לדלג לתוכן

אנטוניו דה קורג'ו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנטוניו דה קורג'ו
Correggio
לידה 30 באוגוסט 1489
קורג'ו, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 במרץ 1534 (בגיל 44)
קורג'ו, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום איטלקים עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות רנסאנס עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע על ידי Francesco Bianchi, Antonio Begarelli עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות Jupiter and Io, Assumption of the Virgin, Ganymede Abducted by the Eagle עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Pomponio Allegri עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אנטוניו דה קורג'ואיטלקית: Antonio da Correggio;‏ 30 באוגוסט 14895 במרץ 1534), אשר שמו המקורי הוא אנטוניו אלגרי (Antonio Allegri), היה צייר איטלקי. את כינויו קיבל על שם מקום הולדתו, קורג'ו, עיר קטנה בעמק הפו שבשטח איטליה של היום (אז חלק מדוכסות מודנה ורג'ו).

לגבי תולדות חייו ומוצאו קיימים חילוקי דעות בין מקורות שונים. מניחים שנולד ב-1489 אולם גרסאות אחרות מדברות על טווח השנים שעד 1494. יש טוענים, כי קורג'ו נולד למשפחה ענייה מאוד, בעוד אחרים טוענים כי משפחתו הייתה בעלת אמצעים, רוב המקורות טוענים שאביו היה סוחר.

קורג'ו נחשב לאחד הציירים החדשניים של המאה ה-16, שנטש את האיפוק הקלאסי של הרנסאנס וצייר בסגנון הבארוק האופייני למאה ה-17 עוד בטרם נעשה זה מקובל בקרב חוגי האמנות. סגנונו בא לידי ביטוי בשימוש חופשי וזורם במכחול, בפרספקטיבה הייחודית ובאינטראקציה יוצאת הדופן שיצר עם הצופה.

לקורג'ו סדרה בת ארבע יצירות מיתולוגיות, המתארות את "אהבת יופיטר" ונחשבות בין הידועות שביצירותיו המיתולוגיות השונות. הסדרה כוללת את היצירות הבאות: "לדה והברבור" ("Leda with the Swan"), "יופיטר ואיו" ("Jupiter and lo"), "גנימדס" ("Ganymede") ו"דנאה" ( "Danae").

היצירה "דנאה" משקפת בצורה ברורה את סגנונו הייחודי של קורג'ו וניתן לראות כיצד היצירה "יופיטר ואיו" תורמת להדגשת רעיון זה. שתי יצירות אלו היו בתנועה רבה יחסית לאחרות, מפני שהרבו לעבור מיד ליד ונחשבו כזוג כמעט לאורך כל דרכן. כיום היצירה "יופיטר ואיו" נמצאת בווינה ואילו "דנאה" ברומא. ביוגרפיה של קורג'ו נכללת בספרו של ג'ורג'ו וזארי חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים הדגולים ביותר.

קורג'ו והמיתולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת אמצע חייו הפך קורג'ו לצייר נחשק מאוד בארמונות האצולה. אשתו של מושל העיר קורג'ו, ורוניקה גאמבארה (Veronica Gambara) העירה את תשומת לבו של פדריגו גונזגה, דוכס מנטובה (Federigo Gonzaga) לכישרונו הרב ויוצא הדופן של קורג'ו. הדוכס, שהיטה אוזן לעצתה, החליט לתת לקורג'ו עבודות גדולות וחשובות. הדוכס ייחס חשיבות רבה לקלאסיקה, ומשום כך דרש מקורג'ו לצייר בהשראת סיפורי אלים מיתולוגיים. הוא התבקש לצייר 4 סצנות מיתולוגיות (אחת מהן "דנאה"),שהדוכס ממנטובה התכוון להעניק כשי לקיסר קארל החמישי בשנת 1531.

אף כי במקרה זה נראה כי בחירתו של קורג'ו בנושאי ציוריו נבעה מהזמנת הדוכס, קיימות עדויות לכך, שצייר סצנות מהמיתולוגיה לא רק כשהתבקש לכך, וכי הנושאים המיתולוגיים עניינו אותו עוד מימי ראשית הקריירה שלו. ארבעים מציוריו ששרדו עד היום מציגים נושאים דתיים ומיתולוגיים.

האמנים בחיי קורג'ו והשפעתם על אופן ציורו את "דנאה"

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת המאה שהה במודנה שם התוודע לקלאסיציזם ובייחוד לעבודתיו של לורנצו קוסטה. קורג'ו למד את יסודות האמנות אצל דודו, לורנצו אלגרי (Lorenzo Allegri), ועיצוב אצל הפסל בגארלי (Begarelli) בפארמה (Parma). ייתכן, כי לימודי הפיסול תרמו לסגנונו ביצירת "דנאה". ניתן לראות כי אופן תיאור הדמויות מזכיר פסל קלאסי, בעל נפח. האופי הפיסולי נוצר הודות למשחקי האור והצל ולמרקם האסתטי הקיים, היוצרים תחושה של פסל שיש חלק ונטול פגמים.

מקובל לחשוב, שקורג'ו ביקר באיטליה הצפונית וברומא בין השנים 15101520 וכך יכול היה ללמוד מיצירות נחשבות של האמנים רפאל (Raffaello Sanzio), לאונרדו דה וינצ'י (Leonardo (da Vinci ואנדראה מנטניה (Andrea Mantengna)[1]. נראה כי את הדמויות הנפחיות והפשוטות למד אף מסגנונו האישי של מאנטנייה. את הצבעים החיים, שבהם נהג מאנטנייה להשתמש, לקח קורג'ו ומיתן כך שיתאימו לסגנונו האישי. הדבר בא לידי ביטוי בצורה ברורה ביצירה "דנאה", כאשר הצבעים שבוחר קורג'ו הם החומים הרכים יחד עם הלבן והבז' המעניקים אווירה שלווה ורגועה יחסית.

קיימת השערה כי יכולתו המופלאה ליצור מעברים מהכהה לבהיר באה מתוך התבוננותו בציוריו של לאונרדו דה וינצ'י. כישרונו זה מתבטא באופן ברור ביצירתו "דנאה" - אפקטים מרשימים ומשכנעים של אור וצל על גבי הדמויות השונות והשימוש בהם על מנת להדגיש את דמותה של דנאה על פני האחרות. ייחודו של קורג'ו הוא ביצירת מעברים רכים ועדינים כך שהדבר נראה לצופה כזרימה טבעית ועדינה.

קיימת מחלוקת בין החוקרים השונים. חלקם טוענים, כי קורג'ו מעולם לא ראה את ציוריו של רפאל, ואילו אחרים סבורים, כי ראה אותם ולמד מהם. שני הדברים העיקריים שלמד מרפאל הם יצירת מרחב והבעת רגש בדמויות, אך נראה כי שבסופו של דבר הישגיו של קורג'ו היו גבוהים יותר. הדבר התבטא ביכולתו להביע רגשות בציוריו בצורה נועזת יותר מרפאל, שהתאפיין ביתר איפוק וכן בתפיסת מרחב טובה יותר. תפיסתו של קורג'ו את המרחב נראית ביצירה "דנאה" באלמנטים שונים, התורמים כולם לתחושת העומק.

אלמנט ההסתרה המושג באמצעות הרבדים השונים, כמו הקופידונים המסתירים את המיטה ודנאה וקופידון המסתירים את הוילונות, דבר המחזק את תחושת המרחב והחלל שהדמויות נעות בו. בנוסף, משחקי האור והצל אשר קורג'ו עושה בהם שימוש מחדדים את תחושת הנפחיות של הדמויות ומחזקים את המרחב בו הן שוהות.

סגנונו האישי של קורג'ו והשתקפותו ביצירה "דנאה"

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר ביצירותיו המוקדמות של קורג'ו ניתן להבחין בידיעותיו באופטיקה, פרספקטיבה, אדריכלות, פיסול ואנטומיה. כמו כן, ניתן לראות כיצד הוא מתקדם במהירות לעבר סגנונו האישי והייחודי.

באופן ציורו סצנות מיתולוגיות בולטת ארוטיות ברורה, שאין דומה לה באמנות אירופה שבתקופתו. החושניות הכמעט בוטה לעיתים שבציוריו מתקשרת באיזשהו אופן לאהבתו הגדולה של קורג'ו לנשים. הוא אהב את צורתן העגלגלה, קווי גופן הרכים והעידון שבשפת גופן. הוא ראה את גוף האשה כנשגב, יפהפה, טהור ואף מושלם. ניתן לראות כיצד בא הדבר לביטוי בתיאורו את דמותה של דנאה מהמיתולוגיה היוונית. סיפורה של דנאה, כפי שנכתב, איננו מתאר את הפרטים הקיימים ודמות דנאה אינה מתוארת בו במלואה. למרות זאת, נראה כי קורג'ו בוחר להציגה עירומה וחושנית. היא שכובה על מיטה, כאשר פרט לסדין הלבן המכסה את פלג גופה התחתון, היא עירומה לחלוטין. גופה מתואר כנטול כל פגם, שקע או קמט. אדרבא - הוא מצויר צחור וחלק כפסל שיש. הקימורים המחוטבים של גופה העירום, יחד עם התנוחה בה היא שרויה, "צובעים" את היצירה בארוטיות מהולה באידיאליזציה.

נראה, כי קורג'ו שאב את השראתו לאותן דמויות מיתולוגיות ממודלים פרובוקטיביים, עובדה שנחשבה כיוצאת דופן באותה תקופה בשל האופי הנאיבי והתמים ששויך לדמויות אלה. תיאורה של דנאה בחושניות שאינה משתמעת לשתי פנים איננו חלק מן הסצנה המתוארת והוא אופייני לסגנונו הייחודי של קורג'ו.

אם משווים את אופן תיאורו של קורג'ו את דנאה למלאכתו של האמן יאן גוסארט (Jan Gossaert), המתארת גם היא את סצנת מטבעות הזהב של דנאה. בשונה מקורג'ו, נראה כי גוסארט בוחר לתאר את דנאה עטופה כולה בבד כחול פרט לשד הימני, הנותר חשוף. מעין מיניות מרומזת ולא ישירה וברורה כביצירתו של קורג'יו. נוסף לכך, גוסארט בוחר להציב את הדמות כישובה בתוך מבנה עגול וקטן בשונה מקורג'ו הבוחר להשכיבה על מיטה בתנוחה ארוטית וחושנית, עובדה המעצימה את מיניותה של הדמות. כלומר, סיפורה של דנאה לא מחייב תיאור כפי שבחר קורג'ו להציג וכי נקודת מבטו משתקפת בבירור בהצגתו את דמויותיו.

כך למשל, ביצירתו של קורג'ו, "ונוס וקופידון עם סטיר" (אל היער) ("Venus and Cupid with a Satyr",1528) מוצגות כל שלוש הדמויות עירומות לחלוטין, כאשר ונוס במרכז. תנוחתה סקסית, פניה פונות מעלה כאשר ידה מעליהן, שפתיה בולטות ועירומה נחשף כולו לצופה ואף בולט בשימוש באור חזק יותר. היא שכובה על הארץ בתנוחה שאינה משתמעת לשתי פנים וניתן לחשוב, כי היא מצויה בעיצומו של אקט מיני, אם כי למעשה היא אמורה להצטייר כישנה.

אך ייחודיותו של קורג'ו לא באה לידי ביטוי בעירום הארוטי בלבד. הוא לא התייחס לדמויותיו כאל מודלים מיניים נטולי כל אופי, אלא בדיוק להפך. הקסם שלו היה בכך שיחד עם החושניות השופעת, הוא הצליח להעביר בצורה מופלאה את אופי הדמות המתוארת, את מאווייה ותחושותיה. נראה שהיה בו הכישרון המיוחד למזג את יופייה ואופייה של הדמות כמקשה אחת ובכך להקרין כלפי חוץ את יופייה הפנימי. יחד עם האווירה הארוטית שמנסה קורג'ו ליצור, נראה כי דנאה מתוארת כאישה רכה, בעלת אופי עדין המודעת למיניותה השופעת ובוחרת לתת לה ביטוי. היא איננה מפנה מבט חצוף לעבר הצופה, ומקרינה שלווה המשתלבת באופן מושלם עם הצבעים הרגועים שבוחר קורג'ו. נראה כי הוא מצליח ליצור דמות סימפתית ומקסימה אשר פשוט קל מאוד לאהוב. אין דבר מאיים או בוטה מדי במיניותה והיא מצליחה לגרום לצופה לחוש בנוח למרות הסיטואציה האינטימית כביכול שהיא מציגה.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנטוניו דה קורג'ו בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ לפי וסארי, למד קורג'יו אצל מאנטניה, זמן קצר לפני פטירתו של מאנטניה