The Sound of Madness

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
The Sound of Madness
עטיפת האלבום
עטיפת האלבום
אלבום אולפן מאת שיינדאון
יצא לאור 2008 עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מטאל אלטרנטיבי עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים אטלנטיק רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
הפקה רוב קוואלו עריכת הנתון בוויקינתונים
כרונולוגיית אלבומים של שיינדאון
Us and Them
(2005) 		The Sound of Madness
(2008) 		Amaryllis
(2012)
סינגלים מ-The Sound of Madness
  1. "Devour"
    תאריך יציאה: 5 במאי 2008
  2. "Second Chance"
    תאריך יציאה: 9 בספטמבר 2008
  3. "Sound of Madness"
    תאריך יציאה: 23 בפברואר 2009
  4. "If You Only Knew"
    תאריך יציאה: 31 באוגוסט 2009
  5. "The Crow & the Butterfly"
    תאריך יציאה: 6 באפריל 2010
  6. "Diamond Eyes (Boom-Lay Boom-Lay Boom)[1]"
    תאריך יציאה: 15 ביוני 2010
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

The Sound of Madness הוא אלבום האולפן השלישי של להקת הרוק שיינדאון. האלבום יצא לאור ב-24 ביוני 2008. זה האלבום הראשון שבו משתתפים אריק בס וזק מאיירס, והאלבום היחיד בו השתתף ניק פרי, ושבו כללה הלהקה חמישה חברים.

שירי האלבום חוקרים מגוון רחב של נושאים, בניגוד לאלבומיהם הקודמים; השיר "Devour" נכנס לתחום הפוליטי, בעוד "What a Shame" מספר את סיפור מותו של דודו של הסולן ברנט סמית, שנפטר במהלך הקלטת האלבום, וכיצד סמית ובת דודו, המתאבקת אוליביה סמית, מתמודדים עם האובדן. השיר "If You Only Knew" מספר על ארוסתו דאז ועל בנו שזה אך נולד, ומהווה את שיר האהבה הראשון של הלהקה.[2]

לקראת שחרור האלבום השתתפה הלהקה במספר פסטיבלים.

אלבום זה הוא המצליח ביותר של שיינדאון, ויצא ממנו סינגל שזכה במספר תוארי תקליט פלטינה (השיר "Second Chance"), שיר שזכה בתקליט פלטינה אחד (השיר "If You Only Knew") וכל יתר הסינגלים מתוכו זכו בתואר תקליטי זהב. האלבום עצמו הוכרז בשנת 2016 על ידי איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי כאלבום פלטינה כפול לאחר שנמכרו יותר משני מיליון עותקים ממנו.[3]

כתיבה והקלטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העבודה על אלבום האולפן השלישי החלה בתחילת 2007. חברת ההקלטות ביקשה שהאלבום יהיה מוכן תוך חצי שנה, אך סמית סירב באומרו שלא אהב את התוצאה של עבודה תחת מגבלות זמן, כפי שהיה באלבום הקודם. סמית ביקש לקחת את הזמן ביצירת האלבום הנוכחי.[4] חברת התקליטים הסכימה לבקשה ונתנה לסמית שנה וחצי להפקת האלבום.[4] אחת הסיבות לזמן ההפקה הארוך הייתה בעיות פנימיות בין חברי הלהקה. סמית פיטר את ג'סין טוד ואת בראד סטיוארט מהלהקה,[5] את סטיוארט בגלל חילוקי דעות לגבי הכיוון שאליו צריכה הלהקה ללכת ותחושה שסטיוארט אינו מרוצה ואינו מחויב ללהקה,[4] ואת טוד בגלל ויכוח גדול בין השניים ובעיות אישיות שגרמו לבעיות בלהקה.[4][6] מי שהיה גיטריסט ההופעות של הלהקה באותו זמן, זק מאיירס, ציין שגם סמית וגם טוד עברו אז תקופה משמעותית של שימוש לרעה בסמים ובאלכוהול שגרמו לחיכוכים רבים בין השניים.[5] בתקופה הזו הייתה הלהקה על סף פירוק, אך פיטוריו של טוד, במקביל לגמילה של סמית מסמים הצליחה להפסיק את החיכוכים הפנימיים בלהקה, והלהקה הצליחה להתקדם הלאה.[5][6]

הגיע הזמן להתעלות מעלה, מילולית לעלות מעל ומעבר לכל מה שבני אדם חשבו שהם מסוגלים להקליט. אנחנו רוצים ליצור אלבום רוק כבד ענק שמסוגל מצד אחד לחצות גבולות ומצד שני מכיל חומר כבד בטירוף, יותר מכל מה שהלהקה הזו ניסתה לעשות אי פעם, ולראות אם אנחנו מסוגלים לזה.[7]
סמית, על קטעי הדמו שהוקלטו במהלך יצירת האלבום

סמית בילה את רוב שנת 2007 בכתיבת חומרים חדשים לאלבום השלישי ללא יתר חברי הלהקה.[6] העבודה הייתה פוריה, וסמית כתב יותר מ-60 שירים לאורך התקופה, למרות הדאגה מהיעדרם של גיטריסט ובסיסט.[4] סמית גייס כמה נגני אולפן להקלטות. דייב באסט ניגן את רוב קטעי הגיטרה באלבום, טים פירס תרם קטעי גיטרה נוספים, וכריס צ'ייני את קטעי הבס.[6] הדמואים נשלחו מחברת התקליטים למפיק רוב קוואלו שלאחר ששמע אותם הודיע לסמית שהוא מעוניין להפיק את האלבום.[6]

שחרור וקידום מכירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלבום שוחרר ב-24 ביוני 2008. הסינגל הראשון מתוכו, "Devour" שוחרר ב-6 במאי והיה לסינגל השני של הלהקה שהגיע למקום הראשון במצעד הרוק הפעיל של מגזין הבילבורד. על מנת לצאת למסע הופעות שיתמוך בשחרור האלבום הרכיב סמית הרכב נגנים חדש שכלל את ניק פרי מלהקת סילברטייד כגיטריסט מוביל, אריק בס כבסיסט, זק מאיירס שהשתתף עד אז בהופעות הלהקה כגיטריסט ההופעות שלה, ולא כחבר מן המניין, שודרג לגיטריסט הקצב הקבוע של הלהקה.[6] פרי השתתף במספר קטן יחסית של הופעות במהלך 2008, ועזב במטרה להתחיל בקריירת סולו, מהלך שסמית לא התנגד לו מאחר שסבר שהלהקה פועלת טוב יותר כרביעייה, מה שהפך את מאיירס לגיטריסט הראשי.[6]

לאחר שחרור של מספר סינגלים מוצלחים ומסע הופעות רחב הפך האלבום לנמכר ביותר של הלהקה, וצעד במצעד הבילבורד 200 במשך 120 שבועות רצופים. בנוסף קיבל האלבום מעמד של אלבום פלטינה כפול מאיגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי, המעיד על מכירת שני מיליון עותקים לפחות.[8][9] מהאלבום שוחררו שישה סינגלים: "Devour", ‏"Second Chance", ‏"Sound of Madness", ‏"If You Only Knew", ‏"The Crow & the Butterfly" ו-"Diamond Eyes (Boom-Lay Boom-Lay Boom)" שכולם הגיעו לראש מצעד הרוק של הבילבורד.[10][8][11] הסינגל "Second Chance" הצליח במיוחד כשהגיע לעשירייה הראשונה במצעד הסינגלים הבילבורד הוט 100, עד למקום ה-7, וקיבל מעמד של פלטינה משולשת, מה שהעיד על מכירת למעלה מ-3 מיליון עותקים ממנו.[9][12]

הלהקה, בהרכבה החדש, המשיכה במסע ההופעות שלה, ובילתה שנתיים בהופעות חיות ברחבי העולם,[8] בין השאר מסע הופעות אירופאי עם להקת דיסטרבד ב-2008, מסע ההופעות "Stimulate This!" עם הלהקות סטיינד, שבל (Chevelle), היילסטורם ו-Lo-Pro, ופסטיבל "Download" הבריטי, כולם ב-2009. מסע ההופעות המשיך לתוך שנת 2010 וכלל הופעות כלהקה המובילה בסיבוב ה-"Carnival of Madness" שבו הופיעה הלהקה מול אצטדיונים גדולים יותר שכללו כ-10,000 צופים. הלהקה המשיכה לסיבוב "Anything and Everything Tour" שבו ניגנה גרסאות אקוסטיות של שיריה מול קהל קטן יותר, ולאחר מכן שאלות ותשובות בשיתוף הקהל.[8] במאי 2011 יצא ה-DVD ‏"Somewhere in the Stratosphere" שמתעד הופעות משני סיבובי ההופעות הללו.[13]

קבלה וביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דירוגים מקצועיים
ציוני ביקורות
מקור ציון
About.com
AllMusic [14]
Alternative Addiction
IGN 7.3/10[15]
Melodic
Sputnikmusic [16]

האלבום קיבל ביקורות חיוביות בעיקרן. טים גריסון מהאתר About.com כתב שלמרות שהחוזקה של שיינדאון היא עדיין רוק כבד, ניכר מהאלבום החדש שחברי הלהקה מעוניינים מאוד למצוא טריטוריות אודיטוריות אחרות כדי לבטא את עצמם בצורה טובה יותר. הוא התייחס ל-"Devour" ולשיר הנושא של האלבום כאל שני השירים ה"מפוצצים" ביותר באלבום. גם "Alternative Addiction" ציינו שמדובר באלבום הטוב ביותר של הלהקה, ואחד האלבומים הטובים ביותר של שנת 2008. אד תומפסון מ-IGN כתב ביקורת חיובית, וציין שאמנם אין באלבום שום דבר חדשני או פורץ דרך, אבל גם אין בו אף לא רצועה חלשה אחת. סטפן תומאס ארלוויין מהאתר "AllMusic" נתן לאלבום ביקורת מעורבת, כשכתב ששיינדאון נותנת כאן את מה שהורגלנו לקבל ממנה, רוק אקטיבי מודרני שמגלם בתוכו את רוח צלילי הפוסט-גראנג' במילניום החדש, בלי להציע שום דבר שייזכר, לטוב או לרע.

רצועות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל השירים נכתבו על ידי ברנט סמית ודייב באסט, למעט אם צוין אחרת.

The Sound of Madness
מס' שםכותב(ים) משך
1. Devour   3:50
2. Sound of Madness   3:54
3. Second Chance   3:40
4. Cry for Help   3:20
5. The Crow & the Butterfly   4:13
6. If You Only Knew   3:46
7. Sin with a Grin   4:00
8. What a Shame   4:18
9. Cyanide Sweet Tooth Suicide   3:11
10. Breaking Inside סמית, בובי האף 3:51
11. Call Me סמית, טוני בטליה 3:43
משך כולל:
 41:48
גרסת דלוקס
מס' שם משך
12. I Own You 3:37
13. Energy 3:28
14. Son of Sam 3:38
משך כולל:
 52:31
גרסת דלוקס - הוצאה מחודשת (2010)
מס' שם משך
12. Energy 3:28
13. Son of Sam 3:38
14. I Own You 3:37
15. Junkies for Fame 3:26
16. Second Chance (גרסה אקוסטית) 3:40
17. The Crow & the Butterfly (Pull Mix) 5:27
18. Her Name Is Alice 3:50
19. Diamond Eyes (Boom-Lay Boom-Lay Boom) 5:36
20. Breaking Inside (בהשתתפות ליזי הייל) 3:49
משך כולל:
 1:17:14
הוצאה מחדש בוויניל (2010)
מס' שם משך
12. The Energy 3:28
13. Son of Sam 3:38
14. I Own You 3:37
15. Junkies for Fame 3:26
16. Second Chance (גרסה אקוסטית) 3:40
17. The Crow & the Butterfly (Pull Mix) 5:27
משך כולל:
 1:04:59
גרסת DVD דלוקס (2010)
מס' שם משך
1. Devour (וידאו עם מילות השיר) 3:47
2. Devour (וידאו קליפ) 3:48
3. Second Chance (וידאו קליפ) 3:44
4. Sound of Madness (וידאו קליפ) 4:14
5. If You Only Knew (וידאו קליפ) 3:48
6. The Crow & the Butterfly (וידאו קליפ) 4:18
7. What a Shame (וידאו קליפ) 4:18
8. Save Me (הופעה חיה באטלנטה) 3:38
9. Devour (הופעה חיה באטלנטה) 5:04
10. Call Me (הופעה חיה באטלנטה) 3:39
11. Second Chance (הופעה חיה באטלנטה) 3:40
12. Sound of Madness (הופעה חיה באטלנטה) 4:34
13. Interview from LA 18:13
משך כולל:
 1:06:45

משתתפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיינדאון
מוזיקאים נוספים
  • כריס צ'ייני - בס
  • טים פירס - גיטרת קצב[17]
  • דייב באסט – גיטרת קצב
  • בובי האף - גיטרת קצב וקלידים בשיר "Breaking Inside"
  • דייל אוליבר – גיטרה בשיר "Breaking Inside"
  • רוב קוואלו – גיטרת קצב ופסנתר בשיר "Call Me"
  • דייוויד קמפבל – עיבוד תזמורתי ועיבוד מיתרים
  • ג'יימי מוהברכ - קלידים
  • לזי הייל - קולות רקע בגרסה הדלוקס המחודשת מ-2010 של "Breaking Inside"
הפקה

לפי האתר AllMusic

מיקומי שיא[עריכת קוד מקור | עריכה]

‏
‏‏  מצעדים ודירוגים (2008–2009)
מדינה מצעד מיקום שיא
אוסטריה Ö3 אוסטריה טופ 40‏ 70[18]
ארצות הברית בילבורד 200 8[23]
US Top Rock Albums (Billboard) 3[24]
בריטניה מצעד האלבומים הבריטי 143[21]
UK Rock & Metal Albums (OCC) 8[22]
יפן אוריקון 187[20]
קנדה מצעד האלבומים הקנדי 19[19]
‏
‏‏  מצעדי סוף שנה (2008)
מדינה מצעד מיקום שיא
ארצות הברית בילבורד 200 184
‏
‏‏  מצעדי סוף שנה (2009)
מדינה מצעד מיקום שיא
ארצות הברית בילבורד 200 53
US Top Rock Albums (Billboard) 18
‏
‏‏  מצעדי סוף שנה (2010)
מדינה מצעד מיקום שיא
ארצות הברית בילבורד 200 104
US Top Rock Albums (Billboard) 27
‏
‏‏  מצעדי סוף שנה (2011)
מדינה מצעד מיקום שיא
ארצות הברית בילבורד 200 לא דורג
US Top Rock Albums (Billboard) 63

מכירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות הברית זכה האלבום למעמד של אלבום פלטינה כפול, לאחר שנמכרו ממנו למעלה מ-2 מיליון עותקים.[3]

בקנדה קיבל האלבום מעמד של אלבום פלטינה לאחר שנמכרו ממנו למעלה מ-80 אלף עותקים.[25]

בבריטניה זכה האלבום למעמד של אלבום זהב לאחר שנמכרו ממנו למעלה מ-100 אלף עותקים.[26]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לא הופיע בהוצאה המקורית של האלבום, אלא בגרסת הדלוקס ששוחררה ב-2010
  2. ^ "If You Only Knew Songfacts". Songfacts.com.
  3. ^ 1 2 "Gold & Platinum". riaa.com.
  4. ^ 1 2 3 4 5 Acoustic, Always. "Shinedown Interview with Brent Smith". alwaysacoustic.com.
  5. ^ 1 2 3 "Archived copy". pilotonline.com. אורכב מ-המקור ב-9 במרץ 2017. נבדק ב-15 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה); (עזרה)
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 7 "Archived copy". www.starpulse.com. אורכב מ-המקור ב-17 במרץ 2017. נבדק ב-15 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה); (עזרה)
  7. ^ "Shinedown 'Going For The Gusto' On Third Album". Billboard. אורכב מ-המקור ב-3 בנובמבר 2011. נבדק ב-3 בנובמבר 2011. {{cite journal}}: (עזרה)
  8. ^ 1 2 3 4 "Shinedown Get Harder, Better, Faster, Stronger on 'Amaryllis' | Billboard". Billboard. 23 במרץ 2012. {{cite journal}}: (עזרה)
  9. ^ 1 2 "Gold & Platinum". RIAA.
  10. ^ "SHINEDOWN Bassist Interviewed On 103.9 THE X (Video)". BLABBERMOUTH.NET. 21 במאי 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ "Shinedown Announce New Album: 'Amaryllis' Will Hit Stores in March". Noisecreep.
  12. ^ "Archived copy". www.billboard.com. אורכב מ-המקור ב-26 ביוני 2013. נבדק ב-15 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה); (עזרה)
  13. ^ "SHINEDOWN: More 'Somewhere In The Stratosphere' Details Revealed". BLABBERMOUTH.NET. 12 באפריל 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ Erlewine, Stephen Thomas. "The Sound of Madness Review by Stephen Thomas Erlewine". AllMusic.
  15. ^ Thompson, Ed (28 ביוני 2008). "Shinedown – The Sound of Madness Review". IGN. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ "Review: Shinedown - The Sound of Madness". Sputnikmusic.com. 2008-07-09.
  17. ^ "Video". youtube.com.
  18. ^ SHINEDOWN - THE SOUND OF MADNESS, austriancharts.at
  19. ^ Shinedown Chart History, Billboard Canadian Albums
  20. ^ ザ・サウンド・オブ・マッドネス, Oricon
  21. ^ Chart Log UK, 1994–2010, Zobbel
  22. ^ Official Rock & Metal Albums Chart Top 40, 08 March 2009 - 14 March 2009, OCC
  23. ^ Shinedown Chart History, The Billboard 200
  24. ^ Shinedown Chart History, Billboard US Top Rock Album
  25. ^ Sound of Madness on Music Canada
  26. ^ Sound of Madness on BPI (British Phonographic Industry)
שיינדאון
ברנט סמית • זק מאיירס • אריק בס • ברי קרץ'
חברים לשעבר: ג'סין טוד • בראד סטיוארט • ניק פרי
אלבומי אולפן Leave a Whisper • Us and Them • The Sound of Madness • Amaryllis • Threat to Survival • Attention Attention • Planet Zero
מיני אלבומים (EP) iTunes Session
סמית ומאיירס Acoustic Sessions • Volumes, 1 & 2
סרטים והופעות Live from the Inside • Somewhere in the Stratosphere • Attention Attention
סינגלים "Fly from the Inside" • "45" • "Simple Man" • "Burning Bright" • "Save Me" • "I Dare You" • "Heroes" • "Devour" • "Second Chance" • "Sound of Madness" • "If You Only Knew" • "The Crow & the Butterfly" • "Diamond Eyes (Boom-Lay Boom-Lay Boom)" • "Bully" • "Unity" • "Enemies" • "I'll Follow You" • "Adrenaline" • "Cut the Cord" • "State of My Head" • "Asking for It" • "How Did You Love" • "Devil" • "The Human Radio" • "Get Up" • "Monsters" • "Attention Attention" • "Atlas Falls" • "Planet Zero" • "The Saints of Violence and Innuendo" • "Daylight" • "Dead Don't Die" • "A Symptom of Being Human"
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=The_Sound_of_Madness&oldid=38268612"