SM U-20 (גרמניה)
 | |
| SM U-20 (השנייה משמאל) בנמל בקיל, 1914 | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה |
צוללת  |
| צי |
הצי הקיסרי הגרמני |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה |
Kaiserliche Werft Danzig |
| הוזמנה | 25 בנובמבר 1910 |
| הושקה | 18 בדצמבר 1912 |
| תקופת הפעילות | 5 באוגוסט 1913 – 4 בנובמבר 1916 (3 שנים ו־13 שבועות) |
| אחריתה | עלתה על החוף הדני והושמדה על ידי צוותה |
| מיקום |
56°33′00″N 8°08′00″E / 56.55°N 8.13333333°E |
| מלחמות וקרבות | מלחמת העולם הראשונה |
| נתונים כלליים | |
| אורך | 64.15 מטר |
| רוחב | 7.3 מטר |
| שוקע | 3.58 מטר |
| מהירות | 15.4 קשרים בציפה, 9.5 קשרים בצלילה |
| עומק צלילה | 50 מטר |
| חימוש | 4 צינורות טורפדו בגודל 50 ס"מ עם 6 טורפדו, תותח 105 מ"מ |
  | |
SM U-20 הייתה צוללת גרמנית מטיפוס U-19 ששירתה בצי הקיסרי הגרמני. היא הושקה ב-18 בדצמבר 1912, ונכנסה לשירות ב-5 באוגוסט 1913. במהלך מלחמת העולם הראשונה, היא השתתפה במבצעים ברחבי האי הבריטי. U-20 נודעה לשמצה בעקבות טביעתה של אוניית הקו האוקיינית הבריטית RMS לוסיטניה ב-7 במאי 1915, מעשה שעיצב מחדש באופן דרמטי את מהלך מלחמת העולם הראשונה.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-7 במאי 1915, U-20 סיירה מול החוף הדרומי של אירלנד בפיקודו של קפיטן-לויטננט ולתר שוויגר. שלושה חודשים קודם לכן, ב-4 בפברואר, הקימו הגרמנים מצור של צוללות סביב האי הבריטי והכריזו על כל כלי שיט בו כמטרה לגיטימית.
בערך בשעה 13:40 הסתכל שוויגר בפריסקופ וראה כלי שיט מתקרב. ממרחק של כ-700 מטרים (770 יארד) שוויגר ציין שיש לה ארבע ארובות ושני תרנים, מה שהופך אותה לאונייה כלשהי. הוא זיהה אותה כלוסיטניה, כלי שיט בעתודת הצי הבריטי, וירה טורפדו בודד. הוא פגע בצד הימני, כמעט ישירות מתחת לגשר. בעקבות פיצוץ הטורפדו, האנייה נהרסה בפיצוץ שני, שאולי נגרם מאבק פחם, פיצוץ בדוד או פיצוץ במערכת ההנעה - כל כך גדול ששוויגר עצמו הופתע. תוך 18 דקות טבעה לוסיטניה עם 1,199 נפגעים. שרידי האונייה נמצאים בעומק 300 רגל (91 מטרים) של מים.
15 דקות לאחר שירה את הטורפדו שלו, ציין שוויגר ביומן המלחמה שלו:
- "נראה שהספינה תישאר לצוף רק לזמן קצר מאוד. [נתתי פקודה] לצלול ל-25 מטרים (82 רגל) ולעזוב את האזור לכיוון הים. לא יכולתי לירות עוד טורפדו לתוך המוני בני אדם שמנסים נואשות להציל את עצמם".
.jpg)
הייתה אז מחלוקת גדולה לגבי הטביעה, בשאלה האם לוסיטניה הבריחה לאנגליה חומרי מלחמה ומה מספר הטורפדות ששויגר ירה. מדינות ההסכמה וארצות הברית חשבו במקור שה-U-20 ירתה שתי טורפדות. חקירות שלאחר המלחמה הראו שרק טורפדו אחד נורה.
לפני שהצוללת חזרה לרציפים בווילהלמסהאפן לצורך תדלוק ואספקה מחודשת, ארצות הברית מחתה רשמית בפני ברלין נגד האכזריות של פעולתו.
הקייזר וילהלם השני כתב בשולי האיגרת האמריקנית "חוצפה לחלוטין", "שערורייתי", ו"זה הדבר החצוף ביותר בטון ובנושא שנאלצתי לקרוא מאז האיגרת היפנית באוגוסט האחרון". אף על פי כן, כדי להרחיק את אמריקה מהמלחמה, ביוני נאלץ הקייזר לבטל את מלחמת הצוללות הבלתי מוגבלת ולאפשר את השיט לכל ספינות הנוסעים ללא הפרעה.
ב-4 בספטמבר 1915 שוויגר חזר לים עם U-20, 85 מיל ימי (157 קילומטרים; 98 מיל) ליד סלע פסטנט בים האירי הדרומי. סלע זה החזיק את אחד מסמני הניווט המרכזיים באוקיינוס המערבי, מגדלור פסטנט, וכל האוניות שעברו פנימה והחוצה בים האירי היו במגע חזותי עימו.
RMS הספריאן החלה כעת בהפלגה חדשה מליברפול לקוויבק ומונטריאול, עם מטען כללי, ובנוסף שימשה כאוניית בית-חולים, ונשאה כ-800 נוסעים כשהותקפה מחוץ לפסטנט. תולדות המלחמה הגדולה: צי הסוחר, כרך 2. II, מאת Hurd, מצטט:
- "רק כמה ימים לפני כן, הרוזן ברנסדורף, שגריר גרמניה, הבטיח לממשלת ארצות הברית שספינות נוסעים לא יוטבעו ללא אזהרה ומבלי להבטיח את שלומם של הלא-לוחמים על הסיפון בתנאי שהספינות לא ינסו להימלט או להביע התנגדות."
הפעם, שוויגר התקבל בשאט נפש רשמי עם שובו לוילהלמסהאפן. הוכה באכזריות ונעצר על ידי המשטרה החשאית הפרוסית לאחר שנצטווה להתייצב בברלין כדי להסביר את עצמו, הוא נדרש להתנצל על כך שהטביע ספינת נוסעים אחרת בניגוד להוראה ישירה שלא לעשות זאת שוב. הוא התלונן על הטיפול שלו בברלין לאחר מכן, ואז הוא שוב הוכה באכזריות ונעצר על ידי המשטרה החשאית והוחזק בכלא צבאי בווילהלמסהאפן למשך 15 ימים.
לאחר מותו ב-1917, נסלח לשוויגר בברלין. הוא קיבל את העיטור הגבוה ביותר של גרמניה, Pour le Mérite, לאחר שהטביע אוניות בתפוסה של 190,000 טון. הקייזר בכה בגלוי, יחד עם עשרות אחרים, בטקס האזכרה שלו.
גורל ומורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-4 בנובמבר 1916, U-20 עלתה על החוף הדני דרומית ל-Vrist, מעט צפונית לת'ורסמינדה לאחר שספגה נזק למנועים שלה. הצוות שלה ניסה להשמיד אותה עם חומרי נפץ למחרת, והצליח, עם זאת, רק להזיק לחרטום הצוללת (ראה תמונה), אך הפך אותה למעשה לא פעילה כספינת מלחמה. [1]
ה-U-20 נשארה על החוף עד 1925 כאשר ממשלת דנמרק פוצצה אותה ב"פיצוץ מרהיב". הצי הדני הסיר את תותח הסיפון והפך אותו ללא ניתן לשימוש על ידי קדיחת חורים בחלקים חיוניים. התותח הוחזק במחסני הצי בהולמן בקופנהגן במשך כמעט 80 שנה. [2] מגדל הניווט הוסר והוצב על המדשאה הקדמית של המוזיאון המקומי Strandingsmuseum St. George Thorsminde, היכן שהוא נמצא עד היום. [3] [4]
הסופר קלייב קאסלר טען שהסוכנות הלאומית התת-ימית והימית שלו (NUMA) איתרה את שרידי U-20 ב-1984, כ-400 מטרים מהחוף. [5]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Major themes of the exhibition", 'World War I'.
- ^ "U-20 | | The Lusitania ResourceThe Lusitania Resource". www.rmslusitania.info. אורכב מ-המקור ב-2011-05-12.
- ^ "Strandingsmuseum St. George Thorsminde". אורכב מ-המקור ב-29 באוקטובר 2013. נבדק ב-15 במרץ 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Sea War Museum Jutland".
- ^ North Sea and English Channel Hunt (אורכב 28.12.2003 בארכיון Wayback Machine)