Wer mich liebet, der wird mein Wort halten, רי"ב 74

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף רי"ב 74)

Wer mich liebet, der wird mein Wort halten, (גרמנית: "אִישׁ כִּי יֶאֱהָבַנִי יִשְׁמֹר אֶת־דְּבָרִי"[1]) היא קנטטה דתית מאת יוהאן סבסטיאן באך. הקנטטה נכתבה במסגרת משרתו בלייפציג עבור יום ראשון של חג השבועות ובוצעה ב-20 במאי 1725. חלק משמעותי מהקנטטה שאול מהקנטטה בעלת השם הזהה רי"ב 59, שהולחנה עבור חג השבועות שנתיים קודם לכן ב-1723. היצירה נבדלת בתזמור המשודרג ובהיקף היריעה הרחבים יותר מאשר ברי"ב 59, כמו גם בלברית מאת משוררת אחרת, על אף הפסוק הפותח הזהה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקנטטה הולחנה בשנתו השנייה של באך בליפצייג. מחזור התפילה והלימוד עבור יום ראשון של חג השבועות כולל את מעשי השליחים, ב', א'-י"ג ואת עלילת הדרשה האחרונה שנשא ישוע עם תום סעודת הפסח, הבשורה על פי יוחנן, י"ד, כ"ג-ל"א. לברית הקנטטה נכתבה על ידי המשוררת כריסטיאנה מאריאנה פון ציגלר, ששיתפה פעולה עם באך בכתיבת תשע קנטטות החל מפסחא 1724. בלברית כמו בלבריות אחרות פרי עטה, שיבצה פסוקים תנ"כיים, בפרק הראשון הפסוק מהבשורה על פי יוחנן, י"ד, כ"ג, באריה לבס, את פסוק כ"ח וברצ'יטטיב לבס את שאול התרסי מהאיגרת אל הרומאים, ח', א'. את לברית הקנטטה חתמה, פון ציגלר, בבית השני מהמנון מאת פאול גרהארדט[2].

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקנטטה כתובה לסופרן, אלט, טנור, בס, מקהלה שלש חצוצרות, טימפני, שני אבובים, אבוב ציד שני כינורות, ויולה ובאסו קונטינואו.

פרקי היצירה

  1. כורו (מקהלה) Wer mich liebet, der wird mein Wort halten,
  2. אריה (סופרן) Komm, komm, mein Herze steht dir offen (בוא, בוא, לבי מונח פתוח לפניך)
  3. רצ'יטטיב (אלט) Die Wohnung ist bereit (משכנך נכון)
  4. אריה (בס) Ich gehe hin und komme wieder zu euch (אני הולך ואשוב אליכם)
  5. אריה (טנור) Kommt, eilet, stimmet Sait und Lieder (בואו, החישו, כוונו מיתריכם ושירכם)
  6. רצ'יטטיב (בס) Es ist nichts Verdammliches an denen(לכן אין שום הרשעה על אלה שנמצאים[3])
  7. אריה (אלט) Nichts kann mich erretten (דבר לא יצילני)
  8. כוראל (מקהלה) Kein Menschenkind hier auf der Erd (אין בן אנוש כאן על הארץ)

היבטים ביצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקנטטה אומנם זכתה ללברית מקורית, אך חלק ניכר ממנה שאוב מקנטטה רי"ב 59. רי"ב 74 רחבה יותר מבחינת היקפה התוכני, ייתכן והסיבה לכך נעוצה באובדן חלק מרי"ב 59, אפשרות נוספת היא שבאך לא השלים את כתיבת רי"ב 59 כפי שתכנן. רי"ב 74 רחבה יותר גם מבחינת תזמורה, אומנם התזמור של רי"ב 59 מלמד על תזמור עשיר המונה שתי חצוצרות, אך חסר, ובולטת בהיעדרה חצוצרה שלישית ואגף כלי נשיפה מעץ, ייתכן מאילוצי היקף התזמורת ולוח זמנים דחוק בהלחנתה.

פרק הכורו הפותח הוא הרחבה של הדואט הפותח את קנטטה רי"ב 59, לאחר הקדמה כלית, נכנסת התיבה השמינית המקהלה, אחר כך שרים תפקידי הזמרים בזוגות באופן דומה לזה שבדואט המקורי (רי"ב 59). כמו כן תזמור הפרק מורחב על ידי הוספת תפקיד לחצוצרה שלישית, המכפילה את תפקידי הטימפני והחצוצרות ומאפשרת לנגן אקורד משולש על ידי החצוצרות, והוספת שני אבובים ואבוב דה קאצ'ה, המכפילים ומתחלקים בתפקיד הכינורות והויולה.

הפרק השני הוא אריה לסופרן, הכתובה בצורת טריו, לסופרן, אבוב דה קאצ'ה וקונטינואו. האריה כתובה בפה מז'ור ובמשקל מרובע, והיא דוגמה אופיינית לסגנון הלחנתו של באך השופע מליסמות, וספטאקורדים. גם פרק זה משותף לקנטטה רי"ב 59, והאריה היא למעשה עיבוד של האריה לבס, כינור וקונטינואו.

הפרק השלישי הוא רצ'יטטיב יבש וקצר לאלט, בן שבע תיבות, בלה מינור.

הפרק הרביעי הוא אריה לבס. הפרק כתוב לתפקידי בס וקונטינואו בלבד, בסולם מי מינור. הקונטינואו פותח במוטיב של צעדים (סקוונצות) בשמיניות הנקטע לרגע במוטיב משולש של שמיניות בלגטו. בתיבה התשיעית נכנס הבס בנושא חדש ללא ליווי. בתיבה אחר כך מנגן במקביל לבס הקונטינואו את המוטיב בו פתח בחזרה וכך לאורך כל הפרק מנגן ואריציות קרובות למוטיב. בתפקיד הבס חוזרת מליסמה[4] הנמשכת על פני שלוש תיבות, במליסמה זו גם מסיים את תפקידו אך בחזרה האחרונה שלה נמשכת על פני שש תיבות.

הפרק החמישי הוא אריה לטנור. האריה חוזרת לסולם מז'ורי, אחרי הרצ'יטטיב והאריה המינוריים. האריה נפתחת במוטיב ריטורנלו לכינור הראשון, המלווה בכינור השני, ויולה וקונטינואו. בתיבה האחת עשרה נכנס הטנור בהבלחות על הפעמה המודגשת, שקודם לכן נוגנו כאקורדים בולטים על ידי כלי הקשת והקוניטינואו. במהלך תפקידו שר במליסמה נושא משלים לריטורנלו של הכינור הראשון. בתיבה 37, מתחלף האופי המז'ורי, הקופצני, חינני ומתרפק באופי דורשני כאשר הטנור שר "השטן"[5] אך אופי זה מתחלף ואריה נחתמת בסול[6] מז'ור בו פתחה.

הפרק השישי הוא רצ'יטטיב קצר לבס. הרצ'יטטיב מתוזמר לשלשת האבובים ולקונטינואו. הרצ'יטטיב פותח במינור דרמטי אך מחליף הרמוניות רבות (אופייני להלחנתו של באך) כך שכאשר הבס מדקלם "המשיח ישוע"[7], ההרמוניה מז'ורית ומלווה באקורדים מתחלפים והרצ'יטטיב נחתם בדו מז'ור. על אף יריעתו הקצרה הרצ'יטטיב הוא דוגמה ומופת לסגנון ההלחנה העשיר של באך.

הפרק השביעי הוא אריה לאלט. האריה כתובה במשקל שלש שמיניות וקדמה, בין היתר מלמד על אופייה הזריז, וכתובה לכל התזמורת למעט החצוצרות והטימפני. היא נפתחת בנושא תרועה[8] לאבובים, אחריו הם מנגנים יחד עם כלי הקשת ריטורנלו. תיבה 109[9] היא קדמה הפותחת פרק פנימי קצר (תיבות 109 - 133) במשפט "ייסוריך"[10], שאינו מלווה בריטורנלו המהיר של כלי הקשת אלא שתפקיד התזמורת כולל בעיקר ליווי באקורדים על הפעמה המודגשת, להוציא הקונטינואו המנגן תפקיד משלו וקטעים קישוטיים של האבובים. האלט שר נושא המכיל גם מוטיב משולש בדמות טריולות. ניתן להשוות האריה, לאריות דומות שכתב באך בקנטטות לסולנית אלט בלבד.

היצירה נחתמת בכוראל, כמקובל, ניתן לציין את בחירתו של באך לחתום היצירה בכוראל במינור חרף פתיחתה במז'ור, וזאת בניגוד לסגננו בקנטטות מוקדמות יותר קודם להלחנת קנטטה רי"ב 42[11], שנפתחו ונחתמו באותו הסולם.

ביצוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקנטטה בוצעה על ידי מיטב המבצעים, בהם ג'ון אליוט גרדינר בניצוחו על מקהלת מונטוורדי וסולני הבארוק האנגלים, פיטר יאן לסינק בניצוחו על קולגיום באך הולנד, מסאקי סוזוקי בניצוחו על קולגיום באך יפן, הלמוט רילינג בניצוחו על ה"גכינגר קנטוריי", טון קופמן ותזמורת ומקהלת הבארוק אמסטרדם, ניקולאוס הרנונקור והקונצנטוס מוזיקוס וין, וגוסטב ליאונהארדט יחד עם פיליפ הרווחה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ציטוט מהבשורה על פי יוחנן, י"ד, כ"ג
  2. ^ ההמנון Gott Vater! Sende deinen Geist, גרמנית:"אלהים, אבינו! שלח רוחך"
  3. ^ האיגרת אל הרומאים, ח', א'
  4. ^ החזקת הברה אך בחילופי תווים-צלילים
  5. ^ גרמנית: "Der Satan"
  6. ^ G
  7. ^ Christo Jesu
  8. ^ Fanfare
  9. ^ לא כולל קדמה בפתיחת הפרק
  10. ^ גרמנית:Dein Leiden
  11. ^ ניתוח הקנטטה מאת מינצ'אהם