חג ההתגלות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "הלילה ה-12" מפנה לכאן. לערך העוסק במחזה בשם זה, ראו הלילה ה-12 (מחזה).
חג ההתגלות
חג ההתגלות
תהלוכת המאמינים בחג ההתגלות, ממנזר יוחנן אל מקום הטבילה בירדן
שם רשמי חג ההתגלות
כינוי חג ההתגלות, חג המלכים, חג הטבילה, הלילה השנים עשר, אפיפניה
סוג חג חג דתי נוצרי
משמעות החג טבילת ישו, סגידת האגמושים בפני ישו הילד, התגלות אלוהים בגוף אנושי ונס היין בחתונה שבכפר קנא
תאריך 6 בינואר בכנסיות מערביות בעיקר, 18 בינואר בכנסיות מזרחיות בעיקר, יום שני הראשון שאחרי חודש ינואר בכנסייה הקתולית הרפורמיסטית
אופן חגיגת החג טבילה סמלית, חיפוש אחרי הצלב האמיתי, מתנות, מכפשת אפאפינה, תהלוכות, ארוחות משפחתיות
חוגגים נוצרים
משויך ל עונת חג המולד, הציפייה, ערב חג המולד, יום סטפנוס הקדוש, חג המולד, סילבסטר, ערב חג ההתגלות, הצגת ישו בבית המקדש

חג ההתגלות או הלילה ה-12 הוא חג נוצרי המציין את התגלותו של אלוהים בצורת אדם, בדמותו של ישו, בפני שלושת האמגושים.

מקור השם במילה היוונית אפיפניה (επιφάνεια) שמשמעותה התגלות. החג נחוג במערב ב-6 בינואר, שנים עשר ימים לאחר חג המולד, ומקורו בנצרות האורתודוקסית. בארץ ישראל נוהגים האורתודוקסים לחגוג את האירוע בטבילה בנהר הירדן, ליד המקום בו הוטבל ישו על ידי יוחנן המטביל באזור קאסר אל יהוד. האירוע נערך ב-18 בינואר לפי לוח השנה המקובל, שהוא ה-6 בינואר לפי לוח השנה היוליאני הנהוג בכנסייה האורתודוקסית.

מקור החג הוא פרק ב' בבשורה על-פי מתי "בעת שנולד ישוע בבית לחם יהודה, בימי הורדוס המלך, באו לירושלים חכמים מן המזרח. שאלו: "היכן מלך היהודים אשר נולד? כי ראינו את כוכבו במזרח ובאנו להשתחוות לו." כאשר שמע זאת הורדוס המלך נדהם הוא וכל ירושלים עמו. הוא כנס את כל ראשי הכהנים וסופרי העם ושאל אותם איפה יולד המשיח. אמרו לו: "בבית לחם יהודה, כי כן נכתב על ידי הנביא: 'ואתה בית לחם ארץ יהודה, אינך צעיר באלופי יהודה, כי ממך יצא מושל אשר ירעה את עמי ישראל'.""

עד המאה ה-6 נהגו בארץ ישראל לחגוג את חג המולד ביום חג ההתגלות. אחרי ועידת כלקדון, במסגרת המאבק במונופיזיטיזם, רצו להדגיש כי לישו שני טבעים. בחג המולד חגגו את היוולדו בשר ודם ובחג ההתגלות את הוולדו כאל. כנסיית ירושלים, בה היו מונופיזיטיסים ואוריגניסטים המשיכה לחגוג את חג המולד ב-6 בינואר עד אחרי שנת 560. ב-560 קבע יוסטיניאנוס הראשון, קיסר האימפריה הביזנטית כי את חג המולד יש לחגוג ב-25 בדצמבר, אולם חלפו שנים מספר עד שהשינוי הוטמע.

בכנסיות המזרחיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אצל הנוצרים במזרח החג נחגג על פי הלוח היוליאני, שחל במאה ה-21 ב-18 בינואר. בכנסיות האורתודוקסיות ואצל הקתולים המזרחיים מסמל החג את ירידת רוח הקודש בצורת יונה ביום בו הוטבל ישו בידי יוחנן המטביל וקול משמים הכריז עליו כבנו של אלוהים, ולכן נוהגים המאמינים להיטבל בחג באופן טקסי ולהפריח יונים ,במדינות סאלביות אורתודקסיות נוהגים לזרוק בתקופת החג צלב לתוך מקור מים והמוצא אותו זוכה לחסד לשנה הבא.

ישוע נטבל ועלה מיד מן המים. אותה עת נפתחו השמים והוא ראה את רוח אלהים יורדת כיונה ובאה עליו. והנה קול מן השמים אומר: "זה בני אהובי אשר בו חפצתי."

– הבשורה על פי מתי פרק ב' 16-17 בתרגום החברה לכתבי הקודש בישראל

בימים ההם בא ישוע מנצרת אשר בגליל ויוחנן הטבילו בירדן. ברגע שעלה מן המים ראה את השמים נפתחים ואת הרוח יורדת עליו בדמות יונה. יצא קול מן השמים: "אתה בני אהובי, בך חפצתי."

– הבשורה על-פי מרקוס פרק א, 9-11 בתרגום החברה לכתבי הקודש בישראל

העיד יוחנן ואמר: "ראיתי את הרוח יורדת משמים כיונה ונחה עליו. אני לא הכרתיו, אלא שהשולח אותי להטביל במים הוא אמר אלי, 'זה שתראה את הרוח יורדת ונחה עליו, הוא המטביל ברוח הקדש'.

– הבשורה על-פי יוחנן פרק א, 32-33, בתרגום החברה לכתבי הקודש בישראל

בכנסיות המערביות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכנסייה הקתולית ובכנסיות הפרוטסטנטיות, מסמל החג את סגידת שלושת האמגושים בפני ישו הילד. החג חל ב-6 בינואר וערב החג, מכונה לעתים "הלילה השנים עשר", כמספר הימים מחג המולד. החג נחוג בארוחות משפחתיות, השתתפות במיסה, הענקת מתנות ותהלוכות שבהן נישא כוכב, סמל לכוכב בית לחם. במדינות שונות כגון איטליה ישנה אמונה כי מכשפה ששמה לאיפניה מחלקת מתנות בדומה לסנטה קלאוס בתרבות האנגלו-אמריקאית. בצרפת ובמדינות דוברות צרפתית נוהגים להכין עוגות מלכים שעליהן כתרים המסמלים את שלושת האגמושים ובתוכן להחביא בובה מיניאטורית אשר המוצא אותה זוכה להיות מלך ליום אחד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ChristianitySymbol.PNG ערך זה הוא קצרמר בנושא נצרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.