wochenzeitung (שבועון חדשות יהודי כללי) ו-Jüdische Allgemeine מ-2002. המייסד והעורך הראשי הראשון היה העיתונאי קרל מרקס, שמת ב-1966.
צוות העורכים עבר לבון ב-1985 ולברלין ב-1999. ההוצאה והמערכת נמצאים ליד בית לאו בק, מקום מושבה של המועצה המרכזית של יהודי גרמניה.
העיתון קיבל את פרס העיתון האירופי במרץ 2003 על הטיפוגרפיה ובנובמבר 2009 - בקטגוריה "עמוד ראשון של שבועון".[2]
מוציא לאור ועורך
[עריכת קוד מקור | עריכה]המוציאה לאור היא המועצה המרכזית של היהודים בגרמניה. המועצה מממנת כשליש מהעלויות. מודעות ומנויים, כל אחד, תורמים שליש נוסף.[3] עקב הירידה בהכנסות מפרסום בשנים האחרונות השקיעה המועצה יותר ויותר.[4] משנת 2000 עד 2003 היה מישל פרידמן סגן יו"ר המועצה, ובתקופה זו קיבל על עצמו את תפקיד עורך העיתון.
בשנת 2010, המערכת בגרמניה כללה שבעה עורכים ושני עורכים ראשיים, כתבים בישראל ובארצות הברית וכתבים חופשיים במדינות רבות אחרות.[3]
ב-30 בספטמבר 2011, כריסטיאן במה (Böhme), העורך הראשי מאז 2005, עזב את העיתון בהסכמה הדדית. בהודעה לעיתונות ציינה המועצה דעות שונות על שילוב העיתון היהודי במבני המועצה בתור הסיבה. העובדים חששו שהשינוי המתוכנן בעיתון עלול להפוך אותו ל"דובר מטעם".[4] מחליפו היה דטלף דוד קאושקה (Kauschke).
מכירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ה-Jüdische Allgemeine נמכר דרך קיוסקים ומנויים. בין השנים 2002 ל-2014 התמודד העיתון עם הירחון Jüdische Zeitung, שמתח ביקורת על המועצה, ועם מתחרהו ברוסית Evreiskaja gazeta.[5] כתוצאה מכך, מ-2002 עד 2006 פחתה תפוצתו. התפוצה לא דווחה מאז אפריל 2021.
אתר אינטרנט
[עריכת קוד מקור | עריכה]לעיתון יש אתר מאז 2003. לאחר חזרה להוצאה מודפסת באביב 2010, יש באתר טקסטים מעודכנים מדי יום בנוסף למהדורה השבועית המודפסת. ב-Jüdische Allgemeine צופים כ-310,000 משתמשים ייחודיים בחודש והאתר משיג כ-634,000 צפיות בדפים בחודש (ממוצע בדצמבר 2019).
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Ralph Giordano (Hrsg.): Narben, Spuren, Zeugen. 15 Jahre Allgemeine Wochenzeitung der Juden in Deutschland. Verlag der Allgemeinen Wochenzeitung der Juden in Deutschland, Düsseldorf 1961.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של Jüdische Allgemeine (בגרמנית)- אתר האינטרנט הרשמי של Jüdische Allgemeine
- www.juedische-allgemeine.de
- Werke aus dem Verlag der Allgemeinen Wochenzeitung der Juden in Deutschland im Katalog der Deutschen Nationalbibliothek. ב: portal.dnb.de. הספרייה הלאומית הגרמנית
Jüdische Allgemeine, ברשת החברתית פייסבוק
Jüdische Allgemeine, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
Jüdische Allgemeine, ברשת החברתית אינסטגרם
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Hartmut Walravens (Hrsg.) mit Marieluise Schillig: Newspapers in Central and Eastern Europe. Papers presented at an IFLA conference held in Berlin, August 2003. = Zeitungen in Mittel - und Osteuropa (= IFLA Publications. Nr. 110). K. G. Sauer Verlag, München 2005, ISBN 3-598-21841-9 (Beiträge teilweise deutsch, teilweise englisch).
- ^ 1 2 Jüdische Allgemeine, Mediadaten Website der Jüdischen Allgemeinen, abgerufen am 12. Juni 2017.
- ^ 1 2 Alexia Weiss: Jüdische Medien im deutschsprachigen Raum: Zeitungen und Magazine, nicht nur für Juden geschrieben.
- ^ 1 2 Chef der „Jüdischen Allgemeinen“ geht.
- ^ Igal Avidan: Neue jüdische Zeitung hofft auf junge Leser.