NGC 4429

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
NGC 4429
NGC 4429 בתמונה של סקר השמים הדיגיטלי של סלואן
NGC 4429 בתמונה של סקר השמים הדיגיטלי של סלואן
נתוני תצפית
קבוצת כוכבים בתולה
מגלה ויליאם הרשל
תאריך גילוי 15 במרץ 1784
סוג גלקסיית עדשה
בהירות 10.2[1]
סיווג מורפולוגי SA(r)0[2]
עלייה ישרה 12ʰ 27ᵐ 26.5ˢ
נטייה ‏27.6″ ‏06′ ‏11°‏+
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת 19.93-
מרחק[2] 52,000,000 שנות אור
15,943,095.41 פארסק
קוטר 84,670[2] שנות אור
מסה ‎7.4×1010‎‏[3] M
הסחה לאדום 1,104[2] ק"מ/שנייה
0.003683

NGC 4429 היא גלקסיית עדשה בקבוצת הכוכבים בתולה, הנמצאת במרחק של כ-52 מיליון שנות אור ממערכת השמש ושייכת לצביר הבתולה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לגלקסיה בהירות מדרגה 10.2, והיא התגלתה ב-15 במרץ 1784 על ידי האסטרונום ויליאם הרשל, שכלל אותה ברשימת הערפיליות שפרסם בשנת 1786 תחת הציון II.65, ותיאר אותה כ"די בהירה ולא מאוד קטנה".[4] בנו, ג'ון הרשל, צפה בה גם כן מספר פעמים, והכניס אותה לקטלוג הערפיליות שפרסם בשנת 1833 תחת הציון 1271, כשהיא מתוארת כבהירה או בהירה מאוד, גדולה, מאורכת, עם מרכז שמתבהר בפתאומיות ועם כוכב מדרגת בהירות 10 כשתי דקות קשת מצפון-מזרח לה. הוא לא היה בטוח אם מדובר בתגלית חדשה שלו או ב-II.65 שגילה אביו.[5] הוא הכניס את הגלקסיה גם לקטלוג הכללי של ערפיליות וצבירי כוכבים שפרסם בשנת 1864 תחת הציון GC 2987 ובשנת 1888 ג'ון דרייר הכניס אותה לקטלוג הכללי החדש, תחת הציון NGC 4429, כאשר היא מתוארת כבהירה, גדולה, מאורכת למדי, עם מרכז שמתבהר בפתאומיות ועם כוכב מדרגת בהירות 10 מצפון-מזרח לה.[6]

תצפית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגלקסיה נמצאת במרכז צביר הבתולה, כ-8.6 מעלות ממערב לכוכב וינדמיאטריקס וכ-9.9 מעלות ממזרח-דרום-מזרח לכוכב הבולט דנבולה. כ-0.8 מעלות מצפון-מערב לה נמצאת NGC 4371, כ-1.3 מעלות מדרום לה נמצאת NGC 4442, כ-1.1 מעלות ממזרח לה נמצאת NGC 4503 ומעבר לה, באותו הכיוון ובמרחק כפול נמצאות NGC 4564,‏ NGC 4567 ו-NGC 4568. כ-1.6 מעלות מצפון-מזרח ל-NGC 4429 נמצאת הגלקסיה האליפטית הענקית M87, כ-1.8 מעלות מצפון לה נמצאת M86 וכ-1.6 מעלות וכ-1.9 מעלות מצפון-צפון-מערב לה נמצאות בהתאמה NGC 4388 ו-M84, כולן גלקסיות השייכות גם כן לצביר הבתולה.

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורכה הזוויתי של NGC 4429 הוא כ-5.6 דקות קשת, שממרחקה שקול לקוטר של כמעט 85,000 שנות אור, כ-85% מהקוטר של שביל החלב. מסתה מוערכת בכ-‎7.4×1010מסות שמש, כ-13% מסת שביל החלב, כאשר מעט יותר מחצי ממנה, כ-‎4.3×1010‎ מסות שמש, היא מסת הכוכבים שבגלקסיה, וכן היא מכילה כ-‎1.1×108‎ מסות שמש של מימן מולקולרי (H2) וכ-‎1.3×107‎ מסות שמש של מימן אטומי נייטרלי (HI).[7] זאת כמות קטנה יחסית של מימן חופשי ומהווה רק כפרומיל מהמסה הכוללת של הגלקסיה, ובהתאם, קצב היצירה של כוכבים חדשים בגלקסיה הוא נמוך מאוד ומוערך בכ-3 אלפיות של מסת שמש בשנה או כמסת שמש ב-340 שנים,[8] קצב אופייני לגלקסיות עדשה מסוגה של NGC 4429. כתוצאה מכך אוכלוסיית הכוכבים של הגלקסיה היא זקנה ובמרכזה הגיל הממוצע של הכוכבים נע בין 3 מיליארד ל-7 מיליארד שנים.[9] נראה שבמרכז הגלקסיה ננמצא חור שחור על-מסיבי עם מסה של כ-70 מיליון מסות שמש, אך אין לגלקסיה גרעין פעיל.[10]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא NGC 4429 בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ SEDS: NGC 4429
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 NED: NGC 4429
  3. ^ J. Dabringhausen & M. Fellhauer: An extensive catalogue of early-type galaxies in the nearby Universe, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Vol. 460, Iss. 4 (2016)
  4. ^ W. Herschel: Observations of nebulæ and clusters of stars, made at Slough, with a twenty-feet reflector, between the years 1825 and 1833, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 76, p. 474 (1786)
  5. ^ J. F. W. Herschel: Observations of nebulæ and clusters of stars, made at Slough, with a twenty-feet reflector, between the years 1825 and 1833, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 123, p. 423 (1833)
  6. ^ J. L. E. Dreyer: A New General Catalogue of Nebulæ and Clusters of Stars, being the Catalogue of the late Sir John F. W. Herschel, Bart, revised, corrected, and enlarged, Memoirs of the Royal Astronomical Society, Vol. 49, p. 125 (1888)
  7. ^ G. Gavazzi, G. Consolandi, S. Pedraglio, M. Fossati, M. Fumagalli, A. Boselli: Hα imaging observations of early-type galaxies from the ATLAS3D survey, Astronomy & Astrophysics, Vol. 611, id. A28, p. 13 (2018)
  8. ^ G. Gavazzi, G. Consolandi, S. Pedraglio, M. Fossati, M. Fumagalli, A. Boselli: Hα imaging observations of early-type galaxies from the ATLAS3D survey, Astronomy & Astrophysics, Vol. 611, id. A28, p. 21 (2018)
  9. ^ O. K. Sil'chenko: Stellar Nuclei and Inner Polar Disks in Lenticular Galaxies, The Astronomical Journal, Vol. 152, Iss. 3, article id. 73, p. 4, 6 (2016)
  10. ^ R. van den Bosch: Unification of the fundamental plane and Super Massive Black Hole Masses, The Astrophysical Journal, Vol. 831, Iss. 2, article id. 134, p. 17 (2016)