אדוארד דניסון רוס
.jpg) | |
| לידה |
6 ביוני 1871 לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
20 בספטמבר 1940 (בגיל 69) איסטנבול, טורקיה |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| מקום קבורה |
Haydarpaşa Cemetery |
| מעסיק |
בית הספר ללימודי המזרח ואפריקה של אוניברסיטת לונדון, המוזיאון הבריטי |
  | |
סר אדוארד דניסון רוס (באנגלית: Sir Edward Denison Ross; 6 ביוני 1871 - 20 בספטמבר 1940) היה מזרחן ובלשן בריטי, שהתמחה בחקר שפות המזרח הרחוק והמזרח הקרוב. הוא היה מסוגל לקרוא 49 שפות ולדבר 30 מתוכן. הוא היה מנהלה של הלשכה הבריטית למידע על המזרח התיכון (British Information Bureau for the Near East). כמו כן, דניסון רוס שימש בתור מנהלו הראשון של בית הספר ללימודי המזרח ואפריקה (School of Oriental and African Studies, SOAS), באוניברסיטת לונדון. בין היתר, הוא הצטרף לסגל המוזיאון הבריטי, עם מינויו ב-1914 למשרת האחראי על קטלוג כתביו של אורל שטיין. ביחד עם ההיסטוריונית הבריטית, איילין פאואר, דניסון רוס כתב וערך את סדרת הספרים בת 26 הכרכים, נוודי ברודוויי (The Broadway Travellers), אשר יצאה לאור במסגרת הוצאת ראוטלידג' ואשר כללה בין היתר, את יומנו של הקצין הימי הבריטי בן המאה ה-17, הנרי טיאונג'. ב-1934, הוזמן דניסון רוס להשתתף בטקס החגיגות לציון אלף שנים להולדתו של פירדוסי, אשר התקיים בטהראן, שבאיראן, טקס שבו הוא אכן נכח, בסופו של דבר.
ביוגרפיה וקריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מוצא משפחתי וחינוך
[עריכת קוד מקור | עריכה]אדוארד דניסון רוס גדל והתחנך במשפחה שבה אביו היה כומר[1]. לאחר שהשלים את לימודיו האקדמיים ביוניברסיטי קולג' לונדון וכמו כן לאחר תקופת לימודים קצרה בפריז, רוס קיבל את הדוקטורט שלו ב-1895. תזת הדוקטורט שלו עסקה במייסדה של השושלת הספווית, אשר שלטה בפרס, שאה אסמאעיל הראשון[2]. ב-1896, הוא התקדם בתפקידיו האקדמיים ומונה לדוקטור לפילולוגיה, כאשר הוא עובד באוניברסיטת שטרסבורג ולאחר מכן מונה לפרופסור לשפה הפרסית, תוך שהוא עובר ללמד ולהרצות ביוניברסיטי קולג' לונדון. ממקום גאוגרפי זה, לונדון, ובשל תפקידו האקדמי הבכיר, דניסון רוס החל לצאת למסעות ארוכים ברחבי מרכז אסיה ופרס, כדי ללמוד את תרבות האזורים הגאוגרפיים הללו, בצורה מעמיקה יותר.
הודו: 1901 - 1914
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1901, רוס הסכים למינויו למנהל המדרסה המוסלמית ששכנה בקולקטה[3], שהייתה באותם ימים בירת הראג' הבריטי, שם הוא ראה צורך להכיר מקרוב את המוסלמים שהתגוררו בהודו, כדי להחליף איתם רעיונות וכדי ללמוד מהם ובעיקר, מהמורים העמיתים שלו במכללה וכן לעמוד איתם בקשר. ב-1911, רוס אף התמנה למשרת פקיד בכיר במחלקה לחינוך המסונפת למדרסה (מזכיר עוזר במחלקה). במסגרת תפקיד זה, הוא ארגן ומיין את כתבי היד החשובים שנמצאו בספרייה המקומית בעיר פטנה. במסגרת עבודתו בממשלת הודו הבריטית, הוא היה אחראי על שימור המסמכים הרשמיים של הממשלה כקצין משרד הרשומות של הממשל ההודי. רוס היה גם פרופסור עמית באוניברסיטת קולקטה ושימש כחבר פעיל באגודה האסייתית של בנגל. אך הוא לא הגביל את עצמו ללימודי אסלאם, אלא רכש ידע באופן מדורג בשפות נוספות, כגון: סנסקריט, סינית וטיבטית. כהוקרה על הישגיו, הוענק לרוס ב-1912, אות האבירות של מסדר האימפריה ההודית.
לונדון: 1914 - 1939
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1914, חזר רוס לאנגליה תוך שהוא מתמנה לעוזר ראשי במוזיאון הבריטי, שם הוא קיטלג את אוספיו של החוקר האוסטרי-בריטי אורל שטיין (1862 - 1942), שחקר בעיקר את מרכז אסיה. במהלך מלחמת העולם הראשונה, רוס עבד עבור רשויות הצנזורה ועבור שירות המודיעין הצבאי, אשר במסגרתו הוא פיתח וחיבר מילונים בעשרים שפות שונות, זאת כדי שיאושרו על ידי רשויות הצנזורה לאחר תום המלחמה[4].
ב-1916, מונה רוס למנהלו הראשון של בית הספר ללימודי המזרחנות של אוניברסיטת לונדון (School of Oriental Studies at the University of London), שמאוחר יותר ישנה את שמו לבית הספר ללימודי המזרחנות ואפריקה (SOAS - School of Oriental and African Studies). זאת בשל שליטתו הרחבה בשפות רבות ובשל כישורי הניהול וההוראה שלו[4] - משרה בה החזיק עד 1937; במהלך כל אותו הזמן הוא גם העביר שיעורים בשפה הפרסית. בשל הישגיו אלו, הוענק לו התואר סר.
החל מ-1926, בשיתוף פעולה עם ההיסטוריונית איילין פאואר (1889 - 1940), רוס פרסם את סדרת הספרים נוודי ברודוויי (Broadway Travellers). במסגרתה הוא כלל כרוניקות של אנשי מסעות ומגלי ארצות מכל הזמנים, תוך שהוא כולל ביאורים מפורטים וכן מוסיף חומרים משלו, בדגש על הנגשת סדרת ספרים זו בקרב הקהל הרחב הדובר אנגלית. בשנותיו המאוחרות הוא לקח על עצמו התחייבויות נוספות, תוך שהוא מעניק הרצאות רבות, ביניהן שתיים אותן העביר בארצות הברית, במהלכן נאם בקונגרס האמריקאי.
איסטנבול: 1939 - 1940
[עריכת קוד מקור | עריכה]בין השנים 1939 - 1940, רוס השתקע באיסטנבול, שם, במהלך מלחמת העולם השנייה, הוא חזר לשרת כקצין מודיעין, תוך שהוא מתמנה לראש משרד המידע הבריטי. זמן קצר לאחר מינויו, בשנת 1940, נפטר רוס ונקבר בבית הקברות היידר פאשה, איסטנבול (כמה חודשים לאחר מות אשתו)[5].
אישיותו ונישואיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]נאמר על רוס שהוא שלט ב-49 שפות, כאשר הוא דובר באופן שוטף 30 מהן[6]. הוא נישא לליידי דורה רובינזון (1869 - 16 באפריל 1940), החל מ-1904[7]. אולם, נישואיהם לא הניבו ילדים והם נותרו ערירים[8]. עיר הולדתה של דורה רוס הייתה הול והיא הייתה פסנתרנית מוכשרת ביותר; החתונה עצמה התקיימה במהלך חופשה בוונציה; רוס חלק עם אשתו אהבה למוזיקה[4]. רוס נחשב לאישיות עם נוכחות אנרגטית, היה בעל התלהבות עצומה מהחיים וניחן ביכולת לעבוד קשה. דבר אשר הוביל את בית הספר ללימודי המזרחנות וללימודי אפריקה (SOAS), להגדיל את מצבת כוח האדם שלו ותוך כדי כך, לצמוח בתור אחד המוסדות המובילים ללימוד והוראת מדעי אסיה אשר הוקמו.
חיבוריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- נוודי ברודוויי (The Broadway travellers), סדרת ספרים שיצאה לאור ב-26 כרכים ויצאה לאור במהדורה חדשה ב-2005.
- שני הקצוות של הנר (Both Ends Of The Candle), הקדמה מאת לורנס ביניון. הוצאת פייבר את פייבר, לונדון, 1943. אוטוביוגרפיה שפורסמה לאחר מותו.
ספרות מקצועית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- R. M. Chopra: Sir Edward Dennison Ross (1871 - 1940). A Persian Scholar and Orientalist par excellence. In: Indo-Iranica Volume 66 (March – Dec. 2013) - special number: The contributions of European scholars to Persian studies in India . 189 pages, 69 differently counted pages. Iran Society, Kolkata 2015.
- Christine Woodhead: Ross, Sir (Edward) Denison. In: Oxford Dictionary of National Biography, Volume 47 (2004), pp. 806–807
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אדוארד דניסון רוס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- כתבי אדוארד דניסון רוס בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- School of Oriental and African Studies: Ross, Sir Edward Denison and Lady Ross
- A Year Amongst The Persians Ed. 2, by Browne, Edward Granville, with a memoir by SIR E. DENISON ROSS
- Both Ends Of The Candle, by Ross Sir E.denison, An Autobiography
- חומר בארכיון האינטרנט על כתביו של סר אדוארד דניסון רוס
- רשימת כתביו של אדוארד דניסון רוס, באתר הספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Foreword to his dissertation in 1896; Woodhead p. 806
- ^ E. Denison Ross: The early years of Shāh Ismā'īl, founder of the Safavī dynasty. 92 pp. Straßburg : Univ.Diss 1896/Cambridge : University Press 1896
- ^ Madrasah Muslim College, also known as Mohammedan College, was founded by Warren Hastings in 1780 and had around forty teachers and nearly a thousand students from all ages around 1910 (date of foundation, according to the Aliah University website). In the Arabic section, Muslims received their traditional theological training through mullahs, essentially by memorizing Arabic-language texts, while in the Anglo-Persian section, teaching was carried out in English and an indicated Persian until they were ready for university (Ross, Burning, pp. 97-100) . In 2007-08 the college was upgraded to Aliah University by decision of the Bengal government.
- ^ 1 2 3 Woodhead p. 807
- ^ Gravesite of Dora and Sir Denison Ross, with Dora Ross's death date
- ^ According to the National Portrait Gallery
- ^ Life information about Dora Ross
- ^ Both ends of the candle, p. 154