פילגש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מאדאם דה פומפדור פילגשו של מלך צרפת לואי ה-15. ציור משנת 1750 לערך מעשה ידי הצייר פרנסואה בושה.

פִּילֶגֶשׁ היא אישה הנמצאת במערכת יחסים זוגית הנמשכת זמן רב אך אינה כוללת קשר נישואין. בפרט, היא אינה כוללת את ההתחייבויות הממוניות המקובלות במסגרת של נישואין.

להבדיל ממצב של ידועים בציבור, שבו הקשר הזוגי שוויוני, הפילגש נמצאת במעמד נחות. למרות זאת, נשים הסכימו לשמש כפילגשים מסיבות שונות, בעיקר כאשר מעמדן החברתי היה נמוך בהרבה מזה של בן הזוג, לדוגמה, כאשר בן הזוג היה מלך או אדם עשיר במיוחד. במקרה זה, הקשר עמו הביא להן תועלת רבה יותר מהנזק שנגרם להן עקב הוויתור על הזכויות שבנישואין.

מוסד הפילגשות היה קיים לכל אורך ההיסטוריה החל מהעת העתיקה, ומוזכר אף בתנ"ך. אף שהצאצאים של קשר זה היו "לא חוקיים", היו מקרים בהם הכירו מחזיקי הפילגש בצאצאים כיורשים חוקיים.

לפי חז"ל, משמעות המילה היא נוטריקון של פלג אישה - חצי אישה. המקורות היהודיים הקדומים אכן אינם מזכירים מקרים של פילגשים גברים, אך בעקבות שינויים חברתיים, בימינו ישנם גם גברים המכונים באותו תואר.

נשים כפילגשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציורו של ויליאם הוגארת' - התקדמותה של זונה - לוח 2, משנת 1731 המציג את מול האקאבאוט, פילגש, ההופכת לזונה פשוטה.

לכל אורך ההיסטוריה שימשו נשים בתפקיד פילגשים של מלכים, וכן אצילים רבים, אולם לא רק למעמד האצולה היו פילגשים - כל מי שיכול היה להרשות לעצמו את הדבר, מבלי קשר למעמדו החברתי, יכול היה להחזיק פילגש.

בחצרי בתי המלוכה של אירופה ובעיקר בחצר ארמון ורסאי וארמון וייטהול במאות ה-17 וה-18 היו לפילגשים השפעה רבה על המלכים ועל ההחלטות של המלכים. הפילגשים של לואי ה-15 מלך צרפת, ושל צ'ארלס השני מלך אנגליה, בזכות השפעתן הרבה על המלך, השפיעו על מדיניות החוץ והפנים של המדינה באופן גלוי.

בצרפת מעמד הפילגש המלכותית היה מעמד רשמי למחצה, ואישה שלא נשאה בתואר אצולה לא יכלה להיות במעמד זה.

גברים כפילגשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשם שגברים שהיו שליטי מדינות החזיקו נשים פילגשים, כך גם נשים ששלטו במדינות, או נשות ממעמד אצולה שהיו בעלות ממון משלהן, החזיקו גברים כפילגשים. יקטרינה הגדולה החזיקה מספר פילגשים בו זמנית בתקופתה. יקטרינה העדיפה לשמור לעצמה את הכוח השלטוני, ומחשש שנישואין יגרמו לפגיעה בכוח זה העדיפה החזקת פילגשים גברים על נישואים.

גם המלכה אליזבת הראשונה וכן המלכה ויקטוריה, מספר שנים לאחר התאלמנותה, החזיקו גברים כפילגשים. בתקופה הוויקטוריאנית מספר רב של בנות מעמד האצולה שממונן היה בידיהן החזיקו גברים ממעמד נמוך יותר כפילגשים, על אף שהדבר נחשב בזוי מבחינה מוסרית. מצב זה בא לידי ביטוי בספרות, בספרו של דייוויד הרברט לורנס - "מאהבה של ליידי צ'טרלי".

פילגשים ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מעמד האישה ביהדות

בתנ"ך מסופר על אנשים רבים, ביניהם אבות האומה והמלכים, שלקחו פילגשים: אברהם אבינו, לקח את קטורה כפילגש, לאחר פטירת שרה אשתו. ליעקב אבינו היו שתי פילגשים - בלהה וזלפה, שלבניהן היה מעמד שווה כשל שאר השבטים. לעשו הייתה פילגש בשם תמנע. גם לגדעון בן יואש ולדוד המלך היו פילגשים. לשלמה המלך היו 700 נשים ו-300 פילגשים.

לעומת זאת בתלמוד לא מדובר על פילגשים כלל (פרט לפרשנות של פסוקים מהתנ"ך העוסקים בפילגשים). אין כמעט שום דיון בסוגיות הלכתיות הנוגעות לפילגשים (כגון: איך פילגש מפסיקה להיות פילגש, האם כותבים גט וכו'), ואין סיפורים על תנאים ואמוראים שלקחו לעצמם פילגשים.

בתקופות מאוחרות יותר מוסד הפילגשות התחדש ביהדות ארצות המזרח, וכן הדיון ההלכתי בפילגשים. דעת הרמב"ם היא שלפילגש אין כתובה ואין קידושין, אך היא מותרת למלך בלבד, ולשאר העם נאסרו יחסי מין ללא נישואים. לעומתו דעת הרמב"ן היא שפילגשים היו נישאות לכל אדם, בקידושין אך ללא כתובה.

פילגשים כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך המאה ה-20 פחת מספר הפילגשים. עם עלייתן של התנועות לשוויון מעמד האישה, ועליה בכוחן החברתי של הנשים ובהשכלתן, פחת מספר הנשים שרצו להיות "נשים מוחזקות" מחד, ו"קשרים פתוחים" בין גברים ונשים הפכו מקובלים יותר ויותר בתרבות המערבית. שתי מגמות אלה הביאו למצב בו מעמד "פילגש" כמעמד חברתי מקובל הפך להיות מוקצה. גורם נוסף שהביא לפיחות בקשרים מסוג זה היה הפיחות שחל במעמד הנישואין. בניגוד לשנים עברו, בהן גירושים נחשבו לבלתי מקובלים (ובנצרות הקתולית אף אסורים), והקשר עם הפילגש היה חלופה נוחה יותר, כיום הגירושים הפכו למקובלים יותר ונישואים פיקטיביים והחזקת פילגש למקובלים פחות (אף שהדבר עדיין קיים במשפחות בעלות ממון רב ביותר, בהם הגירושין יתלוו באבדן ממון רב).[דרוש מקור]

פילגשים באמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופה הוויקטוריאנית היה מוסד הפילגשים נפוץ מחד, ומגונה מוסרית מאידך. שילוב זה הביא לכך שרומנים רבים נכתבו על מוסד זה, תוך אזהרה שקו דק ביותר עובר בין פילגשות לזנות (מתוך השקפה מוסרנית). הן בספרו של ג'ון קלילנד - פאני היל והן בספריו של דניאל דפו - מול פלנדרס ורוקסאנה מוצג הקו הדק בין פילגש לזונה תוך טענה כי מדובר בקו מלאכותי בלבד.

ג'ון דריידן בספרו אנוס מרביליס דווקא סבור שהעובדה שהמלך מחזיק פילגש, והורה לממזרים מעידה דווקא על נדבנותו.

הסופרת ג'ורג' אליוט הייתה בעצמה פילגש של גבר נשוי, אולם בשל היותה מסוגלת לפרנס את עצמה לא ראתה את עצמה כ"אישה מוחזקת" אלא כ"אישה משוחררת" דווקא.

דילמה בשאלת מוסריות הפילגשות מופיעה בספרה של שרלוט ברונטה - ג'יין אייר בו רוצ'סטר אינו מסוגל להתגרש מאשתו המשוגעת ומציע לג'יין אייר לחיות עמו כפילגש.

האופרה דנה בפילגשים במאדאם בטרפליי ובלה טרוויאטה.

פילגשים מפורסמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אליקים אלינסון, "נישואין שלא כדת משה וישראל", הוצאת דביר, 1975