טופולב Tu-160

**טופולב Tu-160**
מאפיינים כלליים
קוד נאט"ו	Blackjack
יצרן	מפעל המטוסים של קאזאן, טופולב
תקופת שירות	23 באפריל 1987 – הווה (37 שנים)
יחידות שיוצרו	37
משתמש ראשי	חיל האוויר הרוסי; חיל האוויר האוקראיני; חיל האוויר הסובייטי; כוחות האוויר והחלל הרוסים ;
אורך	54 מ'
מוטת כנפיים	55.7 מ'
	Kuznetsov NK-32

טופולב Tu-160 (ברוסית: Туполев Ту-160), המכונה גם "הברבור הלבן", וכינוי נאט"ו "בלאק ג'ק" הוא מפציץ אסטרטגי כבד, על קולי, בעל כנף בעלת משיכה משתנה, מתוצרת ברית המועצות. טו-160 נכנס לשירות מבצעי בשנת 1987 ומאז נחשב למטוס הקרב הכבד והגדול ביותר, המפציץ המהיר ביותר שעדיין בשרות, וכלי הטיס הגדול ביותר עם כנף בעלת גאומטריה משתנה שנבנה אי פעם^[1].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרופיל של מטוס טופולב טו-160.

בשנת 1967 הוכרזה בברית המועצות תחרות לתכנון מפציץ אסטרטגי כבד. הדרישה העיקרית של המכרז הייתה למהירות שיוט של מאך 3. בשנת 1972 הציגה חברת טופולב את אב הטיפוס מתוצרתה: מפציץ רב משימתי, על קולי, בעל גאומטריית כנפיים משתנה, ובעל מהירות מקסימלית של מאך 2.3, אשר הוצב כמתחרה למפציץ האסטרטגי האמריקני B-1. דרישת המהירות המקסימלית המקורית הופחתה לאחר שהתבררו העלויות הכספיות הגבוהות במיוחד שידרשו לצורך ישומה. כשנה לאחר מכן נבחרה כזוכה והחלה בפיתוח המטוס המבצעי. הטיסה הראשונה של המטוס בוצעה ב-18 בדצמבר 1981 והיצור להזמנה בת 100 מטוסים החל ב-1984, אם כי בסופו של דבר יוצרו כ-35 מטוסים בלבד.

המטוס הוצג לראשונה לציבור ב-1989 אולם פעילותו המבצעית החלה כבר באפריל 1987. בשנים 1989–1990 קבע 44 שיאי מהירות למטוסים מסוגו. בשנת 1992 החליט נשיא רוסיה, בוריס ילצין, להפסיק את יצור המטוס. 19 מתוך 35 המטוסים שיוצרו נשארו בשטח ובבעלות אוקראינה. בשנת 1999 הוחזרו 8 מהם לרוסיה במסגרת הסכם להסדרת החובות בין שתי המדינות. אוקראינה השמידה את יתר המטוסים כחלק ממדיניות הוויתור על נשק גרעיני שישמה, פרט למטוס אחד שנותר לתצוגה.

בשנת 2007 הכריז נשיא רוסיה ולדימיר פוטין על חידוש טיסות הסיור האסטרטגיות של המפציצים הכבדים אשר הופסקו מאז 1991. מאז התרחשו מספר עימותים ללא אש מעל צפון האוקיינוס האטלנטי והים הצפוני בין מטוסי טו-160 למטוסים בריטיים, דניים, ונורווגיים. באפריל 2008 נבנה וצורף מטוס חדש לחיל האוויר הרוסי ומספר המטוסים המבצעיים מדגם טו-160 שהועמדו לרשותו הגיע ל-16. המטרה המוצהרת היא לבנות מטוס חדש מדי שנה או שנתיים ולהעמיד את הצי הזמין לפעילות על כ-30 מטוסים עד לשנים 2025–2030.

ב-16 בנובמבר 2014, הודיעה יצרנית המטוס על טיסת ניסוי ראשונה של דגם שעבר "השבחה מקיפה" של המכ"ם והאוויוניקה. מהלך זה הוא, ככל הנראה, חלק מהמאמץ הרוסי לרענון כלל האמצעים נושאי הנשק הגרעיני שברשותה, כולל מטוסים, צוללות, טילים בליסטיים וטילי שיוט^[2].

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גאומטרית הכנפיים המשתנה מאפשרת תנועה של 20°-65°. הכנף עצמה משולבת כחלק מגוף המטוס. המדפים של שפת ההתקפה נמשכים לאורך כל הכנף והאחורים הם בעלי מצג כפול. השליטה במטוס מבוצעת בעזרת מערכת טוס-על-חוט. המטוס מונע בארבעה מנועי סילון טורבו מניפה, בעלי יכולת יניקה משתנה הנחשבים לחזקים ביותר שהותקנו במטוס קרב, ומאפשרים את ביצועי הטיסה הגבוהים של המטוס.

טו-160 מצויד במכל דלק בן 130 טון המאפשר לו שהות באוויר של כ-15 שעות במהירות שיוט ממוצעת של 850 קמ"ש ובגובה של 30,000 רגל. נוסף לכך קיים גם התקן לתדלוק באוויר אשר מאריך עוד יותר את יכולתו לשהות בפעילות מבצעית באוויר.

טו-160 מצויד במכ"ם גילוי אווירי, במכ"ם מעקב קרקעי לטיסה בגובה נמוך, מערכות הגנה לצורכי לוחמה אלקטרונית, ומערכות הנחיה והפצצה אלקטרוניות ואופטיות, אך חסר מערכות נשק להגנה עצמית אקטיבית.

המטען הקרבי הכולל כ-40 טון (משקל הפצצות הכבד ביותר שמפציץ רגיל יכול לשאת) של טילים ופצצות מסוגים שונים מאוחסן בשני תאים בבטן המטוס, ובנוסף ניתן לתלות טילים נוספים מתחת לכנפיים, ונחשב למטוס הקרב הכבד ביותר שיוצר מעולם.

צוות המטוס כולל ארבעה בעלי תפקידים: טייס, טייס משנה, מפעיל מערכות נשק, ומפעיל מערכות הגנה אלקטרונית. המטוס מצויד בשירותים ובחדר מנוחה לצוות בטיסות ארוכות.

נתונים טכניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צוות: 4
אורך: 54.1 מטר
מוטת כנפיים: 55.7 מטר במצב פרוס, 35.6 מטר במצב מכונס
גובה: 13.1 מטר
שטח הכנף: פרוס 400 מ"ר, מכונס 360 מ"ר
משקל ריק: 110 טון
משקל מלא: 267 טון
משקל המראה מרבי: 275 טון
יחידת כוח: 4 מנועי סילון טורבו מניפה מתוצרת קוזניצוב, המייצרים 30,900 ליברות דחף כל אחד, ועם הפעלת מבער אחורי 55,100 ליברות דחף כל אחד.