עובר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עובר אנושי, בן 8 שבועות בערך.

עובר הוא יצור חי חדש שנוצר כתוצאה מהפריה ומתקיים ברחם היונקים או בתוך ביצה, אצל בעלי חוליות אחרים (למעט במקרה פתולוגי של הריון חוץ רחמי ביונקים). העובר נחשב לעובר עד לרגע היוולדו או בקיעתו מהביצה. מרגע היוולד עובר אדם הוא מוגדר כתינוק.

התפתחות עובר האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – התמיינות תאים, שכבת נבט
תנועות העובר בגיל 12 שבועות
עובר מניע את אצבעותיו בגיל 21 שבועות
פיהוק של עובר בן 30 שבועות

עובר האדם עובר שני שלבים עיקריים המחולקים לשלבי משנה:

  • שלב ראשון בו נקרא הולד Embryo (בעברית: עובר), מההפריה ועד תום השבוע השמיני להיריון.
  • שלב שני בו נקרא הולד Fetus (בעברית: שְׁלִיל), מתום השבוע השמיני ועד תום ההיריון.

התפתחות העובר והשמירה על פרופורציות נכונות בין האיברים הגדלים בהדרגה, מנוהלת בין השאר, על ידי מורפוגן, חומר המופרש ממספר תאים במרכז העובר המתפתח.

Embryo[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. הפריה: בתהליך ההפריה נפגשים שני תאי רבייה בשלים (הקרויים "גמטות"), הזכרי -תא הזרע, והנקבי - תא הביצית. שני התאים מתאחדים לתא אחד הקרוי עתה זיגוטה.
  2. יצירת מורולה: (מהמילה הלטינית morus שמשמעותה פרי עץ התות) הביצית המופרית מתחלקת לגוש של תאים, המזכיר בצורתו תות עץ, המתחיל במסע מהחצוצרה לכוון דפנות הרחם.
  3. בלסטוציסט: שתי שכבות תאים זהים אשר נוצרו מהתחלקות מיטוטית של הזיגוטה. לאחר מספר מחזורי חלוקה, נוצרת הבלסטולה בת 16 תאים הנמצאת בתוך כדור מלא נוזל. 5 עד 7 ימים אחרי ההפריה הבלסטולה מגיעה לרחם ומנסה להקלט על דפנותיו. כאשר הבלסטולה יוצרת מגע עם רירית הרחם נוצרת השרשה כאשר הקשר בין האם לבין העובר מתבצע בעזרת חבל הטבור. בשבוע זה של ההריון, השבוע השני, מתחיל תהליך התחלקות התאים ליצירת שיליית העובר, שק השפיר שבו יגדל העובר והתאים שמהם יורכב העובר ובסופו של השבוע השני העובר יקבל צורה של ראש וזנב.
  4. גסטרולציה: התמיינות התאים מתחילה בשבוע השלישי להריון. בשבוע השישי להריון, לעובר כבר יש ראש וצוואר והכנה לאוזניים ואף לעיניים. מערכות הראייה והשמיעה נוצרות לאט. בגוף העובר התפתח כבר לב שיתחיל לפעום החל משבוע זה ולעתים בשבוע מאוחר יותר. גפיים קטנות מתחילות לצוץ מגופו של העובר. גודלו של העובר בשלב זה זהה לגודלו של גרגר אורז.
  5. בסוף שלב האמבריו, מתחיל להיווצר השלד ופעילות בלוטות המין משפיעה על התפתחות ספציפית לפי מין העובר.

Fetus[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בין השבוע ה-8 ל-11: פניו של העובר מקבלים צורה אנושית. המוח מתפתח והלב מזרים דם. האף, הנחיריים, הפה, הסנטר והאוזניים כבר התפתחו. איברי המין התפתחו. כפות הידיים והרגליים מתפתחים והן מכוסות בקרום של עור עדיין.
  • שבוע 12: מערכת השרירים של התינוק מתחילה בפעולתה. העובר מסוגל להניע את ידיו ורגליו, לסגור ולפתוח את כפות ידיו. עמוד השדרה והצלעות מתקשחים ונוצרות הציפורניים.
  • שבוע 16: כבר ניתן לדעת את מין התינוק על ידי בדיקת אולטרה סאונד. מערכת העצבים עדיין אינה מושלמת ועיניו עצומות. העובר פעיל - בועט ומתהפך ועד השבוע ה-20 מגיע למשקל ממוצע של 200-250 גרם.
  • שבוע 23: העובר יכול לשמוע את קולה של אמו ורעשים חיצוניים. הריאות מתפתחות אך לא בשלות לגמרי. משקלו מוכפל ולקראת השבוע ה-27 ישקול העובר כקילוגרם. בשבוע ה-28 תנועות העובר מורגשות היטב.
  • שבוע 32: העובר כמעט מושלם, עיניו פקוחות. הוא ממלא את רוב חלל הרחם ותנועותיו מוגבלות. בסוף השבוע ה-35 משקלו בסביבות 2-2.5 קילוגרם.
  • שבוע 36: החל מהחודש התשיעי (השבוע ה-36 להריון) העובר בשל ומתחיל בדרכו לביסוס הראש באגן. סיומו של התהליך מגיע עם רגע הלידה שבו העובר הופך להיות תינוק.

קביעת מין העובר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהפריה תקינה, מינו של העובר תלוי בהרכב הכרומוזומים שבתאי הגוף; לכל תא בגוף האדם 46 כרומוזומים (באופן נורמלי מספרם קבוע), אשר כל אחד מהם נושא מידע גנטי הקובע את תכונותיו של האדם. כל הכרומוזומים מסודרים בזוגות, ויש בסה"כ 23 זוגות. 22 זוגות נקראים אוטוזומים (autosomes) וזוג אחד קרוי בשם כרומוזומי מין (גונוזומים) - סה"כ 44 אוטוזומים ו-2 כרומוזומי מין. באופן תקין, כרומוזומי המין נחלקים לשני סוגים: כרומוזום מין נקבי גדול יותר הנקרא X, וכרומוזום מין זכרי קטן יותר הנקרא Y, כאשר כל הורה תורם תא מין אחד ובו כרומוזום מין אחד ע"פ החלוקה הבאה: בתא מין נקבי קיים באופן נורמלי כרומוזום X ואילו בתא מין זכרי קיים באופן נורמלי כרומוזום X או כרומוזום Y. כך שתא המין הזכרי הוא זה ש"קובע" את מין היילוד - באופן תקין אם זרע המכיל X יפרה את הביצית, תיווצר זיגוטה שכרומוזומי המין שלה הם XX והיא תהיה נקבה ואילו אם זרע המכיל Y יפרה את הביצית, תיווצר זיגוטה שכרומוזומי המין שלה הם XY והוא יהיה זכר.

לעתים נופלות טעויות בשלבים שונים של ייצור תאי המין הנושאים את כרומוזומי המין ולעתים נופלות טעויות בהפריה עצמה, וכך נוצרים עוברים מרובי כרומוזומי מין (לדוגמה: XXY). לעתים הגוף ידחה את העובר ותתרחש הפלה ספונטנית (טבעית) ולעתים תתרחש לידה תקינה אך העובר יוולד עם מומים שונים - לעתים קרובות עקרות הנובעת בדרך כלל כתוצאה מאי התפתחות תקינה של מערכת הרבייה של היילוד במהלך גיל ההתבגרות, בשל אותן טעויות בכרומוזומי המין. ישנם מקרים שבהם יווצר עובר עם סתירה בין מערכות הרבייה הפיזיות לבין ההורמונים או הכרומוזומים, כך שלעתים לא ניתן להכריע את מינו של היילוד בשל טעויות כרומוזומליות.

חשיבות מדעית של חקר העובר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עובר אנושי באורך של כעשרה מ"מ בשבוע השביעי להריון חוץ רחמי.
עובר אנושי

התחום בביולוגיה החוקר את ההתפתחות העוברית נקרא אמבריולוגיה. זהו ענף של הביולוגיה ההתפתחותית. המונח אונטוגנזה מתייחס להתפתחות הפרט הבודד, וכולל את ההתפתחות העוברית אך גם את ההתבגרות וההזדקנות.

לחקר ההתפתחות העוברית חשיבות עליונה במחקר הביולוגי. בבעלי חיים איברים מסוימים קיימים בעוברים אך נעלמים במהלך ההריון; מתופעה זו ניתן ללמוד רבות על הפילוגנזה של בעלי חיים, היינו על התפתחותם האבולוציונית, ועל הקשר ומידת הקרבה בין המינים השונים. דוגמה לכך היא הופעת הזנב בשלב מוקדם של התפתחות עוברי האדם, באופן דומה מאוד להופעתו בהתפתחותם של כל שאר עוברי החולייתנים. בבני-אדם ובקופי-אדם הזנב מתנוון עוד לפני הלידה, בעוד שבקופים בעלי הזנב וברוב שאר החולייתנים הוא ממשיך להתפתח. החוק הביוגנטי שהציע ארנסט הקל בסוף המאה ה- 19 אף הרחיק לכת וקבע כי שלבי ההתפתחות העוברית חוזרים בסדר מדויק על ההיסטוריה האבולוצינית של המין כולו ("האונטוגנזה חוזרת על הפילוגנזה"), ואולם כיום ידוע כי זהו אינו חוק הנכון תמיד. שמרנותה האבולוציונית של ההתפתחות העוברית נובעת מכך שהופעת איבר אחד לעתים קרובות הופכת להיות שלב מארגן הכרחי בהתפתחותם של איברים המופיעים לאחריו, ועל כן העלמותו בתהליך האבולוציה מבלי לגרום נזק כללי תתבצע באופן הפשוט ביותר על ידי הופעתו הזמנית והתנוונותו לאחר שהסתיים תפקידו המארגן. התנוונות כזו מושגת באמצעות מוות "מתוכנת מראש" של תאים: אפופטוזה. באמצעות מחקר עוברי ניתן ללמוד עוד על תופעה זו, לה השלכות רבות בחקר ההזדקנות ומחלת הסרטן.

האיברים השונים בגוף מתפתחים בעובר משלוש שכבות נבט בסיסיות; מכל שכבת נבט מתפתחים איברים מסוימים, ורק הם. חקר הנושא מלמד אותנו על הקשר בין האיברים השונים ועל תפקודם, ויכול להביא להבנה טובה יותר של מחלות.

מעמד משפטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עובר מחובר לשליה כ-12 שבועות לאחר ההפריה

באופן כללי, בישראל, על פי סעיף 1 לחוק הכשרות המשפטית, הקובע "כל אדם כשר לזכויות ולחובות מגמר לידתו ועד מותו", עובר אינו יכול לזכות בזכויות וחובות שכן זכויותיו וחובותיו של אדם מתגבשות רק עם לידתו. יוצא מכלל זה היא ההוראה בחוק הירושה הקובע זכות ירושה למי שנולד עד 300 יום אחרי מותו של מורישו. בית המשפט העליון שלל את הנסיון להקיש מחוק זה לחוק הגנת הדייר[1].

העובר בהלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מעמד העובר בהלכה

בהלכה עד 40 יום העובר נחשב כמים בלבד, היות שעל פי המדרש ביום הארבעים להיווצרותו נזרקת בו נשמה‏.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא Foetuses בוויקישיתוף
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא Embryos בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]