אילן וולקוב
 | |
| לידה |
8 בספטמבר 1976 (בן 48) תל אביב-יפו, ישראל  |
|---|---|
| מוקד פעילות |
ישראל |
| מקום לימודים |
האקדמיה המלכותית למוזיקה, האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים |
| שפה מועדפת | עברית, אנגלית |
| שיתופי פעולה בולטים | אנסמבל המאה ה-21 |
| בן או בת זוג |
מאיה דוניץ |
  | |
אילן וולקוב (נולד בתל אביב ב-8 בספטמבר 1976) הוא מנצח ישראלי. וולקוב שימש כמנהל אמנותי של אנסמבל המאה ה-21 לצידו של דן יוהס.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אביו, אלכסנדר וולקוב, היה פסנתרן קונצרטים וחבר האקדמיה למוזיקה. אמו, פרופסור שולמית וולקוב היא חברת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים ופרופסור מן המניין בבית הספר להיסטוריה בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב[1].
וולקוב התחיל לנגן על כינור ופסנתר בגיל שש ואת הכשרתו הראשונית כמנצח קיבל מהמנצח מנדי רודן באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים, ולאחר מכן המשיך את לימודיו באקדמיה המלכותית למוזיקה בלונדון.
בגיל 19 מונה כמנצח צעיר בתזמורת הקאמרית "Northern Sinfonia" באנגליה, ולאחר מכן כמנצח הראשי של "Young Sinfonia", תזמורת הנוער של ה-Northern Sinfonia[2]. בשנת 1997 מונה וולקוב כמנצח ראשי של תזמורת הנוער הפילהרמונית של לונדון. בשנת 1999 מונה על ידי סייג'י אוזאווה, המנצח והמנהל המוזיקלי של התזמורת הסימפונית של בוסטון, כעוזר מנצח בתזמורת זו[3].
בינואר 2003 מונה כמנצח ראשי של התזמורת הסימפונית הסקוטית של ה-BBC, לאחר שכבר ניצח עליה שנים ספורות לפני כן. במינוי זה היה וולקוב לצעיר המנצחים שמונו אי פעם כמנצח ראשי של התזמורת הסימפונית הסקוטית של ה-BBC. בשנת 2004 נבחר וולקוב על ידי החברה הפילהרמונית המלכותית כמוזיקאי השנה, כהוקרה על פועלו במסגרת התזמורת הסימפונית הסקוטית של ה-BBC. בספטמבר 2009 סיים וולקוב שתי קדנציות בתפקיד המנהל המוזיקלי של התזמורת, ומונה כמנצח אורח ראשי לתקופה של 3 שנים נוספות[4].
במהלך הקריירה התמחה וולקוב בניצוח והקלטת יצירות אשר לא הוקלטו זה מכבר, או שלא הוקלטו מעולם, של מלחינים אשר נשכחו או לא זכו להכרה מספקת. הוא העיד על עצמו כנמשך במיוחד ליצירות שנכתבו "בין 1909 לשנות ה-20 של המאה הקודמת"[5]. הוא הקליט מספר אלבומים בלייבל "היפריון" (Hyperion)[6][7]. בין השנים 2011 - 2014 היה המנצח הראשי של התזמורת הסימפונית של איסלנד.
וולקוב הוא מיוזמי מועדון ההופעות "לבונטין 7" ומופקד במסגרת זו על הזמנתם של מוזיקאים מחו"ל להופעות בישראל[8].
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]לוולקוב ובת זוגו, המוזיקאית מאיה דוניץ, נולדו שתי בנות (2007, 2012) ובן נוסף מזוגתו הנוכחית (2020) [9][10].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אילן וולקוב, באתר MusicBrainz (באנגלית)
אילן וולקוב, באתר Discogs (באנגלית)
אילן וולקוב, באתר Songkick (באנגלית)- אילן וולקוב, באתר האופרה הישראלית תל אביב-יפו
- זרקור, לזכר אלכס וולקוב, באתר הארץ, 7 בפברואר 2006
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Kenneth Walton (2003-01-27). "Taking the baton". The Scotsman. נבדק ב-2009-09-22.
- ^ Dan Bye (2003-01-26). "Young conductor strives to bridge classical divide". The Times. נבדק ב-2007-02-24.
- ^ Jessica Duchen (2004-11-08). "The young and the restless". The Independent. נבדק ב-2007-02-22.
- ^ Michael Tumelty (2008-12-10). "Working with perfect harmony". The Herald. נבדק ב-2008-12-11.
- ^ Charlotte Higgins (2004-02-10). "Be very afraid". The Guardian. נבדק ב-2007-02-15.
- ^ Andrew Clements (2006-12-01). "Roslavets: Chamber Symphony; In the Hours of the New Moon". The Guardian. נבדק ב-2008-09-21.
- ^ Andrew Clements (2008-08-29). "Classical review: Britten, Piano Concerto; Young Apollo; Diversions, Osborne/BBCSSO/Volkov". The Guardian. נבדק ב-2008-09-21.
- ^ David Kaufman (2007-11-04). "Instant weekend ... Tel Aviv". The Observer. נבדק ב-2008-09-14.
- ^ Tim Cornwell, "Top conductor to leave Scottish Symphony Orchestra" The Scotsman, 2007-09-18.
- ^ Matthew Westphal (2007-10-01). "Homecoming: Donald Runnicles to Succeed Ilan Volkov at BBC Scottish Symphony Orchestra". Playbill Arts. נבדק ב-2008-09-14.