Wer mich liebet, der wird mein Wort halten, רי"ב 59

Wer mich liebet, der wird mein Wort halten (בגרמנית: "אִישׁ כִּי יֶאֱהָבַנִי יִשְׁמֹר אֶת־דְּבָרִי"^[1]) היא קנטטה דתית מאת יוהאן סבסטיאן באך. הקנטטה נכתבה במסגרת משרתו בלייפציג עבור יום ראשון של פנטקוסט ובוצעה ב-28 במאי 1724, אך ייתכן כי בוצעה לראשונה בכנסיית פאולי שהייתה ואינה עוד באוניברסיטת לייפציג, ב-16 במאי 1723, פנטקוסט שנה קודם לתאריך המאוחר. הקנטטה חולקת קטעי לברית ולחן משותפים עם הקנטטה בעלת השם הזהה רי"ב 74, שנכתבה עבור חג פנטקוסט בשנה שלאחר מכן, 1725.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזור התפילה והלימוד עבור יום ראשון של פנטקוסט כולל את מעשי השליחים, ב', א'-י"ג ואת עלילת הדרשה האחרונה שנשא ישוע עם תום סעודת הפסח, הבשורה על פי יוחנן, י"ד, כ"ג-ל"א. עיקר לברית הקנטטה הוא לברית מאוסף שנכתב על ידי הכומר ארדמן ניאומייסטר (אנ') ופורסם כעשור קודם לכן ב-1714. באך התוודע לניאומייסטר עוד בשהותו בוויימאר. הוא בחר להלחין ארבעה משבעת פרקי הטקסט. מבנה הקנטטה יוצא הדופן יחד עם הערה הקיימת בכתב היד לגבי כוראל מסיים שמעולם לא נמצא העלו האפשרות שבאך התכוון להלחין הלברית במלואו^[2]. טקסט הכוראל במרכז הקנטטה הוא הבית הראשון מהמנון מאת לותר^[3]. הועלתה האפשרות כי ביצוע הבכורה של הקנטטה היה דווקא קודם למינויו למשרת המנצח במקהלת תומאס בשנעוד בפנטקוסט 1723, שנה קודם לתאריך המקובל^[2]. שנה מאוחר יותר, בחר באך לעבות פרקים מהקנטטה עבור הקנטטה רי"ב 74.

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקנטטה כתובה לסופרן, בס, מקהלה (תפקיד רק בכוראל), שתי חצוצרות, טימפני, שני כינורות, ויולה ובאסו קונטינואו.

פרקי היצירה

דואט (סופרן ובס) Wer mich liebet, der wird mein Wort halten
רצ'יטטיב (סופרן) O, was sind das vor Ehren (הו, במה נתכבד)
כוראל (מקהלה) Komm, Heiliger Geist, Herre Gott (בואי, רוח הקודש, אדון אלוהים)
אריה (בס) Die Welt mit allen Königreichen (העולם על כל ממלכותיו)

היבטים ביצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה הקנטטה יוצא דופן גם בקוצר יריעתה, אך גם במיקומו של הכוראל למקהלה במרכז היצירה וחתימתה בפרק אריה ולא בפרק כוראל. כמו כן תזמור הקנטטה עשיר, אך חריג לתזמור הרווח של באך, ומונה שתי חצוצרות ולא שלש. חצוצרה שלישית הייתה מאפשרת לנגן אקורדים ובמרבית יצירותיו באך כותב או לחצוצרה או לשלוש ואף לארבע, אך לא לשתיים. כמו כן בולטים בהיעדרם כלי נשיפה מעץ, המאפיינים את כתיבתו של באך ובמיוחד קנטטות בעלות תזמור עשיר, המשתמע מתפקיד החצוצרות.

הפסוק הראשון בדואט הולחן למעשה עשור קודם לכן (1714) על ידי באך כרצ'יטטיב בקנטטה רי"ב 172. אף על פי שאין קשר בין לחן הרצ'יטטיב לדואט, הרצ'יטטיב הוא דוגמה בולטת אף בהלחנתו של באך לביטוי הרמוני חריג.

הדואט כתוב במשקל מרובע, בסולם דו מז'ור, ונפתח בהקדמה כלית כאשר הכינורות מנגנים הנושא וכבר בתיבה הראשונה מצטרפות אליהם החצוצרות. בתיבה השמינית נכנס תפקיד הסופרן בנושא המרכזי, ולאחר חצי תיבה עוקב תפקיד הבס, ובתיבה הבאה יכנסו כבר כלי הקשת שוב בנושא. הקולות יחזרו על המהלך, ומאוחר יותר יפתח קודם הבס ואליו יצטרף באותו האופן תפקיד הסופרן. הזמרים חוזרים שש פעמים על הפסוק בנושא המרכזי, כאשר בחזרה השישית והאחרונה, הם שרים יחדיו (מופע זהה) בסקסטות מקבילות, כאשר שיא ופורקן הפרק מגיע דווקא בסיום הכלי (אינסטרומנטלי) שלו, תיבות 51 - 60.

הרצ'יטטיב לסופרן נפתח במצב רוח מנוגד למצב הרוח המרומם בו הדואט פותח ומסיים, כאשר כלי הקשת והקונטינואו מנגנים אקורד מינור (לה). הרצ'יטטיב אומנם נפתח יבש^[4] אך בכל זאת תפקיד הסופרן משובץ קישוטים מלודיים. בתיבה התשע-עשרה הרצ'יטטיב הופך אריוזו (דמוי אריה) ומשנה אופיו באחת, כאופייני לפרקי רצ'יטטיב, באקורד מז'ור (סול), בו גם יסתיים הפרק.

הכוראל כתוב בסול מז'ור, אך כמקובל אצל באך ההרמוניה מתחלפת באופן תכוף והקולות מדגימים כרומטיות. ארבע התיבות האחרונות (וקדמה) הן שירת הללויה במלודיה הנבדלת מהתקדמות הכוראל המגיעה להשלמה עם תוכנו המוזיקלי של הכוראל באקורד הסיום^[5]. הכוראל מופיע גם בקנטטה רי"ב 74 ומנגינתו בקנטטות רי"ב 172 (בדואט האחרון מרכיב מלודי), כוראל ברי"ב 175, כוראל במוטט רי"ב 226 וכשני הפרלוד-כוראל הראשונים באוסף שמונה עשר כוראל פרלודים-רי"ב 651 ו-652.

האריה החותמת, כתובה כטריו לכינור, בס וקונטינואו. הקונטינואו והכינור פותחים בהקדמה כלית בסולם דו מז'ור המתחלף לסולם סול מז'ור, ולמינור ובחזרה לדו מז'ור. בתיבה השמינית נכנס תפקיד הבס, בנושא שהציג הכינור. אופייה של האריה אישי בהתאם למבנה המצומצם של טריו. סיום הקנטטה באריה בעלת האופי האישי והצנוע, לא תואם את סגננו של באך, וחלק מהביצועים משלימים הכוראל החותם החסר בחזרה על פרק הכוראל המרכזי.