הסעודה האחרונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ערכים בנצרות
נצרות
P christ2.png
פורטל נצרות
מושגים בנצרות
השילוש הקדוש:
האבהבןרוח הקודש
זרמים עיקריים
נצרות קתוליתהכנסייה הקתולית
נצרות רוסית פרבוסלביתנצרות אורתודוקסית
נצרות יוונית-אורתודוקסיתנצרות פרוטסטנטית
נצרות אוריינטליתהכנסייה האנגליקנית
הכנסייה האתיופית האורתודוקסיתהכנסייה הגאורגית האורתודוקסיתנצרות קופטיתהכנסייה האפוסטולית הארמניתנצרות מזרחית קתולית
היסטוריה של הנצרות

הוועידות האקומניות • האיקונוקלאזם
פילוג הכנסייה הנוצריתמסעי הצלב
הפילוג המערביהרפורמציה
המיסיוןהיסטוריה של המיסיון הנוצרי

חגים נוצרים

ליטורגיהחג המולדחג הפסחאהלוח הגרגוריאניהלוח היוליאניחגי קדושים נוצרייםחגים ניידיםהתענית

אישים מרכזיים

הבתולהיוחנן המטבילהשליחיםפאולוספטרוסאתנסיוסאוגוסטינוסאבות הנצרותתומאס מאקווינסלותרקלווין

תאולוגיה נוצרית

מונותאיזםהשילוש הקדושהקרדולוגוס
כריסטולוגיהאינקרנציההלידה הבתולית
צליבת, תחיית ועליית ישוהביאה השנייה
החטא הקדמוןכפרהחסדגאולהאנטיכריסט

הפולחן הנוצרי

הסקרמנטיםטבילהוידויסעודת האדון
צלבאיקוניןתפילהקדושיםסקרמנטליםמזבחהצטלבות (נצרות)

כתבים נוצריים

הברית הישנההברית החדשה
הבשורותהספרים החיצוניים

ההיררכיה הכנסייתית

אפיפיורפטריארךחשמןארכיבישוף
בישוףכומרדיאקוןנזיר

מבנים

אדריכלות כנסיותכנסייהמנזראגן טבילהבפטיסטריוםקתדרלהמאוזוליאוםקפלהבזיליקה

ראו גם

נצרות ואנטישמיות
עדי יהוהיהדות משיחיתמשפט קאנוני

תיאור הסעודה האחרונה ב"בשורת רוזאנו", מן המאה ה-6.
"הסעודה האחרונה" (1439-1443) מאת פרה אנג'ליקו, פרסקו בכנסיית סן מרקו בפירנצה.

הסעודה האחרונה היא אירוע בחייו של ישו המתואר בספרי הבשורה (האוונגליונים) של הברית החדשה. זהו אחד האירועים המרכזיים המיוחסים לחייו של ישו, ואירוע מכונן בנצרות, ששימש השראה לטקסים נוצריים, לרעיונות תאולוגיים, לאגדות עממיות וליצירות אמנות.

"הסעודה האחרונה" נקראת כך, כיוון שעל-פי הברית החדשה, זוהי הפעם האחרונה שבה סעד ישו עם תלמידיו ("השליחים") לפני שנשפט בפני הסנהדרין ונצלב בידי הנציבים הרומיים.הסעודה מתוארת בכל ארבעת האוינגליונים , כאשר בשלושת האוינגליונים הסינופטים ( מתי , מרק , ולוק ) התיאור כמעט זהה ומתאים לתיאור ארוחת ליל סדר מסורתית ( השווה למסכת פסחים ) ואילו בבשורה על פי יוחנן , ההקבלה המדויקת אינה קיימת.

תיאור האירוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

על-פי המסופר, כאשר הגיע חג המצות , ביום בו זובחים את הפסח , שלח ישוע שני שליחים ( פטרוס ויוחנן ) לאתר מלון ולהכין בו את ארוחת הפסח . הסעודה התקיימה בערב חג הפסח, ונכחו בה ישו ושנים-עשר תלמידיו. במהלך הסעודה מבשר ישו לתלמידיו כי אחד מהם עומד להסגיר אותו ולהביא למותו. ישו אינו מציין מי עתיד לבגוד בו,אלא טוען שזהוא השליח שטבל עמו (את הלחם) בקערה . אולם התיאור בברית החדשה מצביע על יהודה איש קריות כבוגד.

במהלך הארוחה מברך ישוע על היין, מצהיר כי היין הוא דמו, ומורה לתלמידיו לשתות ממנו. אחר כך הוא בוצע את הלחם,מברך עליו, מצהיר כי הלחם הוא גופו, ומורה לתלמידיו לאכול ממנו. בסוף הסעודה אומר ישוע "הלל" עוזב את המלון והולך עם השליחים לכיוון הר הזיתים .

בתיאור הסעודה מוזכרת אכילת הפסח, והכוונה היא לקורבן הפסח שהיה נהוג להקריב ולאכול ממנו ערב חג הפסח כשבית המקדש היה קיים. יש חוקרים המזהים בתיאור הסעודה האחרונה סימנים ראשונים למנהגי ליל הסדר שהתפתחו בקרב היהודים לפני ולאחר חורבן בית המקדש השני, כמו : הברכות על הלחם ועל היין , הטבלת המצה בחרוסת , אמירת הלל בסוף הסדר ועוד. מעניין להשוות עם הכתוב במסכת פסחים.

יש מסורות נוצריות המצביעות על חדר הסעודה האחרונה שבהר ציון בירושלים כמקום שבו התרחשה הסעודה האחרונה. מסורת אחרת של הכנסייה הסורית-אורתודוקסית, מצביעה על חדר מתחת לכנסיית סנט מרק בעיר העתיקה בירושלים, ביתה של מרים אמו של מרקוס המבשר - כמקום הסעודה האחרונה[1].

עיתוי הסעודה האחרונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקובל לחשוב כי הסעודה האחרונה התקיימה בליל הסדר. אהרון לירון[2] מעלה סוגיה לגבי מועד הסעודה.

הקשר של הסעודה האחרונה לחג הפסח קיים בכל הבשורות. בכל הבשורות הסינופטיות מציינים כי בערבו של אותו יום סעדו כולם ביחד. למרות ההדגשה כי המדובר על היום הראשון של חג המצות (כלומר ט"ו בניסן) הרי לפי הציון של זבח הפסח מדובר על י"ד בניסן, היום שבו הפסיקו לאכול חמץ וזבחו את השה.

לוקס מתאר זאת כך:

Cquote2.svg

ויבא יום המצות אשר יזבח-בו הפסח: וישלח את-פטרוס ואת-יוחנן לאמר לכו והכינו לנו את-הפסח ונאכלה

Cquote3.svg
הבשורה על-פי לוקס, כב 7-8

מתי מדייק יותר וכותב:

Cquote2.svg

ויהי בראשון לחג המצות ויגשו התלמידים אל-ישוע לאמר איפה נכין לך לאכל את-הפסח

Cquote3.svg
הבשורה על-פי מתי, כו 17

מרקוס אף הוא מציין את היום כיום הראשון של הפסח

Cquote2.svg

ויהי בחג המצות ביום הראשון אשר יזבח הפסח ויאמרו אליו תלמידיו איפה תחפץ לאכל את-הפסח ונלכה ונכין

Cquote3.svg
הבשורה על-פי מרקוס, יד 12

כאמור, גרסה שונה במקצת מופיעה ביוחנן

Cquote2.svg

ולפני חג הפסח..... ויהי בסעודת הערב...... ומן-המסבים לא-ידע איש על-מה דבר אליו כזאת: כי יש אשר חשבו כי-אמר אליו ישוע קנה-לנו צרכי החג או לתת לאביונים יען אשר כיס הכסף ביד יהודה

Cquote3.svg
הבשורה על-פי יוחנן, פרק יג

אם הכסף מיועד לרכישת צורכי החג סימן שהסעודה התקיימה לפני ליל הסדר, יום לפניו לכל המאוחר. בפרק יח מציין יוחנן כי "ויהי בבקר השכם ויוליכו את-ישוע מבית קיפא אל-בית המשפט והמה לא נכנסו שמה למען אשר לא-יטמאו כי אם-יאכלו את-הפסח" ובפרק יט כתוב "ויהי כשמע פילטוס את-הדבר הזה הוציא את-ישוע וישב על-כסא המשפט במקום הנקרא רצפה ובלשונם גבתא: והעת ערב פסח וכשעה הששית." כלומר, משפטו של ישו התקיים בליל הסדר, וזבח הפסח טרם נאכל. ולפיכך הסעודה התקיימה קודם לכן. כך גם כתוב בחסרונות הש"ס סנהדרין מג א "והתניא בערב הפסח תלאוהו לישו והכרוז יוצא לפניו מ' יום קודם שהוא יוצא ליסקל על שכישף והסית והדיח את ישראל כל מי שיודע לו זכות יבא וילמד עליו ולא מצאו לו זכות ותלאוהו בערב הפסח"

אם תלוהו בערב הפסח, הייתה הסעודה קודם לכן.

חיזוק להשערה כי הסעודה האחרונה לא הייתה סעודת החג ניתן למצוא אצל מתי, פרק כ"ד "ויועצו יחדו לתפש את-ישוע בערמה ולהמיתו: ויאמרו אך-לא בחג פן-תהיה מהומה בעם"

כלומר הסעודה והתפיסה נעשו שניהם לפני ליל הסדר.

טקס המיסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפור הסעודה האחרונה משמש בסיס לאחד הסקרמנטים המרכזיים בנצרות - טקס המיסה. טקס המיסה נהוג בכל העדות והזרמים הנוצריים, ובמהלכו נעשה שחזור של הסעודה האחרונה - ראש הטקס מחלק יין ולחם למאמינים כביטוי לדמו ולגופו של ישו. היין והלחם המשמשים במיסה נועדו במיוחד לצורך זה, ועל כן הם מכונים "לחם הקודש" ו"יין הקודש".

השפעות בתרבות המערב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי אמונה עממית, גביע היין שאותו העביר ישו בין תלמידיו בסעודה האחרונה שימש גם לאיסוף דמו בשעת קבורתו. גביע זה מכונה הגביע הקדוש ומיוחסים לו כוחות על טבעיים. עלילות חיפוש "הגביע הקדוש" הן חלק חשוב מאגדות המלך ארתור.

אחד מציוריו המפורסמים של הצייר האיטלקי לאונרדו דה וינצ'י, מכונה הסעודה האחרונה, והוא מתאר את האירוע על-פי המסופר בברית החדשה.

תיאור האירוע בברית החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבשורה על-פי מתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Cquote2.svg

ויעשׂוּ התלמידים כאשׁר ציוום ישׁוּעַ ויּכינוּ את הפּסח. ויהי בערב ויּסב עם שׁנים העשׂר. וּבאָכְלם ויֹאמר: 'אמֵן אוֹמר אני לכם, אחד מכּם ימסרני.' ויתעצבוּ מאוֹד ויחלוּ אישׁ אישׁ לֵאמֹר לוֹ: 'האנוֹכי הוּא אדוֹני?' ויען ויֹאמר: 'האישׁ אשׁר טבל עִמי את ידוֹ בּקערה הוּא ימסרני. הן בּן האדם הלוֹך יֵלֵך כּכּתוּב עליו, ואוֹי לאישׁ אשׁר על ידוֹ יִמסר בּן האדם. טוֹב לאישׁ ההוּא שׁלא נוֹלד.' ויען יהוּדה המוֹסר אוֹתוֹ ויֹאמר: 'רבּי, האני הוּא?' ויֹאמר אליו: 'אתה אמרת.' ויהי בּאָכְלם ויקח ישׁוּעַ את הלחם ויברך ויפרוֹס ויתן לתלמידים ויֹאמר: 'קחוּ ואכלוּ, זה הוּא גוּפי.' ויקח את הכּוֹס ויברך ויתן להם ויֹאמר: 'שׁתוּ ממנה כֻּלְּכֶם, כּי זה הוּא דמי, דם הבּרית החדשׁה הנשׁפּך בעד רבּים לסלִיחת חטאים. ואני אוֹמר לכם: לא אשׁתה מעתה מפּרי הגפן הזה עד היוֹם ההוּא אשׁר אשׁתה אוֹתוֹ עִמכם והוּא חדשׁ בּמלכוּת אבי.' ויהי אחרי קָרְאם את ההלל ויצאוּ אל הר הזיתים.

Cquote3.svg
הבשורה על-פי מתי, פרק 26, פסוקים 19-30, תרגום דעליטש

הבשורה על-פי לוקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Cquote2.svg

ויהי כאשׁר הגיעה השׁעה ויסב הוּא וּשׁנים עשׂר השׁליחים אִתוֹ. ויֹאמֶר אליהם: 'נכסֹף נכספתי לאכֹל אִתכם את הַפסַח הַזה לִפְנֵי עֻנּוֹתִי. כי אוֹמֵר אֲנִי לָכֶם, לֹא אֹכַל אוֹתוֹ עוֹד עַד כי יִתְקַים במַלְכוּת הָאֱלֹהִים'. וַיִּקַּח אֶת הַכּוֹס וַיְבָרֵךְ וַיֹּאמֶר: 'קְחוּ אֹתָהּ וַחֲלֹקוּ, כִּי אֹמֵר אֲנִי לָכֶם שָׁתֹה לֹא אֶשְׁתֶּה מֵעַתָּה מִפְּרִי הַגָּפֶן עַד כִּי תָבוֹא מַלְכוּת הָאֱלֹהִים'. וַיִּקַּח אֶת הַלֶּחֶם וַיְבָרֶךְ וַיִּבְצַע וַיִּתֵּן לָהֶם וַיֹּאמַר: 'זֶה גוּפִי הַנִּתָּן בַּעַדְכֶם, זֹאת עֲשׂוּ לְזִכְרִי'. וְכֵן גַּם אֶת הַכּוֹס אַחַר הַסְּעוּדָה לֵאמֹר: 'זוֹ הַכּוֹס הִיא הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה בְּדָמִי הַנִּשְׁפָּךְ בַּעַדְכֶם. אַךְ הִנֵּה יַד הַמּוסֵר אוֹתִי אִתִּי עַל הַשֻּׁלְחָן. כִּי הֵן בֶּן הָאָדָם הֹלֵךְ כַּאֲשֶׁר נֶחֱרָץ עָלָיו אֲבָל אוֹי לָאִישׁ הַהוּא אֲשֶׁר עַל יָדוֹ יִמָּסַר.

Cquote3.svg
הבשורה על פי לוקס, פרק 22, 14-22, תרגום דעליטש

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ד"ר זאב וילנאי, ירושלים בירת ישראל, העיר העתיקה וסביבתה, הוצאת אחיעבר-ירושלים, 1972 כרך ב' עמ' 23.
  2. ^ אהרון לירון, הנצרות וארץ הקודש עמ' 55