Marlborough: His Life and Times
 | |
| עטיפת הכרך הראשון | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | וינסטון צ'רצ'יל |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה | ביוגרפיה |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה | 1933–1938 |
| הוצאה בעברית | |
| תרגום | לא תורגם |
| מהדורות נוספות | |
| מספר כרכים | 4 |
Marlborough: His Life and Times (תרגום חופשי: מרלבורו: חייו ותקופתו) היא ביוגרפיה שנכתבה על ידי וינסטון צ'רצ'יל על ג'ון צ'רצ'יל, הדוכס הראשון ממרלבורו, אחד מאבותיו הקדומים.
תוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר מורכב מארבעה כרכים, שהראשון מביניהם הופיע באוקטובר 1933 והכיל 557 עמודים עם 200,000 מילים. הכרכים הבאים יצאו לאור ב-1934, ב-1936 וב-1938. המו"ל היה ג'ורג' ג' הארפ, שב-1929 הסכים לשלם מקדמה בגובה 10,000 לירות שטרלינג עבור זכויות ההוצאה, וגבר על ההצעה שקיבל צ'רצ'יל מהמו"ל הקבוע שלו, ת'ורנטון באטרוורת'. המו"ל האמריקני, סקריבנר, שילם מקדמה בגובה 5,000 לירות שטרלינג עבור זכויות ההוצאה לאור בארצות הברית. צ'רצ'יל היו אמור לכתוב בסך הכל 180,000 עד 250,000 מילים, ולחלקן בין שני כרכים לכל היותר. הכרך הראשון נמכר בסך הכל ב-17,000 עותקים, השני ב-15,000 עותקים והשלישי והרביעי ב-10,000 עותקים[1].
צ'רצ'יל הגה את רעיון כתיבת הספר ב-1929, לאחר תבוסת השמרנים בבחירות הכלליות, שמשמעותה הייתה הפסקת כהונתו כשר, כך שהיה לו זמן פנוי והוא לא נהנה יותר מהמשכורת הממשלתית. צעדו הראשון בהכנת הספר היה העסקתו של מוריס אשלי במשרה חלקית, תמורת שכר שנתי של 300 לירות שטרלינג, על מנת לבצע את המחקר על מרלבורו. ב-1939 יצאה לאור ביוגרפיה על מרלבורו שנכתבה על ידי אשלי. צ'רצ'יל, ביחד עם עוזרים אחרים, עבד על ופרסם מספר ספרי היסטוריה אחרים בזמן שהעבודה על מרלבורו התקדמה. הוא החל להתמקד בכתיבה על מרלבורו לאחר חג הפסחא של 1932, בעקבות לחץ מהמו"ל שלו. הטיוטה הראשונית הועבר לאדוארד מארש, שהיה מזכירו הפרטי בתקופת כהונתו כשר, עם הוראה לבדוק היטב חזרות על הטקסט, קטעים לא מעניינים ומשפטים המנוסחים באופן לא טוב. הוא כתב למעלה מ-300 מכתבים, בהם ביקש מידע או דעה אודות ההתקדמות של עבודתו[2].
במבוא לכרך הראשון כתב צ'רצ'יל כי "תקוותי היא לקרוא בחזרה את הצל הגדול הזה מהעבר, ולא רק לשקע אותו בתלבושתו הטקסית המלאה, אלא להפוך אותו לחי ואינטימי עבור עיניים מודרניות".
רוי ג'נקינס כלל ביקורת על הספר בביוגרפיה שחיבר על צ'רצ'יל. הוא תיאר את הספר כ"תגלית" עבור מישהו "שאינו בקיא בשלהי תקופת בית סטיוארט" כמוהו. הוא טען כי הפרק הראשון הוא למעשה תיאור יבש של אבותיו של מרלבורו, אך שאר הפרקים מתארים באופן חי את הרסטורציה באנגליה ואת אירופה בתקופת צ'ארלס השני. צ'רצ'יל רצה לתקן את הרושם השלילי של מרלבורו שנוצר על ידי תומאס בבינגטון מקאולי 100 שנים קודם לכן בספר ההיסטוריה שלו על אותה תקופה, בו מתח ביקורת על מרלבורו כיוון שהעביר את נאמנותו מצ'ארלס השני לויליאם מאוראנז', ומאוחר יותר היה בקשר עם ג'יימס השני שהיה בגלות. אולם, גם ג'נקינס מעיר על נטייה דומה עבור צ'רצ'יל שביקר את לואי הארבעה-עשר.
צ'רצ'יל היה ספקן באשר לטענה שבגיל 17 או 18 מרלבורו היה המאהב של פילגש המלך, אך הסכים כי הוא אכן עשה זאת בגיל 27. אולם, ב-1675 הוא פגש את שרה ג'נינגס בת ה-15, עמה התחתן וחי עד סוף ימיהם. שניהם היו ממעמד חברתי גבוה, אך לא בעלי אמצעים כספיים מרובים. צ'רצ'יל ראה בכך דמיון בין מרלבורו לבינו[3].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רוי ג'נקינס, Churchill, מקמילן, 2001 (ISBN 0-333-78290-9)