Mein liebster Jesus ist verloren, רי"ב 154

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

Mein liebster Jesus ist verlorenעברית: ישו היקר שלי אבד), רי"ב 154, היא קנטטה שהלחין יוהאן סבסטיאן באך בהיותו בלייפציג. ביצועה הראשון היה ביום ראשון הראשון שלאחר חג ההתגלות, 9 בינואר 1724.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

באך עבד כנגן עוגב בעיר מילהאוזן בין 1707 ל-1708, אך שלח ידו גם בהלחנת קנטטות. לאחר מכן היה מלחין החצר של הדוכס בוויימאר מ-1708 עד 1717, וחיבר שם כ-20 קנטטות "דתיות" שנועדו לביצוע כחלק מתפילת יום ראשון בכנסייה. לאחר מכן עבר לעיר קטן, התמנה לקאפלמייסטר[1] וחיבר שם מוזיקה בסגנון חופשי ולא דתי.

במאי 1723 התמנה באך לתפקיד מנצח המקהלה ואחראי על המוזיקה בכנסיות המרכזיות בלייפציג[2]. הוא חי ופעל בעיר כ-27 שנים, עד מותו. שם כתב את רוב הקנטטות שלו: מתוך יותר מ-200 קנטטות שידוע עליהן כיום, פחות מ-40 נכתבו עד הגיעו ללייפציג וכל השאר נכתבו בעיר; בדומה לעבודתו בוויימאר, מטרתו הייתה להלחין קנטטה עבור כל מועד בשנה הליטורגית, כלומר ימי ראשון וחגים, תוך כמה שנים. עם זאת, בגלל העומס הגדול והקושי בהלחנת יצירות כה רבות[3], נהג מדי פעם לבצע שוב קנטטות ישנות שלו, לעיתים עם עריכות ושינויים קלים או הרחבות.

קנטטה זו הייתה הרביעית בשנה, לאחר שבשנה הקודמת הלחין עשרים וחמש קנטטות. הקנטטה הקודמת שהלחין היא רי"ב 65. באך ביצע את היצירה לפחות פעם אחת נוספת ב-1737[4].

ב-1886 הוציאה לאור חברת באך את הקנטטה לראשונה, בכרך 32 של פרסומיה[5].

מילים ומוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדר הקריאה לאותו יום כולל פסוקים מהאיגרת אל הרומים העוסקים בחובות הנוצרים[6] ופסוקים מהבשורה על פי לוקס המתארים את סיפור ישו בין המורים[7]. הלברית נכתבה על ידי מחבר לא ידוע והיא משתמשת בנושא פסוקי הבשורה בהם ישו אבד להוריו והם חיפשו אותו. הלברית מדמה זאת למאמין שאיבד את ישו ומחפש אותו להאיר את דרכו. שני הפרקים הראשונים מקוננים על האבידה. הכוראל (הפרק השלישי), הולחן על מלודיה למזמור מאת מרטין יאן (Martin Jahn), שבאך עשה בה שימוש קודם לכן בקנטטה רי"ב 147 (פרקים 6 ו-10) ומאוחר יותר במתאוס פסיון בפרק 40. כמו כן הפרק והפרק הרביעי, מתארים את הערגה אל ישו ומבקשים ממנו לשוב. הפרק החמישי ממחיז את ישו, העונה בציטוט מהבשורה: "האם לא ידעתם כי עלי להיות באשר לאבי?". שני הפרקים הבאים מתארים את השמחה על מציאתו של ישו. הפרק השביעי לקוח ממזמור של כריסטיאן קיימן (Christian Keymann).

הקנטטה נועדה לביצוע על ידי סולני אלט, טנור ובס בליווי מקהלה בת ארבעה קולות, ובתזמור של שני אבובי ד'אמורה, שני כינורות, ויולה ובאסו קונטינואו. לקנטטה שמונה פרקים:

  1. אריה לטנור: Mein liebster Jesus ist verloren
  2. רצ'יטטיב לטנור: Wo treff ich meinen Jesum an (היכן אמצא את ישו שלי)
  3. כורל: Jesu, mein Hort und Erretter (ישו, מפלטי וגואלי)
  4. אריה לאלט: Jesu, lass dich finden (ישו, תן לי ואמצאך)
  5. אריוזו לבס: Wisset ihr nicht (האם לא ידעתם)
  6. רצ'יטטיב לטנור: Dies ist die Stimme meines Freundes (זהו קול דודי)[8]
  7. אריה לאלט ולטנור: Wohl mir, Jesus ist gefunden (אשרי, ישו נמצא)
  8. כורל: Meinen Jesum lass ich nicht (את ישו שלי לא אעזוב)

הקלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היצירה הוקלטה במלואה 13 פעמים בהקלטות מסחריות[9]. בין המנצחים שביצעו את ההקלטות ניתן לציין את ניקולאוס הרנונקור (ב-1985), טון קופמן (ב-1998), ג'ון אליוט גרדינר (ב-2000) ומסאקי סוזוקי (ב-2001).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ביוגרפיה של באך באתר אוניברסיטת חרונינגן
  2. ^ ביוגרפיה של באך באתר אוניברסיטת חרונינגן
  3. ^ על קנטטות באך, עמוד 6
  4. ^ על הקנטטה, קלאוס הופמן, עמוד 7
  5. ^ רשימת פרסומי באך באתר IMSLP
  6. ^ אל הרומים, יב, 1-6
  7. ^ לוקס ב, 41-52
  8. ^ מגילת שיר השירים, פרק ב', פסוק ח'
  9. ^ רשימת ההקלטות באתר קנטטות באך