אנחל דה סאוודרה, דוכס ריבס השלישי
.JPG) | |
| לידה |
10 במרץ 1791 קורדובה, ספרד  |
|---|---|
| פטירה |
22 ביוני 1865 (בגיל 74) מדריד, ספרד |
| שם לידה |
Ángel de Saavedra y Ramírez de Baquedano |
| מדינה |
ספרד |
| מקום קבורה |
בית הקברות סאן איסידרו |
| שפות היצירה |
ספרדית |
| סוגה |
שירה |
| זרם ספרותי |
הרומנטיקה, נאו-קלאסיציזם |
| יצירות בולטות |
Don Álvaro o la fuerza del sino |
| בן או בת זוג |
María de la Encarnación Cueto |
| צאצאים |
Gonzalo de Saavedra y Cueto, Teobaldo de Saavedra y Cueto, Enrique de Saavedra, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
| פרסים והוקרה |
|
| חתימה |
 |
  | |
אַנְחֶל דֶה סַאַוֶודְרָה, דּוּכָּס רִיבַס השלישי (בספרדית: Ángel de Saavedra y Ramírez de Baquedano, III Duque de Rivas; 10 במרץ 1791 – 22 ביוני 1865) היה משורר, מחזאי, פוליטיקאי וראש ממשלה ספרדי יליד קורדובה. הוא ידוע בעיקר בזכות מחזהו Don Álvaro o la fuerza del sino (דון אלווארו, או כוחו של גורל) (1835), ההצלחה הרומנטית הראשונה בתיאטרון הספרדי, והבסיס לאופרה כוחו של גורל מאת ג'וזפה ורדי.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]קריירה צבאית ושלטונו של פרננדו השביעי
[עריכת קוד מקור | עריכה]מוצאו של סאוודרה ממשפחת אצולה מקורדובה. בשנת 1800, בהיותו בן תשע, הוא הפך לחבר מקביל בחיל המשמר (Cruz de Caballero de Malta – "צלב האבירים של מלטה"). בשנת 1806 סיים את הכשרתו, אותה החל בשנת 1795, ב-Seminario de Nobles ("סמינר האצילים") במדריד. לאחר מכן הצטרף למשמר המלכותי הספרדי כסגן משנה (Alférez) בשנת 1807 והשתתף במלחמת חצי האי האיברי במסגרתו. בשנת 1809 הוא נפצע בלחימה נגד חייליו של ז'וזף בונפרטה בקרב אונטיגולה (אנ'). לאחר מכן הוא הועלה לדרגת קפטן הפרשים הקלים על ידי הגנרל פרנסיסקו חאווייר קסטניוס (אנ') ולאחר מכן שימש כשליש ראשון במטה הכללי. במהלך השנים הבאות הוא עלה לדרגת קולונל (coronel) של חיל הפרשים.
במהלך המהפכה הספרדית בינואר 1820 ותקופת הממשל שלאחר מכן של שלוש שנים המאופיינת בליברליזם, הקריירה הפוליטית שלו החלה ב-1822 עם בחירתו לחבר בפרלמנט (Congreso de los Deputados), שם ייצג את האינטרסים של מחוז קורדובה במשך קדנציה אחת.
לאחר הפלישה הצרפתית לספרד ובעקבות כך עלייתו מחדש על כס המלוכה של המלך האבסולוטיסטי פרננדו השביעי, הוא נאלץ לצאת לגלות באנגליה ב-1823 בגלל דעותיו הליברליות לאחר שהרכוש שלו הוחרם. לאחר שהות של חמש שנים במלטה, הוא יצא לגלות בצרפת ב-1830.
שלטונם של איזבלה השנייה וראש הממשלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רק לאחר מותו של פרננדו השביעי, בספטמבר 1833 והחנינה שהכריזה יורשת העצר מריה כריסטינה, נסיכת שתי הסיציליות הוא חזר לספרד. בנוסף לרכושו, הוא זכה גם בתואר דוכס ריבס (Duque de Rivas) בשנת 1834 לאחר מות אחיו הבכור.
במהלך תקופת הפרלמנט מ-1834 עד 1835 הוא היה חבר בסנאט כנציגה של המלכה הקטינה איזבלה השנייה.[1] ב-15 במאי 1836 מונה לשר הפנים (Minstro de Gobernación) בקבינט של פרנסיסקו חאווייר דה איסטוריס (אנ'), בו כיהן עד תום כהונת הממשלה ב-14 באוגוסט 1835. היה שוב חבר בסנאט בתקופת הפרלמנט מ-1837 עד 1838 כנציג של מחוז קדיס.
לאחר שהתעוררה תסיסה, הוא יצא לגלות בפורטוגל לזמן מה. לאחר שובו, הוא נבחר מחדש לסנאטור בתקופת הפרלמנט מ-1843 עד 1844, וייצג את מחוז קורדובה. בגלל יתרונותיו הפוליטיים, הוא מונה לבסוף לסנאטור לכל החיים (Senador Vitalicio) ב-15 באוגוסט 1845. מאוחר יותר הוא שימש כציר דיפלומטי בממלכת נאפולי בין השנים 1844 ל-1850, שם שימש אותו הסופר לעתיד חואן ולרה (אנ') כמזכיר.
במהלך המהומות ביולי 1854, הוא מונה לראש ממשלת ספרד (Presidente del Gobierno) ב-18 ביולי 1854, במקומו של פרננדו פרננדס דה קורדובה (אנ'), שמונה רק יום קודם לכן. במקביל הוא קיבל לידיו את תפקיד שר הימיה (Minstro de Marina). עם זאת, כבר למחרת הוא הוחלף כראש ממשלה על ידי העוצר לשעבר באלדומרו אספרטרו (אנ'), אשר ביסס בכך את השלטון בן השנתיים של המפלגה הפרוגרסיבית (אנ') (Partido Progresista).
מ-1857 עד 1858 הוא עדיין היה ציר בפריז. לאחר מכן הוא התרחק במידה רבה מהחיים הפוליטיים.
עמדות תרבותיות ופוליטיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשל שירותיו לספרות הספרדית, מונה סאוודרה בתחילה לחבר כבוד באקדמיה המלכותית לאמנויות יפות של סן פרננדו (אנ') (Real Academia de Bellas Artes de San Fernando) ב-28 במאי 1834, לפני שמונה לחבר ב-1 באפריל 1846. ב-1 בפברואר 1852 הוא מונה ליועץ (Consiliario). לבסוף, ב-3 בספטמבר 1854, הוא מונה לנשיא האקדמיה המלכותית לאמנויות יפות של סן פרננדו.[2]
בשנים 1835–1837 הוא היה גם הנשיא המייסד של Ateneo Científico y Literario (אטנאו דה מדריד (אנ')), מוסד תרבותי פרטי.[3]
בנוסף, בשנת 1847 הוא הפך לחבר באקדמיה המלכותית הספרדית, שם הוא היה הראשון שתפס את המושב (sillón) "c".[4][א]
עבודתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]אנחל דה סאוודרה כתב בסך הכול 14 מחזות, כמו גם רומנים ואגדות, שנשכחו ברובם. הוא התפרסם בזכות הדרמה פורצת הדרך שלו Don Álvaro o La fuerza del sino (1835), שפתחה את תקופת הזוהר של הרומנטיקה הספרדית וששימשה מודל לאופרה של ורדי. מדובר בפרשת אהבה בחמש מערכות, שבה מעורבבים יסודות עממיים וטרגיים, חרוזים ופרוזה ומופרים כללי שלוש האחדויות.
מחזות אחרים כוללים את Ataúlfo ("אטאולפו") משנת 1814 (לא שרד), Aliatar ("אליאטר", 1816), Malek-Adhel ("מאלק-אדהל", 1820), Arias Gonzalo ("אריאס גונסאלו", 1827), El desengaño en un sueño ("אכזבה בחלום"), Lanuza ("לנוסה") והקומדיה Tanto vales cuanto tienes ("אתה שווה כמה שיש לך").
הטרגדיה "אליאטר" עוסקת באהבה בין ערבי לאלווירה הנוצריה, אלגוריה של האומה הספרדית בסגנון הרומנים המוריים, El Duque de Aquitania ("הדוכס מאקוויטניה") דן בנושא העריץ והמאבק לחופש, המחזה בחרוזים "לנוסה" עוסק בסופן של חירויות של כתר אראגון בקרב חיילי פליפה השני, מלך ספרד, ומייצג ביקורת עקיפה על פרננדו השביעי ועריצותו. הדמות הראשית, ראש העירייה לנוסה, נמצאת בקונפליקט בין חובה אזרחית לאהבה (גם כאן נקראת הדמות הנשית הראשית אלווירה), ובסופו של דבר הוא מוצא להורג.
היצירה הלירית החשובה ביותר של דוכס ריבס היא Romances históricos ("רומנים היסטוריים", 1841), עיבודים לאגדות עם בצורה הפופולרית של רומנים, אך גם Poesías ("שירים",1814), El desterrado ("הגולים"), El sueño del proscrito ("חלומו של פורע החוק"), A las estrellas ("אל הכוכבים") ו-Canto al Faro de Malta ("שירה למגדלור של מלטה"). al Faro de Malta (אל המגדלור של מלטה) עוסק בתחושת הטבע החדשה של המהגר הקרוע מבפנים. ההקדמה של הסופר אנטוניו אלקלה גליאנו (אנ') ל-El moro expósito o Córdoba y Burgos en el siglo X ("מורי אציל או קורדובה ובורגוס במאה העשירית") מ-1827; זהו מחזור של רומנים במשקל של אחת עשרה הברות (אנ') על אגדת שבעת התינוקות של לארה (ספ').
הוא כתב שלוש יצירות פרוזה, Sublevación de Nápoles ("מרד נאפולי"), capitaneada por Maniselo ("קפטן מניסלו") ו-Historia del Reino de las Dos Sicilias ("תולדות ממלכת שתי הסיציליות").
הוא הצטיין כמסאי ב-Los españoles pintados por sí mismos ("הספרדים כפי שהם מציירים את עצמם", מדריד, 1843–1844).
הוא גם כתב כמה מערכונים בסגנון התנועה הספרותית של ה-Costumbrismo (אנ').
נישואים וילדים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוא התחתן עם מריה דה לה אנקרנסיון דה קואטו אי אורטגה (María de la Encarnación de Cueto y Ortega; 1806–1885) ונולדו לו 9 ילדים, כולל:
- אנריקה רמירס דה סאוודרה אי דה קואטו (1828–1914), דוכס ריבס הרביעי
- גונסלו דה סאוודרה אי קואטו (1831–1899), ראש עיריית מדריד
מבחר מכתביו
[עריכת קוד מקור | עריכה]שירים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Poesías (Cádiz: Imprenta Patriótica, 1814)
- Florinda (1826)
- Al faro de Malta
- Romances históricos (1841)
- El moro expósito o Córdoba y Burgos en el siglo X . Paris, 1834
- La azucena milagrosa (1847)
- A Lucianela
- A Dido abandonada
- Cual suele en la floresta deliciosa
- El álamo derribado
- Mísero leño
- Ojos divinos
- Receta segura
- Un buen consejo
מחזות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Aliatar (tragedia en cinco actos. Madrid, 1822)
- El Duque de Aquitania (1817)
- Lanuza (tragedia en cinco actos. Madrid, 1822)
- Arias Gonzalo (1827)
- Don Álvaro o la fuerza del sino (Madrid: Tomás Jordán, 1835)
- Tanto vales cuanto tienes (comedia en tres actos y en verso. Madrid, 1840)
- La morisca de Alajuar (comedia en tres jornadas. Madrid, 1841)
- Solaces de un prisionero o tres noches de Madrid, comedia en tres jornadas compuesta para el Liceo Artístico y Literario de Madrid ..., Madrid, 1841.
- El crisol de la Lealtad (comedia en tres jornadas. Madrid, 1842)
- El desengaño de un Sueño (drama fantástico en cuatro actos. Madrid, 1844)
- El parador de Bailén (comedia en tres actos y en verso, Madrid, 1844)
פרוזה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Los españoles pintados por sí mismos (Madrid, 1843–1844).
- Sublevación de Nápoles, capitaneada por Masaniello, con sus antecedentes y consecuencias hasta el restablecimiento del gobierno español. Estudio histórico. Madrid, 184
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Duque de Rivas, Obras completas (Madrid 1956).
- R. Cardwell, "Don Álvaro or the Force of Cosmic Injustice" in Studies in Romanticism 12 (1973): 559–79.
- D. T. Gies The Theater in Nineteenth-Century Spain (Cambridge 1994).
- G. H. Lovett, The Duke of Rivas (Boston 1977).
- W. T. Pattison, "The secret of Don Álvaro" in Symposium 21 (1967): 67–81.
- J. Valero and S. Zighelboim, "Don Álvaro o la fuerza del signo" in Decimononica 3 (2006): 53–71.
- Herbermann, Charles, ed. (1912). "Angel de Saavedra Remírez de Baquedano" . Catholic Encyclopedia. Vol. 13. New York: Robert Appleton Company.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אנחל דה סאוודרה, דוכס ריבס השלישי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אנחל דה סאוודרה, דוכס ריבס השלישי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אנחל דה סאוודרה, דוכס ריבס השלישי, באתר MusicBrainz (באנגלית)- אנחל דה סאוודרה, דוכס ריבס השלישי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ לכל חבר באקדמיה הספרדית מוקצה מושב שנקרא על שם אחת מהאותיות של האלפבית הספרדי