NGC 625

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
NGC 625
NGC 625 GALEX.jpg
NGC 625 בתמונה של טלסקופ החלל גלקס
נתוני תצפית
קבוצת כוכבים עוף החול
מגלה ג'יימס דנלופ
תאריך גילוי 1823-1826
סוג גלקסיית מוט ספירלית ננסית
בהירות 11.25[1]
סיווג מורפולוגי SB(s)m[2]
עלייה ישרה 01ʰ 35ᵐ 04.6ˢ
נטייה ‏10.3″ ‏26′ ‏41°‏-
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת 16.6-
מרחק[2] 12,200,000 שנות אור
3,740,495.46 פארסק
קוטר 20,640[2] שנות אור
מסה ‎1.19×1010‎‏[3] M
הסחה לאדום 396[2] ק"מ/שנייה
0.00132

NGC 625 היא גלקסיית מוט ספירלית ננסית בקבוצת הכוכבים עוף החול, הנמצאת במרחק של כ-12.2 מיליון שנות אור ממערכת השמש ושייכת לקבוצת פסל. הגלקסיה נמצאת כ-2.25 מעלות מצפון-מזרח לכוכב γ בעוף החול וכ-12.8 מעלות ממזרח לכוכב הבולט אנקא. כ-8.6 מעלות מצפון-מזרח לה נמצאת NGC 300, שלמרות המרחק הזוויתי הקטן ביניהן, נמצאת למעשה בערך בחצי המרחק בין NGC 625 ובין שביל החלב.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לגלקסיה בהירות מדרגה 11.25 והיא התגלתה בין השנים 1823 ו-1826 על ידי האסטרונום ג'יימס דנלופ, בזמן שסקר את שמי הדרום מאוסטרליה. הגלקסיה קיבלה את הציון 479 בקטלוג הערפיליות שדנלופ פרסם בשנת 1828, כשהיא מתוארת כערפילית עמומה מאוד ועגולה עם 2-3 כוכבים בשוליה.[4] ג'ון הרשל, צפה בה מכף התקווה הטובה שבדרום אפריקה בספטמבר 1834 ובדצמבר 1836 ורשם אותה כערפילית מספר 2426 בקטלוג הערפיליות שפרסם בשנת 1847, בו הוא תיאר אותה כבהירה, גדולה, מאורכת מאוד ועם מרכז בהיר יותר משוליה.[5] הוא הכניס אותה לקטלוג הכללי של ערפיליות וצבירי כוכבים תחת הציון GC 369 ובשנת 1888 ג'ון דרייר הכניס אותה לקטלוג הכללי החדש תחת הציון NGC 625, כשהיא מתוארת כבהירה, גדולה, מאורכת למדי, מתבהרת בהדרגה לכיוון המרכז וניתן להבחין בכוכבים בתוכה.[6]

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורכה הזוויתי של NGC 625 הוא כ-6 דקות קשת, שממרחקה שקול לקוטר של מעט יותר מ-20,000 שנות אור, כחמישית מקוטרו של שביל החלב. צורתה אינה סדורה אך נראה שיש לה מבנה ספירלי עם מוט מרכזי והיא מוגדרת כגלקסיית מוט-ספירלית מהסוג של ענני מגלן. מסתה מוערכת בכ-‎1.2×1010מסות שמש, כ-2% ממסת שביל החלב, כך שהיא מוגדרת כגלקסיה ננסית. רק כאחוז וחצי ממסתה היא מסת הכוכבים שבה, כ-‎2×108‎ מסות שמש,[7] ומסת גז המימן החופשי שבה היא כאחוז ממסתה או כ-‎1.1×108‎ מסות שמש.[7][3] נראה שכמעט כל המסה של הגלקסיה, כ-97%, היא של חומר אפל שטיבו אינו ידוע. בגלקסיה יש מספר אזורי H II שבהם מתרחשת יצירת כוכבים חדשים ובהם כוכבים מסיביים מסוג וולף-ראייה.[8] נראה שהאירוע הנוכחי של יצירת כוכבים חדשים נמשך כבר כ-100 מיליון שנים ונמצא במגמת דעיכה.[9]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא NGC 625 בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ SIMBAD: NGC 625
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 NED: NGC 625
  3. ^ 3.0 3.1 E. Bajaja & M. C. Martin: Observations of H I in southern galaxies, Astronomical Journal, vol. 90, p. 1784 (1985)
  4. ^ James Dunlop: A catalogue of nebulæ and clusters of stars in the southern hemisphere, observed at Paramatta in New South Wales, by James Dunlop, Philosophical Transactions of the Royal Society of London, vol. 118, p. 138 (1828)
  5. ^ J. F. W. Herschel: Astronomical Observations Made During the Years 1834, 5, 6, 7, 8, at the Cape of Good Hope., Smith, Eldek & Co., Cornhill, p. 57 (1847)
  6. ^ J. L. E. Dreyer: A New General Catalogue of Nebulæ and Clusters of Stars, being the Catalogue of the late Sir John F. W. Herschel, Bart, revised, corrected, and enlarged, Memoirs of the Royal Astronomical Society, Vol. 49, p. 29 (1888)
  7. ^ 7.0 7.1 A. Monreal-Ibero, J. R. Walsh, J. Iglesias-Páramo, C. Sandin, M. Relaño, E. Pérez-Montero & J. Vílchez: The Wolf-Rayet star population in the dwarf galaxy NGC 625, Astronomy & Astrophysics, Vol. 603, id. A130, p. 2 (1017)
  8. ^ A. Monreal-Ibero, J. R. Walsh, J. Iglesias-Páramo, C. Sandin, M. Relaño, E. Pérez-Montero & J. Vílchez: The Wolf-Rayet star population in the dwarf galaxy NGC 625, Astronomy & Astrophysics, Vol. 603, id. A130, p. 12 (1017)
  9. ^ J. M. Cannon, R. C. Dohm-Palmer, E. D. Skillman, D. J. Bomans, S. Cote & B. W. Miller: The Recent Evolution of the Dwarf Starburst Galaxy NGC 625 from Hubble Space Telescope Imaging, The Astronomical Journal, Volume 126, Issue 6, pp. 2828 (2003)