אלווירה נביאולינה
 | |||||||||
| לידה |
29 באוקטובר 1963 (בת 60) אופה, בשקורטוסטן, רוסיה הסובייטית, ברית המועצות  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שם מלא | אלווירה סחיפזאדובנה נביאולינה | ||||||||
| מדינה |
רוסיה  | ||||||||
| השכלה |
| ||||||||
| מפלגה | עצמאית | ||||||||
| בן או בת זוג |
Yaroslav Kuzminov  | ||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
אלווירה סחיפזאדובנה נביאולינה (ברוסית: Эльвира Сахипзадовна Набиуллина; נולדה ב-29 באוקטובר 1963) היא כלכלנית ופוליטיקאית רוסייה המכהנת כנגידת הבנק המרכזי של רוסיה החל מיוני 2013.
ילדותה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלווירה נולדה באוקטובר 1963 בעיר אופה שבבשקיריה לאביה סחיפזאדה סאיטדאדאייביץ', שעבד כנהג הובלות. אמה, זולייכה חמאטנורובנה, עבדה כפקידה במפעל לבניית רכיבים.
אלווירה למדה בבית הספר 31 בעיר אופה.
השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלווירה השלימה את לימודיה בפקולטה לכלכלה באוניברסיטת מוסקבה ב-1986.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שהשלימה תואר שני ב-1990,התקבלה לעבוד כמומחית ראשית בוועדה לניהול המדע והתעשייה, שלאחר התפרקות ברית המועצות הפכה לאיגוד הרוסי של אנשי העסקים והתעשיינים והייתה אחראית ליישום רפורמות כלכליות ועבדה באיגוד עד 1994.
בממשלת רוסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1994 מונתה לסגנית ראש המחלקה לרפורמות כלכליות במשרד הכלכלה, ב-1996 מונתה לראשות המחלקה ולאחר שצברה די מוניטין מונתה ב-1997 לתפקיד סגנית שר הכלכלה.
לאחר פיטורי ממשלת צ'רנומירדין עברה למגזר העסקי ועבדה כסגנית יו"ר דירקטוריון פרומטורגבנק בשנים 1998–1999.
ב-1999 חזרה לממשלה ומונתה למנהלת מחלקה במשרד לפיתוח כלכלי של רוסיה.
עד שנת 2000 כיהנה כסגנית נשיא קרן המרכז ליישומיים אסטרטגיים. באותה שנה מונתה לכהן כסגנית השר לפיתוח כלכלי ומסחר.
בשנת 2003 התמנתה לנשיאת המרכז ליישומים אסטרטגיים, עד 2005 כשמונה לראשת המועצה המומחית להבטחת ארגון פסגת G-8 ברוסיה ב-2006.
לאחר מינויו של ויקטור זובקוב לראש ממשלת רוסיה וכינונה של ממשלת זובקוב, היא מונתה לתפקיד השרה למסחר ולפיתוח כלכלי, תפקיד שמילאה גם בתקופת ממשלת פוטין השנייה מספטמבר 2007 ועד מאי 2012.
במקביל כיהנה בתפקיד בכיר בחברת רוסטך והייתה חברת מועצת הדירקטוריון בגזפרום בשנים 2008–2011.
לאחר מינויו של ולדימיר פוטין לנשיא רוסיה היא מונתה לעוזרתו לענייני כלכלה.
נגידת הבנק המרכזי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-12 במרץ 2013 הועמדה כמועמדת לתפקיד נגידת הבנק המרכזי של רוסיה, באפריל 2013 מועמדותה אושרה על ידי הדומה הממלכתית של הפדרציה הרוסית וב-24 ביוני 2013 מונתה לנגידה-אישה הראשונה ברוסיה. ב-22 במרץ 2017 אושרה כהונתה לקדנציה נוספת.
בתקופת כהונתה הצהירה שבכוונתה לפעול לחיזוק מעמדו של הבנק המרכזי כרגולטור ולהגדיל את הפיקוח על הבנקים הלאומיים.
מאז יולי 2013 הבנק המרכזי בראשותה שלל את רישיונותיהם של 324 בנקים ומוסדות אשראי רוסיים. בשנת 2013 פעלו ברוסיה 956 מוסדות אשראי, נכון למאי 2017 פעלו ברוסיה 600 מהם. מבין הבנקים שרישיונותיהם נשללו, 12מהם היו ברשימת מאה הבנקים הגדולים ביותר במונחי רכוש.
בעקבות הירידה במחירי הנפט בסתיו 2014 והיחלשות מטבע הרובל, הבנק המרכזי החל במכירת דולרים לצורך ייצוב המטבע, ועד פברואר 2015 הבנק מכר 44.5 מיליארד דולרים בשוק המטבע הזר.
בנוסף, בתקופתה הבנק המרכזי החליף את יעד האינפלציה כדי לתחזק את מטבע הרובל ולהביא לייצוב מחירים, ב-2013 האינפלציה השנתית עמדה על 6.5% ועלתה ל-11.4% ב-2014 וטיפס ל-12.91% ב-2015. ברם ב-2016 האינפלציה ירדה ל-5.4%.
היא אף הובילה מהלך לצמצום מספר העובדים בבנק המרכזי מ-63,000 בשנת 2013 ל-54,700 ב-2016.
בשנת 2015 הוכתרה נביאולינה על ידי Euromoney magazine לנגידת הבנק המרכזי הטובה ביותר בעולם, וב-2016 שיבח ה"וול סטריט ג'ורנל" את עבודתה וכינה אותה "האישה שהחייתה את שוקי רוסיה".
בתקופת כהונתה, היא ספגה ביקורת רבה על כך ש-19 בכירים בבנק המרכזי ובדירקטוריון הבנק קיבלו העלאה בשכרם.
בימי הפלישה הרוסית לאוקראינה ביקשה להתפטר מתפקידה עקב התנגדותה למהלך, אך התפטרותה לא התקבלה והיא נבחרה לקדנציה נוספת.
חייה האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נביאולינה דוברת צרפתית ואנגלית. בתקופת לימודיה באוניברסיטת מוסקבה נישאה לירוסלב קוזמינוב, שעובד כדיקן של בית הספר הגבוה לכלכלה במוסקבה. לזוג בן בשם וסילי, יליד 1988.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נל, הנגידה של רוסיה: החברה הטובה של הרובל, באתר גלובס, 3 בספטמבר 2018
| נגידי הבנקים המרכזיים של רוסיה וברית המועצות | ||
|---|---|---|
| מנהלי הבנק הממלכתי של האימפריה הרוסית, 1860—1917 | שטיגליץ • למאנסקי • צימסן • ז'וקובסקי • פלסקה • טימאשב • קונשין • שיפוב |  |
| הקומיסרים הראשיים של הבנק העממי של רוסיה הסובייטית, 1917—1920 | פסטקובסקי • אובולנסקי • פיאטקוב • ספונדה (ממלא מקום) • פופוב • פיאטקוב • גאנצקי (ממלא מקום) | |
| יושבי ראש דירקטוריון גוסבנק, 1921—1991 | אהרון שיינמן • ניקולאי טומאנוב (ממלא מקום) • שיינמן • פיאטקוב • קלמנוביץ' • מריאסין •קרוגליקוב • גריצ'מאנוב • בולגנין • סוקולוב • בולגנין • גולב • פופוב • בולגנין • קורובושקין • פוסקונוב • סוויישניקוב • אלחימוב • דמנצב • גארטובסקי • גראשצ'נקו • זוורב (ממלא מקום) | |
| נגידי בנק רוסיה | מאטיוחין • גראשצ'נקו • פראמונובה (ממלאת מקום) • חאנדרוייב (ממלא מקום) • דובינין • גראשצ'נקו • איגנאטייב • נביאולינה | |