אטיין ז'ופרואה סנט-אילר
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. | |
 | |
| לידה |
15 באפריל 1772 אטאמפ, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
19 ביוני 1844 (בגיל 72) פריז, צרפת |
| ענף מדעי |
זואולוגיה |
| מקום מגורים |
צרפת |
| מקום קבורה |
פר לשז |
| מקום לימודים |
סורבון |
| מוסדות |
המוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע |
| פרסים והוקרה |
קצין בלגיון הכבוד |
| בן או בת זוג |
Angélique-Jeanne-Louise-Pauline Brière de Mondétour |
| צאצאים |
איזידור ז'ופרואה סנט-אילר |
  | |
אטיין ז'ופרואה סנט-אילר (בצרפתית: Étienne Geoffroy Saint-Hilaire; 15 באפריל 1772, אטנפ, צרפת – 19 ביוני 1844, פריז) היה זואולוג צרפתי, מחשובי התורמים לאנטומיה ההשוואתית, מייסד ענף הטרטולוגיה[1], בן פלוגתא של הזואולוג ז'ורז' קיווייה. בין הראשונים שתמכו בסטרוקטורליזם.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהיותו כבן 20 התמנה לפרופסור במוזיאון להיסטוריה של הטבע בפריז כאחראי על תחום הזואולוגיה. עבד עם ז'אן-בטיסט דה לאמארק, והיה ממגיני תאוריית הלאמארקיזם.
ב-1798, לאחר כיבוש מצרים בידי נפוליאון היה חבר במשלחת של 151 מדענים, מהנדסים ואומנים למצרים לחקור את עתיקותיה (יחד עמו נסע גם בין השאר ז'אן-בטיסט ז'וזף פורייה, ואחרים). בינואר 1802 שב לפריז, ובספטמבר 1807 נבחר כחבר באקדמיה הצרפתית למדעים. שנה מאוחר יותר נשלח על ידי נפוליאון לפורטוגל לרכוש ממוזיאונים שם אוספים, למרות התנגדות הבריטים לכך. כהוקרה למאמציו, קיבל מנפוליאון את אות לגיון הכבוד.
בין השנים 1809 - 1841 כיהן סנט-אילר כפרופסור בפקולטה למדעים בפריז.
במהלך כהונתו סיכם בשנים 1818–1822 את עבודתו בספר "Philosophie anatomique, 2 vol", ובכך יניח את יסודות שעליהם יתפתח ענף האנטומיה ההשוואתית, והשפיע בין השאר גם על התפתחות האמבריולוגיה. מחקריו על עוברים סיפקו ראיות חשובות להשערתו בדבר אחדות ההרכב האורגני בקרב כלל החולייתנים. סנט-אילר סיכם את ממצאיו בשלושה חוקים ביולוגים שהבחין בהם: חוק ההתפתחות, לפיו איבר אינו מופיע או נעלם סתם כך ; חוק הפיצוי, הקובע כי איבר יכול לגדול באופן לא פרופורציונלי רק על חשבון איבר אחר ; וחוק המיקום היחסי, הקובע כי מיקום האיברים של כל בעלי החיים יישמר בסדר יחסית זהה[1].
לאחר שניסה בשנות ה-30 של המאה ה-19 ליישם את החוקים שהגדיר גם על חסרי החוליות, הדבר הוביל למחלוקת קשה בקרב המדענים בני התקופה, והיה בין הגורמים ליצירת כמה אסכולות מדעיות סותרות בגישתם של חוקרים לבעלי החיים בכלל ולאבולוציה בפרט[1].
שלא כמו דרווין שהציג את מנגנון הברירה הטבעית, סנט-אילר האמין כי הסביבה הטבעית גורמת לגילוי הפוטנציאל הטבעי הקיים למעשה כבר בגוף החי. ארנסט מאייר קרא לתאוריה "ג'ופריזם", על שמו של ז'ופרואה. בכך שונה תפיסתו של סנט-אילר מהלאמארקיזם, המאמינה כי שינוי בהתנהגות גורם לשינוי בגוף החי ובתורשה. אך תאוריה זו נדחתה במהרה, וכיום אינה מקובלת על איש במדע המודרני. סנט-אילר האמין גם כי ייתכנו שינויים פתאומיים מהירים בעקבות לחץ סביבתי, ולא בהכרח שינוי איטי ועקבי.
סנט-אילר היה דאיסט, כלומר מאמין בקיום האל, אך לא האמין בניסים ובהתגלות האל ביקום. בשל כך לא ראה סתירה בתאוריית התפתחות המינים כפי שהבינה.
כבר ב-1831 שיער סנט-אילר כי ציפורים הם צאצאי זוחלים.
בשנת 1841 נאלץ לפרוש מתפקידו בפקולטה למדעים בעקבות מצבו הרפואי. בנו, איזידור ז'ופרואה סנט-אילר, מילא את מקומו בתפקיד.
על שמו של סנט-אילר נקרא מין של נמרון בדרום אמריקה נמרון ג'ופרי.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אטיין ז'ופרואה סנט-אילר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אטיין ז'ופרואה סנט-אילר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)